ריכוז האור ודחיית הסיגים
מידתו המיוחדת של יצחק, מידת הגבורה, מתבטאת בכוח טהרה עצום המופנה כלפי פנים, כמאמר חז"ל: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו"(אבות ד א). ככזו, יש בה משום השלמה לעבודת הבניין של אברהם, איש מידת החסד ומייסד קומתה הראשונה של האורה.
בעקבות המציאות שבה היה ביתו של אברהם פתוח לרווחה, דבקו סיגים שונים בכיסופי הקודש שהעלה בעבודת חייו. לשם בירור האור מן החושך והזהב מעפרותיו נדרשה מידתו של יצחק שעבודתו, עבודת ד', מתרכזת בתוך חייו ונעדרת כל שאיפה של התפשטות החוצה.
כוח הזיקוק של יצחק הצליח, בעבודתו הפנימית, להבדיל הבדלה מוחלטת בין המאור הגדול הגנוז בפנימיות המציאות ובין הקליפה החיצונית הדבקה בו ומעמידה כנגדו חיקוי מסולף. זיקוק זה התבטא בבירור בין שני בנים תאומים הנראים דומים זה לזה בחיצוניותם, אך לאמיתו של דבר נבדלים זה מזה הבדל פנימי, מהותי ותהומי.
הבחנה כזו מיוחסת אך ורק ליוצר הנשמות, המציין אותה בדבר קודשו אל נביאיו: "הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה וָֽאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי..."(מלאכי א ב-ג) - ללמדנו על הצורך בהבחנה העליונה בין שני האחים.
בירור קודש זה עתיד להיעשות גם בדרכים מסובכות. בתחילת פרשת תולדות אנו נפגשים בקשי הריונה של רבקה (כב), המוביל להכרה בקיומו של כוח מברר הפועל בביתה כדי לחתוך ולהבדיל הבדלה נמרצת בין הטוב ובין הרע: "שְׁנֵ֤י גיים (גוֹיִם֙) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ"(כג). בהמשך מהלך הדברים נדמה כאילו הבכורה נופלת בחלקו של עשו (כה), אך באופן לא מקובל היא חוזרת אל ייעודה האמיתי - יעקב, הממשיך את בית אברהם (לג).
המשכיות זו מובעת בדברי חז"ל על הפסוק "כֹּֽה־אָמַ֤ר יְ-הֹוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם"(ישעיה כט כב), ולפיהם ניצל אברהם מאש כבשנו של נמרוד בזכותו של יעקב (בראשית רבה סג:). משמעות הדברים היא שיעקב עתיד להביא את עבודת חייו של אברהם לידי גמר, ומשום כך הוא מגלה את מלוא דמותו של אברהם ומברר שראוי להצילו.