פסוק א:ויקח אשה. אמר לי, רבא לרבה בר מרי, מנא הני מילי דאמרי אינשי, שתין וחד תכלי מטיוה לככא דקל חברי' שמע ולא אכל , דכתיב ויביאה יצחק האהלה וכתיב בתרי' ויוסף אברהם ויקח אשה .
(ב"ק צ"ב ב')
פסוק ה:כל אשר לו ליצחק. ת"ר, כשבאו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל, אמרו, ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ואלה תולדות יצחק בן אברהם , אמר להם גביהא בן פסיסא, הא כתיב ויתן את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים נתן מתנות, אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום, ולא מצאו תשובה וברחו .
(סנהדרין צ"א א')
פסוק ו:מתנות. מאי מתנות, א"ר ירמיה בר אבא, מלמד שמסר להם שם טומאה .
(שם שם)
פסוק ט:יצחק וישמעאל. א"ר יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר ויקברו אתו יצחק וישמעאל, מדאקדמי' אדבורי אדברי' , ומדאדברי' שמע מינה עשה תשובה בימיו .
(ב"ב ט"ז ב')
פסוק יא:ויברך אלהים וגו'. [נחמו מאבלותו, מלמד שממדת הקב"ה לנחם אבלים] .
(סוטה י"ד א')
פסוק יז:שני חיי ישמעאל. א"ר חייא בר אבא, למה נמנו שנותיו של ישמעאל – כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב .
(מגילה י"ז א')
פסוק יט:אברהם הוליד וגו'. בשעה שילדה שרה את יצחק היו. בני אדם מרננים ואומרים, וכי אברהם בן מאה שנים יוליד, מיד נהפך קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק .
(ב"מ פ"ז א')
פסוק כא:ויעתר יצחק. א"ר יצחק, למה נמשלה תפלתם של צדיקים לעתר , לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפלתם של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות .
(יבמות ס"ד א')
פסוק כא:לנוכח אשתו. על אשתו לא נאמר אלא לנוכח אשתו, מלמד ששניהם עקורים היו, ומפני מה היו אבותינו עקורים, א"ר יצחק, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים .
(יבמות ס"ד א')
פסוק כא:ויעתר לו. להם מבעי לי', אלא לפי שאינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע [שם שם]
פסוק כג:ויאמר ה' לה. על ידי מתורגמן .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
פסוק כג:שני גיים. אמר רב יהודה אמר רב, אל תקרא גוים אלא גאים , זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים .
(ע"ז י"א א')
פסוק כג:ולאום וגו'. אמר רב נחמן בר יצחק, אם יאמר לך אדם חרבו קסרי וירושלים או ישבו קסרי וירושלים אל תאמין, חרבה קסרי וישבה ירושלים או חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ .
(מגילה ו' א')
פסוק כג:ולאום וגו'. אמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי כ״ד:כ״ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ .
(סוטה מ"א ב')
פסוק כג:ולאום וגו'. א"ר שמעון חסידא, כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ, ואין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב') נשקי בר .
(סנהדרין צ"ב א')
פסוק כג:ולאום וגו'. דרש ר' חנינא בר פפא, לעתיד לבא אומר הקב"ה, כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו מיד נתקבצו עובדי כוכבים בערבוביא, אמר הקב"ה, תכנס כל אומה וסופריה, שנאמר (ישעי, מ"ג) ויאספו לאומים , ואין לאום אלא מלכות, שנאמר ולאום מלאום יאמץ .
(ע"ז ב' ב')
פסוק כד:וימלאו ימיה. אמר רב נחמן בר יצחק, כל הנותן מטתו בין צפון לדרום אין אשתו מפלת נפלים, כתיב הכא (תהילים י״ז:י״ד) וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם ממלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה .
(ברכות ה' ב')
פסוק כה:ויצא הראשון. תנא דבי ר' ישמעאל, בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון להכרית זרעו של עשו ולבנין בית המקדש ולשמו של משיח. להכרית זרעו של עשו – דכתיב ויצא הראשון אדמוני .
(פסחים ה' א')
פסוק כז:ויעקב איש תם. מלמד שנולד יעקב אבינו מהול [אדר"נ פ"ב].
פסוק כט:ויבא עשו וגו'. תניא, כל זמן שהיה אברהם חי לא מרד עשו, דכתיב ויבא עשו מן השדה וגו', ותניא, אותו היום נפטר אברהם אבינו ועבר אותו רשע חמש עבירות ביום ההוא .
(ב"ב ט"ז ב')
פסוק כט:ויבא עשו וגו'. א"ר יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע ביום ההוא , בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר , ושט את הבכורה. בא על נערה המאורסה – כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם (פ' תצא) כי בשדה מצאה. הרג את הנפש – כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם (ירמיהו ד׳:ל״א) עיפה נפשי להורגים. כפר בתחיית המתים – דכתיב הנה אנכי הולך למות . כפר בעיקר – כתיב הכא ולמה זה לי וכתיב התם (פ' בשלח) זה אלי ואנוהו , ושט את הבכורה – דכתיב ויבז עשו את הבכורה .
(ב"ב ט"ז ב')