א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃ ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃ ג וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃ ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃ ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃ ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃ י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ יא וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ יב וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃ יג וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃ יד וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃ טו חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃ טז אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃ יז וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ יח וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃ יט וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ כ וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ כא וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ כב וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃ כג וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים (גוֹיִם֙) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃ כד וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃ כה וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃ כו וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃ כז וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃ כח וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ כט וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃ ל וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃ לא וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃ לב וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃ לג וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃ לד וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג

רלב"ג

פסוק יט:
פרשת תולדות יצחק
פסוק יט:
ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו' עד ויהי רעב בארץ.
פסוק יט:
ביאור דברי הספור
פסוק יט:
אחר שכבר השלים לספר בארוכה מה שקרה לאברהם לרוב התועלות המגיע מאלו הספורים התחיל לספר בברוכה גם כן תולדות ומקרים שקרו ליצחק ואמר זה הוא מה שקרה ליצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. רוצה לומר שאף על פי שכבר הוליד אברהם בנים רבים זולת יצחק הנה ביצחק נקרא לו זרע. כי הוא לבדו הלך בדרכי אברהם וממנו היה הזרע הנבחר שייעד השם יתעלה לאברהם שיירש את הארץ וזה דבר מפורסם בלשונות רוצה לומר שכבר יאמר שהאדם הוא בן אביו כאשר היה הולך בדרכיו ועוד שאם לא יובן בזה האופן יהיה לבטלה אמרו אברהם הוליד את יצחק. והנה ספר שכבר היה יצחק בן ארבעים שנה כאשר לקח רבקה אשתו ואורך הזמן ולא ילדה לו וזה הזמן היה קרוב לעשרים שנה כי כבר מצאנו שיצחק היה בן ששים שנה כאשר ילדה לו רבקה יעקב ועשו וכאשר נתבאר ליצחק שההמנע מהלידה היא מפאת אשתו לא מצדו התפלל לשם יתעלה לנוכח אשתו שיתקן תולדותיה על דרך המופת בדרך שתלד לו. והנה שמע השם יתעלה תפילתו והרתה אשתו והגיע לה מן תנועת הולדות צער גדול במעיה עד שקצה בחייה ואמרה אם כן למה זה אנכי ימשך לי מצער ההריון למה זה אנכי נבראת הלא נח לי שלא נבראתי. ותלך לדרוש את דבר השם יתעלה מעבדיו הנביאים אשר חיו בזמן ההוא כמו שם ועבר ותלמידיהם מה יהיה אחרית הדבר. והגידו לה בנבואה שהיא הרה מתאומים יהיה כל אחד מהם לגוי אחד ולכל אחד מהן תהיה ממשלה ומלוכה והאחד מהם יגבר על השני והבכור מהם יעבוד הקטן. והנה קרא בכור מי שנולד ראשונה. וכאשר מלאו ימיה ללדת התבאר שכבר היו תאומים בבטנה והנה יצא הראשון אדום והיה כלו בעל שער כאדרת וזה ממה שיורה על הפלגת החום הטבעי בו ושהיותו נשלמה תכלית השלמות בהיותו ברחם. ולזה נתחדשו לו שם אלו השערות. ולזאת הסבה קראו שמו עשו רוצה לומר שכבר נעשה ונגמרה מלאכתו והויתו בשלמות ואחרי כן יצא אחיו והנה ידו אוחזת בעקב עשו. ולזאת הסבה קראו שמו יעקב. והנה היה יצחק בן ששים שנה כשנולדו וכאשר גדלו הנערים התבאר תכלית הביאור שהם פונים לתכליות מתחלפות וזה שעשו היה איש יודע לצוד החיות ולרמות האנשים ברוב תחבולותיו. ויעקב היה הפך זה רוצה לומר שהיה איש תם וישר. ועוד היה עשו איש אשר בביתו לא ישכנו רגליו אבל היה משוטט בארץ והולך בחוץ לצוד ולעשות חפציו ויעקב היה יושב אהלים ללמוד חכמ' מבית מדרשו של שם ועבר ולא היה שט בארץ לפנות לעסקי העולם כמו שהיה עושה עשו אחיו. והנה יצחק אהב את עשו לפי שהוא היה מרמה אותו בדבריו ומראה עצמו טוב לפניו. ואפשר שיהיה הרצון בזה שיצחק אהב אותו מפני שהיה מביא לו מצידו לאכול כי האדם יאהב בהכרח מי שיקבל תועלת ממנו והביאור הראשון נראה לנו יותר. ורבקה אוהבת את יעקב למה שהיתה רואה ממנו מהתום והיושר ובקשת השלמות. וספר אחר זה שכבר הכין יעקב נזיד עדשים וקנה בהם בכורת עשו ושכבר הקל עשו בבכורתו מפני היותו הולך למו' ויתכן שימו' קודם אביו ולא תהיה לו ירושה ממנו. ועוד שכבר בזה עניין הבכורה לפי שאביו לא היה עשיר מאד. והנה היתה סבת בקשת יעקב הבכורה לפי שכבר היה נהוג אז לתת לבכור חלק נוסף לנחלה וגם לענין הברכה היו מקפידים לברך בכור ברכה נוספת. הלא תראה שכבר היה מקפיד יוסף שישית אביו יד ימינו על ראש מנשה להיותו בכור. וכן תמצא שכאשר ראה יצחק לברך אחד מבניו לפני מותו בחר לברך עשו בנו הגדול וזהו אמרו שם ויקרא עשו בנו הגדול כבר ביאר לך שסבת קראו לברך אותו היתה היותו בנו הגדול והנה זה היתרון שהיה לעשו על יעקב בעניין הברכה והנחלה קנה אותו יעקב ממנו ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם חמשה:
פסוק יט:
התועלת הראשון הוא להודיע שכבר הלך יצחק בדרך אברהם אביו לשמור דרך יי' כמו שייעד במה שקדם ואמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי' וגו':
פסוק יט:
התועלת השני הוא בדעות. והוא להודיע שהשם יתעלה משגיח בדבקים בו לתת להם אשר יבקשו מהטובות ולא לעצמם לבד אבל גם לאוהביהם והסבה בזה כי הם ידאגו בהמנע הטובות מאוהביהם ומזה הצד יביא השם יתעלה הטובות לאוהביהם להסיר מהדבקים בו הדאגה שהיא רע מה. ולזה תמצא שכבר נשמעת תפילת יצחק שיהיו לו בנים מרבקה וזה שכבר אפשר שישגיח השם יתעלה לתת לו בני' אך לא מרבקה ואולם תפילת יצחק היתה שיהיו לו בנים מרבקה ונתן לו השם אשר שאל:
פסוק יט:
התועלת הג' הוא לפרסם עניין הנבואה כי ההאמנה בה היא יסוד התורה בכללה. ולזה ספר מה שהוגד לה בנבואה מעניין הריונה אשר נראה צודק אחרי כן:
פסוק יט:
התועלת הרביעי הוא להודיע שכבר נפל החלוף הרב בין עשו ליעקב מלידה ומבטן ומהריון עם היותם שניהם מהריון אחד ולזה לא היה זר אם נתחלפו עניניה' באמונותיהם ומנהגיהם כמו שנתפרסם מענינם.הלא תראה שעשו היה איש שעיר ויעקב איש חלק ועשו היה ציד ומרמה ויעקב איש תם. ועשו היה איש צודה ויעקב היה יושב אהלים:
פסוק יט:
התועלת הה' להודיע גנות עשו שנתן בכורתו בדבר מועט עם שכבר נתפרסם בזה שהבכורה היתה ליעקב ולזה אמר השם יתעלה בני בכורי ישראל: