פסוק ב:ותלד לו את זמרן. גדלה אותם בביתו. על דרך חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל שגדלה אותם שלא היו בניה כלל כי אמנם אברהם לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל כמבואר בדברי הימים:
פסוק ו:נתן אברהם מתנות. לא בלשון ירושה כלל כדי שיהיו דבריו קיימים:
פסוק ו:בעודנו חי. ולא רצה לסמוך על דייתיקי ומיני הצואות:
פסוק ח:ושבע. מכל מה שהתאוה לראות ולעשות בימיו:
פסוק ח:ויאסף אל עמיו. נאסף אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות שהם עמיו ודומים אליו ואמרו עמיו בלשון רבים כי אמנם רב ההבדל בין הצדיקים במעלה עם היותם כולם זוכים לחיי עולם כאמרם ז"ל (שבת פרק שואל) וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו: חסלת פרשת חיי שרה
פסוק יט:ואלה תולדות יצחק. ילדי ימיו וקורותיו:
פסוק יט:אברהם הוליד את יצחק. בו לבדו נקרא לאברהם זרע:
פסוק כ:אחות לבן הארמי. וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם:
פסוק כא:לנכח אשתו. אף על פי שהובטח על הזרע שיירש התפלל לאל ית' שיתן לו אותו הזרע מזאת ההגונה הנצבת נכחו:
פסוק כב:ותאמר אם כן. אחרי שהדבר כן שמתרוצצין ויש לחוש שימות אחד מהם ואסתכן אני בלידה כמנהג בלידת עובר מת.
פסוק כב:למה זה אנכי. למה זה התאוו קרובי שאהיה אני אם הזרע באמרם את היי לאלפי רבבה וכן בעלי שהתפלל עלי בזה:
פסוק כג:שני גוים בבטנך. זו היא סבת הרציצה שיהיו שני גוים נבדלים בדעות:
פסוק כג:ושני לאמים. שיהיו גם כן נבדלים במלכות:
פסוק כג:ממעיך יפרדו. ולא ימות אחד מהם בהתרוצצם:
פסוק כד:והנה תומים בבטנה. קודם שנולדו הכירו הנצבות שהם תאומי' לפיכך כשנולד הראשון שהי' כאדרת שער והיה ראוי שתהי' לידתו יותר קשה מלידת החלק ומאוחר' ממנה קראו שמו עשו באמרם שאחיו הנשאר עשה זה שדחה אותו בעשוי לחוץ:
פסוק כו:ויקרא שמו יעקב. ישאר בעקב ובסוף כי זה הורה היות ידו אוחזת בעקב אחיו שכבר אמרו ז"ל האל ית' קרא לו כן:
פסוק כז:איש שדה. יודע בעבודת האדמה:
פסוק כז:יושב אוהלים. שני מיני אהלים האחד אהל רועי והשני אהל בל יצען שבו התבונן להכיר בוראו ונקדש בכבודו:
פסוק כח:ויאהב יצחק את עשו. גם את עשו אע"פ שידע בלי ספק שלא היה שלם כיעקב:
פסוק כח:ורבקה אוהבת את יעקב. לבדו מפני שהכירה ברשעו של עשו:
פסוק ל:על כן קרא שמו אדום. כשראו שכ"כ התמכר למלאכתו הנפסדת אשר לא כתורת האדם עד שלא הכיר בנזיד כי אם צבעו. קרא שמו אדום. לשון צווי כלומר התאדם והיה צבוע אדום בהלעטת האדום:
פסוק לא:מכרה כיום. כי בהיות היום כל מגמת פניך אל מלאכתך באופן שאתה כ"כ עיף שאינך מכיר הנזיד אין ספק שלא תוכל להתעסק בעניני הבכורה לשרת לאל ית' ולעשו' את הראוי לבכור:
פסוק לב:הולך למות. ברב התלאה והעייפות:
פסוק לג:השבעה לי. מפני היות הקנין על דבר שאין בו ממש השבועה תמלא חסרונו:
פסוק לג:וימכור את בכורתו. במחיר שפסקו ביניהם ולא חשש הכתוב לבארו:
פסוק לד:ויעקב נתן לעשו. לקנות בקנין חליפין בנזיד או בכלי אשר בו הנזיד על דרך שלף איש נעלו ונתן לרעהו:
פסוק לד:ויבז עשו את הבכורה. גם אחר מעשה היתה הבכורה בעיניו בלתי ראויה לאותו המחיר שפסקו ובכן התבאר שלא נתאנה המוכר כי לא היה הממכר שוה אצלו כל כך: