פסוק א:קטורה. איננה הגר, כי כתוב ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם (בראשית כה ו), ופי' פלגש שפחה וזה השם איננו נופל על זכר, ונוכל לפרש על פילגשים נשים:
פסוק ג:אשורים. י"א כי אשורים שהי' יודעים הדרכים, ולטושים צופים מרחוק, והנכון בעיני כי הם שמות, ואין בהם תואר שם:
פסוק ו:מתנות. ממון נתן להם:
פסוק ו:קדמה. פי' אל ארץ קדם, וכן "אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר" (ירמי' כז ח), וקדם מזרח א"י, וי"א אל מקום בן ישמעאל והראשון נכון:
פסוק ח:מלת ויגוע. צאת הרוח מהגוף רגע אחד בלי עינוי ועיכוב, הלא תראה "ויאסוף רגליו אל המטה" (בראשית מט ג), ומיד גוע והנה כל גויעה מיתה ואין כל מיתה גויעה על כן כתוב במבול ויגוע (בראשית ז כא):
פסוק ח:ופי' וימת אברהם. שמת בשיבה טובה:
פסוק ח:ויאסוף אל עמיו. י"א כי על כבוד הנפש אמר, כי בהיותו מתעסקים עם הגוף הוא כחלק נפרד, ובהפרד מהגוף יאסף הכבוד אל עמיו, וי"א כי זה משפט הלשון, והטעם על לכתו בדרך אבותיו כאלו יתחבר אליהם, וכן "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו טו):
פסוק טז:ובטירותם. ארמונים כמו "טירת כסף" (ש"ה ח ט):
פסוק טז:לאמותם. בשורק, מצאנו אמות, ואומים, ולמ"ד לאמותם נוסף כלמ"ד לגוייהם, ואיננו כלמ"ד "בלאמים" (תהלים קמט ז) כי הוא שרש כמו "ולאום מלאום יאמץ" (בראשית כה כג), והטעם שהוא בלמ"ד ובחסרונו שוה והם שני שרשים:
פסוק יח:על פני כל אחיו. הם זמרן ויקשן:
פסוק יח:נפל. חלקו או גורלו, או שרוב בני ישמעאל נוסעים ממקום אל מקום, כטעם "אל הכשדים אתה נופל" (ירמי' לז יג), וזה מעט רחוק בעבור שאחיו במזרח ומצרים ואשור למערב א"י, ויתכן שהכתוב דבר על ישמעאל שמת בחיי אחיו אחד שנפל, כי לא ידענו סבת מותו:
פסוק יט:ואלה. אחר שהזכיר תולדות ישמעאל שב להזכיר תולדות יצחק שהם עשו ויעקב, וי"א כי טעם הוליד את יצחק שהיה דומה לאביו וכל רואיו יעידו כי אברהם הולידו וי"א כי טעם הוליד גדל ורבה, כמו "יולדו על ברכי יוסף" (בראשית נ' כג), והעד שאמר "וישלחם מעל יצחק בנו" (בראשית כה ו'):
פסוק כ:מפדן. שדה, וכן בלשון ישמעאל:
פסוק כ:אחות לבן. הוא ידוע ונכבד מאביה, וכן אחות נחשון (שמות ו כג):
פסוק כא:ויעתר. מבנין הקל, כי "העתירו אל ה'" (שמות ח ד) מהכבד וטעמו שרצה ה' בדבריהם:
פסוק כא:ויעתר. ויתרצה מבנין נפעל:
פסוק כב:ויתרוצצו. מלשון מרוצה והצדי"ק כפול, ואחיו "כברקים ירוצצו" (נחום ב ה), ונקראו בנים על שם סופם וכן "ובגדי ערומים תפשיט" (איוב כב ו), והיא שאלה לנשים שילדו אם ארע להם ככה, ותאמרנה לא:
פסוק כב:וטעם ותאמר אם כן. הדבר והמנהג, למה זה אנכי בהריון משונה:
פסוק כג:ויאמר ד' לה. על ידי נביא, או אברהם בעצמו כי לא מת עד שהי' בניה בני ט"ו שנה:
פסוק כג:ורב. הוא הפועל וכן "בן יכבד אב" (מלאכי א ו) ועוד אפרש זה הפסוק:
פסוק כד:תומים. בחסרון אל"ף השרש, כמו "אם לא שריתך לטוב" (ירמי' טו יא), שפירושו נתתי שאריתך לטוב:
פסוק כה:יו"ד אדמוני. נוסף כיו"ד אכזרי,
פסוק כה:ואין מלת כאדרת סמוכה רק טעמו כולו שער כאדרת, ועל דעת אחרים שהיא סמוכה:
פסוק כה:ויקראו שמו. רואיו, ויתכן שפירושו מעשה בפני עצמו, ופליאה גדולה היתה זאת הלידה בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד:
פסוק כו:ויקרא שמו. הקורא או יצחק אביו:
פסוק כז:יודע ציד, לעולם מלא מרמות כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו, ויעקב הפך עשו כי הוא איש תם גם עשו איש שדה, ויעקב יושב אהלים, ויתכן להיות פירושו כמו "יושב אהל ומקנה" (בראשית ד' כ):
פסוק כח:כי ציד בפיו. מביא ציד בפיו:
פסוק כט:והוא עיף. כטעם "בארץ עיפה" (ישעי, לב ב) רעב וצמא:
פסוק ל:הלעיטני. אין לו חבר והטעם האכילני
פסוק ל:וטעם נזיר תבשיל רק ויזד מהשניים הנחים והם שני שרשים והפירוש אחר, וכן "לא ידון רוחי" (בראשית ו ג) עם "נדנה" (דה"א כא כז):
פסוק לא:מכרה. בחירק כמו "שלחה הנער" (בראשית מג ח), "שכבה עמי" (בראשית לט ז), והבכורה שיקח פי שנים בממון אביו וי"א שיש לבכור לעולם מעלה על הצעיר לקום מפניו ולשרתו כבן לאב:
פסוק לב:וטעם הנה אנכי הולך למות. שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות ויתכן שימות קודם אביו:
פסוק לד:ויבז עשו. גם זאת הבכורה בעבור שראה שאין לאביו עשר, ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו, והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צורכו, ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד, ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים מה טעם אמר הביאה לי ציד, ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות. ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן, והפסוק שאמר "ויגדל האיש" (בראשית כו יג) קודם זקנתו, ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח, ועוד ישאלו למה חסר השם ממון ליצחק, אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו, ואל ידחונו בקנה של דרש כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם וכן אחרים אמרו, הנה צאן יש לו, כי רבקה אמרה לו "לך נא אל הצאן" (בראשית כז ט) ויתכן שנשאר לו מקנה מעט, גם נכון הוא להיות פי' לך נא אל הצאן, אל מקום הצאן שהן נמכרות: