פסוק יא:וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְגוֹ׳. מַה אִכְפַּת לָנוּ בָּזֶה אִם בָּעֶרֶב הִיא בָּאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אוֹ לְהֵפֶךְ, וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהֵבִיאָה אֵלָיו עֲלֵה זַיִת לְהוֹצִיא מֵהֶם אוֹרָה אֲשֶׁר לְעֵת עֶרֶב דַּוְקָא צְרִיכִין אֵלָיו, כִּי לְמַאן דְּאָמַר ״צֹהַר״ הַיְינוּ חַלּוֹן, קָשֶׁה בַּלַּיְלָה מַה יָּאִיר לוֹ, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ בַּחִזְקוּנִי ״צֹהַר״ לְשׁוֹן יִצְהָר, שֶׁהָיָה מַדְלִיק שֶׁמֶן בַּתֵּבָה בַּלַּיְלָה, וּבַיּוֹם נִכְנַס הָאוֹר דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַתֵּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה״ (בראשית ח:ו). וּרְאָיָה לִדְבָרִים אֵלֶּה מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא (ה) וּבַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה עַל פָּסוּק ״עֵינַיִךְ יוֹנִים״ (שיר השירים ד:א): ״מַה הַיּוֹנָה הֵבִיאָה אוֹרָה לָעוֹלָם, כָּךְ אַתֶּם הָבִיאוּ שֶׁמֶן זַיִת וְהַדְלִיקוּ נֵרוֹת לְפָנָיו״ כוּ׳. וְקָשֶׁה, מְנָא לֵיהּ לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁהַיּוֹנָה הֵבִיאָה אוֹרָה לָעוֹלָם, וְאֵיךְ לָמַד זֶה מִפָּסוּק ״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לְעֵת עֶרֶב״, כָּאָמוּר.
פסוק יא:וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אָמְרָה הַיּוֹנָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כַּזַּיִת כוּ׳ – אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁאָמְרָה כָּךְ בְּפִיהָ, כִּי הַיּוֹנָה לֹא בַּעֲלַת דְּבָרִים הִיא מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אֶלָּא שֶׁאָנוּ מְבִינִים מִמַּה שֶּׁהֵבִיאָה לְמַאֲכָלָהּ עֲלֵה זַיִת, מַאֲכָל מַר מְאֹד, וְכִי לֹא יָדְעָה הַיּוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֲרוּחַת תָּמִיד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל נֹחַ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ בָּחֲרָה בְּמַאֲכָל מַר זֶה, לְפִי שֶׁהָיָה בִּידֵי שָׁמַיִם וְלֹא בִּידֵי בָשָׂר וָדָם.
פסוק טז:צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתֶּךָ. וּבִכְנִיסָתָם הִזְכִּיר הַזְּכָרִים לְבַד וְהַנְּקֵבוֹת לְבַד, הַיְינוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְרוּ וְיִרְבּוּ בַּתֵּיבָה, דְּאִם לֹא כֵן יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּרְאוּ מֵהֶם כָּל שְׁאָר הַבַּעֲלֵי חַיִּים וְיִפְרוּ וְיִרְבּוּ בַּתֵּיבָה, וְאָז לֹא תָכִיל אוֹתָם הַתֵּיבָה, כִּי לֹא נַעֲשֵׂית כִּי אִם בְּשִׁעוּר לְכָל הַנִּכְנָסִים בָּהּ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁגַּם הַנִּכְנָסִים שָׁמָּה עָמְדוּ בְּנֵס, מִכָּל מָקוֹם לָמָּה יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס לְלֹא צֹרֶךְ, בִּפְרָט לְאוֹתָם שֶׁאֵין מִצְטַעֲרִים בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם שָׁרוּי בְּצַעַר.
