"וַיֶעְתַּר יצחק לד' לנֹכח אשתו" - כוחה של תפילה

הקדמה

נאמר בפרקנו:

וַיֶעְתַּר יצחק לד' לנֹכח אשתו, כי עקרה הוא, וַיֵעָתֶר לו ד', ותהר רבקה אשתו.
(כה, כא)

יש לשאול: מדוע כתבה התורה: "ויעתר יצחק לד'", ולא כתבה: "ויתפלל יצחק לד'", כשם שנאמר אצל אברהם: "ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו" (לעיל כ, יז), או: "ויצעק יצחק לד'", כשם שנאמר אצל משה: "ויצעק משה אל ד' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה" (שמות ח, ח)?

נאמרו על כך מספר תשובות במפרשים, ומהן אנחנו יכולים ללמוד כיצד יש להתפלל, ועל כוחה של התפילה.

א. הסבר רש"י

כתב רש"י:

ויעתר - הרבה והפציר בתפלה.
ויעתר לו - נתפצר ונתפייס ונתפתה לו.
ואומר אני: כל לשון 'עתר' לשון הפצרה ורבוי הוא, וכן: 'וַעֲתַר עֲנַן הקטֹרת' (יחזקאל ח, יא) - מרבית עליַת העשן, וכן: 'וְהַעְתַּרְתֶּם עלי דבריכם' (שם לה, יג), וכן: 'נַעְתָּרוֹת נשיקות שונא' (משלי כז, ו) - דומות למרובות, והנם למשא.

לפי רש"י התורה כתבה: "ויעתר יצחק לד'", ולא כתבה: "ויתפלל יצחק לד'", או: "ויצעק יצחק לד'", כדי להדגיש שיצחק לא רק התפלל באופן חד פעמי, אלא הרבה בתפילה.

מדברי רש"י אנו למדים שכאשר יש בעיה קשה - צריך להרבות בתפילה.

ב. הסברו הראשון של ה"לקח טוב"

הסבר אחר כתב ה"לקח טוב":

ויעתר יצחק לד' - מהו לשון עתירה? הרחת שמהפכין התבואה בגורן קורין 'עתירה'. ללמדך כשם שעתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכת את הגזירה הרעה לטובה.

מדברי ה"לקח טוב" אנו למדים על כוחה של תפילת הצדיקים, שהיא יכולה להפוך את הגזרה הרעה לטובה.

כעין זה כתב גם רבנו בחיי:

מכאן יש ללמוד עוד כח התפילה, שהיא גדולה מאד, ואפילו לשנות הטבע. ומטעם זה הזכיר לשון 'ויעתר', ולא אמר: 'ויתפלל', או: 'ויצעק', ושאר הלשונות, כי הוא מלשון 'עתר'. וכן הבינו ז"ל, הוא שאמרו בפ"ק דסוכה (יד ע"א): 'למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר? מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות'. באורו: מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה, ואחר כך מפלת ממעלה למטה, כך הצדיק בתפילתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואחר כך ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה.

יש לשים לב שרבנו בחיי כתב: "הוא שאמרו בפ"ק דסוכה (יד ע"א): 'למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר? מה עתר זה... כך תפילתן של צדיקים... כך הצדיק". ואם כן מדובר כאן רק בתפילת הצדיקים.

אבל בתחילת דבריו כתב רבנו בחיי: "מכאן יש ללמוד עוד כח התפילה, שהיא גדולה מאד, ואפילו לשנות הטבע", ולא כתב כאן: "מכאן יש ללמוד עוד כח תפילת הצדיקים". ואולי יש ללמוד מדבריו, שגם אנשים שאינם צדיקים יכולים בתפילה זכה לשנות את הטבע.

ג. הסברו השני של ה"לקח טוב"

הסבר נוסף כתב ה"לקח טוב":

דבר אחר: 'ויעתר יצחק' כמו 'ויחתר', כי עי"ן וחי"ת משמשין, כמו: 'עָשְׁקָה לי עָרְבֵני' (ישעיה לח, יד), והוא 'חשקה', וכאלה הרבה, שהיה חותר בתפילתו, כאדם שחותר לו בקיר, לפתוח לו פתח.
וַיֵעָתֶר לו ד' - שכשם שיצחק אבינו היה מחתר לפתוח לו פתח רחמים, כך הקדוש ברוך הוא היה שמח לפתוח לו פתח, לעשות רצון צדיק, לכך נאמר: 'ויעתר לו ד''.

מדברי ה"לקח טוב" הללו אנו למדים שכאשר יש בעיה קשה - הצדיק צריך להרגיש בתפילה כאילו הוא רוצה לחתור פירצה בקיר.

כמו כן למדנו מדבריו שד' שמח בתפילת הצדיק, ורוצה לקבל אותה, ומחכה לתפלתו.

גם רבנו בחיי כתב כך בקיצור:

וכן פירשוהו עוד מלשון מחתרת, וכענין שדרשו במנשה (סנהדרין קג ע"א).

יש לציין שה"לקח טוב" התיחס לתפילתו של יצחק, שהיה צדיק, אבל רבנו בחיי הוסיף: "וכענין שדרשו במנשה", ומנשה היה רשע גדול, שעבד עבודה זרה, ורצח אנשים רבים מאד (מלכים ב כא, א-יז), ובהם ישעיהו הנביא (רד"ק שם, טז) ועוד נביאים שניסו למחות בו על שעבד עבודה זרה (רלב"ג שם)!

נראה שיש ללמוד מדברי רבנו בחיי שגם אנשים שאינם צדיקים יכולים וצריכים להתפלל מעומק הלב כאילו הם רוצים לחתור פירצה בקיר, ואם הם יעשו כן יתכן שד' יקבל את תפילתם!

ד. הסבר רבנו בחיי לסדר המלים בפסוק

שאל רבנו בחיי:

ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה היא - הכתוב היה ראוי להקדים ולומר: 'ותהי רבקה עקרה', ואחר כך: 'ויעתר יצחק לד' כי עקרה היא'!

ענה על כך רבנו בחיי:

ומה שהקדים התפילה - יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרוּת סבת התפילה, שאם כן הסבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכוונה לשון הכתוב כי התפילה סבת העקרוּת, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה, שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא העקרוּת לרבקה אמנו. וזהו שדרשו ז"ל: (שיר השירים רבה ב, לד) 'מפני מה נתעקרו האמהות? מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'.

למדנו מדברי רבנו בחיי שד' יוצר את המצבים הקשים כדי שנתפלל!

שוב יש לציין שרבנו בחיי התיחס לתפילתו של יצחק, שהיה צדיק, וגם במדרש שהוא הביא נאמר: "מפני מה נתעקרו האמהות? מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים". אבל אולי אפשר ללמוד מדברי רבנו בחיי שד' יוצר מצבים קשים אצל אנשים כדי שהם יתפללו, גם אם הם לא צדיקים!

נראה להביא ראיה לכך לפחות לצרות שמתרגשות על כל עם ישראל.

כך אמרו חז"ל במדרש:

כיון שראו ישראל שהיו מוקפין משלש רוחות: הים סוגר, והשונא רודף, והחיות מן המדבר - תלו עיניהם לאביהם שבשמים, וצעקו להקב"ה, שנאמר: 'ויצעקו בני ישראל אל ד'' (שמות יד, י).
ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך? אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן.
אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה?
למלך שהיה בא בדרך, והיתה בת מלכים צועקת לו: 'בבקשה ממך, הצילני מיד הלסטים'.
שמע המלך והצילה.
לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עמו, ולא היתה רוצה.
מה עשה המלך? גירה בה הלסטים, כדי שתצעק וישמע המלך.
כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך.
אמר לה המלך: 'לכך הייתי מתאוה, לשמוע קולך'.
כך ישראל, כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה, שנאמר: 'ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו' (שמות ב, כג), מיד: 'וירא אלקים את בני ישראל' (שם, כה).
התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת, ולא היו רוצין.
מה עשה? גירה לפרעה לרדוף אחריהם, שנאמר: 'ופרעה הקריב' (שם יד, י), מיד: 'ויצעקו בני ישראל אל ד'' (שם).
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לכך הייתי מבקש, לשמוע קולכם, שנאמר: 'יונתי בחגוי הסלע' (שיר השירים ב, יד), 'השמיעני קול' אינו אומר, אלא: 'השמיעני את קולך' - אותו הקול שכבר שמעתי במצרים. לכך כתיב: 'השמיעני את קולך'.
כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'מה אתה עומד ומתפלל? כבר קדמה תפילתן של בני לתפלתך, שנאמר: 'מה תצעק אלי' (שמות יד, טו).
(שמות רבה בפרשת בשלח פרשה כא אות ה)

ה. הוספת התרגום יונתן לפסוק

כתב התרגום יונתן:

ואזל יצחק לטוור פולחנא, אתר דכפתיה אבוי, והפך יצחק בצלותיה דעתיה דקב"ה ממה דגזר על אנתתיה, ארום עקרא הות גביה עשרין שנין, ואתהפיך בגיניה דעתיה דקב"ה ממה דגזר עליה, דאף הוא הוה עקר, ואתרוח, ואתעברת רבקה אנתתיה.

הסביר את דבריו ב"כתר יונתן":

וילך יצחק להר העבודה, מקום שעקדו אביו, והפך יצחק בתפילותיו דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שגזר על אשתו, כי עקרה היתה אצלו עשרים שנים, ותתהפך בעבורו דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שגזר עליו, שאף הוא היה עקר, ונסתייע, ותהר רבקה אשתו.

למדנו מדברי התרגום יונתן שיש ענין מיוחד להתפלל במקום המקדש, ואולי ניתן ללמוד מדבריו באופן יותר כללי שיש ענין להתפלל בבית כנסת, ובמקומות קדושים, כמו קברי צדיקים.

1. חשיבות התפילה בבית הכנסת

על תפילה בבית הכנסת אמרו חז"ל במסכת ברכות (ו ע"א):

תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: 'לשמוע אל הרנה ואל התפלה' (מלכים א ח, כח) - במקום רנה שם תהא תפלה.

פירש רש"י:

במקום רנה - בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב.

עוד נאמר שם בגמרא:

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר: 'אלקים נצב בעדת א-ל' (תהלים פג, א).

פירש רש"י:

בעדת א-ל - בבית מועד שלו.

2. חשיבות התפילה בקברי צדיקים

על תפילה בקברי צדיקים אמרו חז"ל במסכת סוטה (לד ע"ב):

'ויעלו בנגב ויבא עד חברון' (במדבר יג, כב) - 'ויבאו' מבעי ליה!
אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות.
אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע' (במדבר יג, טז) - י-ה יושיעך מעצת מרגלים.

עוד אמרו חז"ל במסכת תענית (טז ע"א):

למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא.
חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים.
מאי בינייהו? איכא בינייהו קברי נכרים.

פירש רש"י:

קברי נכרים - במקום שאין קברי ישראל, לבקש רחמים אפילו על עצמן ליכא, כל שכן עלינו.

עוד אמרו חז"ל במסכת תענית (כג ע"ב):

רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה.
אישתטח על קברא דאבוה, אמר ליה: אבא, אבא, הני מצערו לי.
יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו, עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה.

תרגום:

רבי מני בנו של רבי יונה היו מצערים אותו אנשים מבית ה נשיא.
השתטח על קברו של אביו, ואמר לו: אבא, אבא, הם מצערים אותי.
יום אחד עברו ליד קברו של רבי יונה אותם אנשים שציערו את רבי מני בנו, וסוסיהם נעמדו ולא יכלו ללכת. עד שהם קבלו על עצמם שלא לצער עוד את רבי מני.

עוד על ההשתטחות על קברי צדיקים עיין בדרשות הר"ן דרוש שמיני, ובספר "העיקרים" מאמר רביעי פל"ה, ובשו"ת "משפט כהן" סימן קמז אות א.

סיכום

למדנו מהפסוק ומהמפרשים מספר דברים:

1. כאשר יש בעיה קשה - צריך להרבות בתפילה, ולא מספיק להתפלל באופן חד פעמי.
2. התפילה יכולה להפוך את הגזרה הרעה לטובה.
3. כאשר יש בעיה קשה - צריך להרגיש בתפילה כאילו רוצים לחתור פירצה בקיר.
4. ד' שמח בתפילתנו, ורוצה לקבל אותה, ומחכה שנתפלל.
5. ד' יוצר את המצבים הקשים כדי שנתפלל.
6. יש ענין מיוחד להתפלל במקום המקדש, ובבית כנסת ובקברי צדיקים.

סיום

כתב ספר החינוך במצוה תל"ג מצות התפילה:

משרשי המצוה מה שהקדמתי הרבה פעמים כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולותם וטוב לבבם וכושר מחשבותם. ואדון הכל שבראם, חפץ בטובתם, והדריכם והצליחם במצוותיו היקרות שיזכו בהן, והודיעם גם כן ופָתַח להם פֶּתַח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב. והוא שיבקשו ממנו ברוך הוא, אשר בידו ההסתפקות והיכולת כל חסרונן, כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת. ומלבד ההודעה להם בזאת המדה, ציום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת לבם.
ומלבד השגת חפצי לבנו, יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו כל מחשבתנו כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו, וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו, ובכל עת ובכל רגע ישמע זעקתנו אליו, לא ינום ולא יישן שומר ישראל. והאמיננו [כלומר: וקבע בלבנו אמונה] במלכותו ויכלתו מבלי שום צד פקפוק, וכי אין לפניו מונע ומעכב בכל אשר יחפוץ.

ד' יזכנו להתפלל בכוונה, ושתתקבלנה תפילותינו ברצון.