פסוק טז:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר גַּם בַּיְּצִיאָה, ״וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו״ (בראשית ח:יח) – אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ הַמִּשְׁגָּל, מִכָּל מָקוֹם לֹא קִבֵּל עָלָיו, כִּי אָמַר: פֶּן יוֹסִיפוּ לַחֲטֹא וְיָבֹאוּ מֵי הַמַּבּוּל וְיִשְׁטְפוּם, וְלָמָּה זֶה אוֹלִיד לָרִיק וְלַבֶּהָלָה? עַד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ שֶׁלֹּא לְהָבִיא עוֹד מֵי הַמַּבּוּל, אָז נֶאֱמַר ״פְּרוּ וּרְבוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית ט:א). וְרָצָה נֹחַ לְהַקְרִיב תְּחִלָּה קָרְבָּן קֹדֶם שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכְפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר שֶׁבְּבִיאַת נֹחַ אֶל הַתֵּבָה נֶאֱסַר לוֹ אֲפִלּוּ הַיִּחוּד עִם אִשְׁתּוֹ, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית ו:יח). וּבַיְּצִיאָה לֹא הִתִּיר לוֹ עֲדַיִן הַמִּשְׁגָּל כִּי אִם הַיִּחוּד לְבַד הוּתַר לוֹ, כִּי זֶה הַמּוּבָן מִמַּאֲמַר ״צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ״ (בראשית ח:טז). וְאַחַר שֶׁלֹּא הוּתַּר לוֹ הַמִּשְׁגָּל כִּי אִם הַיִּחוּד לְבַד, עַל כֵּן הוֹסִיף נֹחַ מִשֶּׁלּוֹ וְאָסַר עַל עַצְמוֹ גַּם הַיִּחוּד, ״וַיֵּצֵא מִן הַתֵּבָה נֹחַ וּבָנָיו״ (בראשית ח:יח) – עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ ״פְּרוּ וּרְבוּ״ (בראשית ט:א), אָז הוּתְּרָה לוֹ הַכֹּל.
פסוק כא:לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם. וְכֵן נֶאֱמַר לְאָדָם (בראשית ג יז) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁהָאֲדָמָה הָיְתָה סִבָּה אֶל חֵטְא הָאָדָם, כִּי נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר גַּס וְעָב הַנּוֹטֶה בְּיוֹתֵר אֶל הַחָמְרִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יח כה) ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״. וְזֶה נֶאֱמַר דַּוְקָא עַל שֶׁבַע אֻמּוֹת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לְפָנִים, יַעַן כִּי אַף עַל פִּי שֶׁצָּבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲפָרוֹ מִכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְנִמְצָא שֶׁכָּל הָאֲרָצוֹת יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּחֵטְא הָאָדָם כִּי כֻלָּם נָתְנוּ בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס, מִכָּל מָקוֹם כָּל שְׁאָר הָאֲרָצוֹת קִבְּלוּ דִּינָם וְנִטְהֲרוּ בְּמֵי הַמַּבּוּל, שֶׁשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל מַחֲרֵשָׁה נִתְקַלְקְלוּ, וּבָזֶה נִתְרַכֵּךְ חֹמֶר הָאָרֶץ וְנִטַּל קַשְׁיוּתוֹ, וּמֵאָז אֵין חֹמֶר הָאָרֶץ רַע כְּבַתְּחִלָּה, הֵן מִצַּד הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּטְהֲרָה בְּמֵי הַמַּבּוּל, כְּדֶרֶךְ כָּל טְבִילָה שֶׁהִיא טָהֳרָה וְסִלּוּק הַזֻּהֲמָא וְהַטֻּמְאָה, הֵן מִצַּד הַטֶּבַע שֶׁנִּתְרַכְּכָה כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַמַּבּוּל, וּמֵאָז אֵין חֹמֶר הָאָרֶץ קָשֶׁה כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְפָנִים. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כב כד) ״אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא (וְ)לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם״. מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִטְהֲרָה בְּמֵי הַמַּבּוּל, אִם כֵּן עוֹד טֻמְאָתָהּ בָּהּ, וּכְשֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא חוֹטְאִים יֵשׁ לִתְלוֹת הַחֵטְא בָּאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר דַּוְקָא בְּאַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״ וְגוֹ׳, כִּי בָּזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהַקְשׁוֹת: הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יח ג) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן״ וְגוֹ׳, הֻשְׁווּ זֶה לָזֶה, וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶרֶץ כְּנַעַן אֶת הַגּוֹי? אֶלָּא לְפִי שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם גֻּשְׁמָה בְּיוֹם זַעַם וְאֵין לִתְלוֹת עוֹד פִּשְׁעָם בָּאָרֶץ, אִם כֵּן לָמָּה תָקִיא? כִּי דַי בָּזֶה אִם הַגּוֹי הַחוֹטֵא יְקַבְּלוּ עָנְשָׁם עַל אַרְצָם. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גֻשְׁמָה, עֲדַיִן יֵשׁ לִתְלוֹת בָּאָרֶץ, לְכָךְ נֶאֱמַר (דברים כט כא) ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר אַחַר מַבּוּל זֶה: ״לֹא אֹסִף עוֹד לְקַלֵּל אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם״, כִּי מִכָּאן וּלְהַלָּן אֵין לִתְלוֹת פֶּשַׁע הָאָדָם בָּאָרֶץ, כִּי אִם בְּיִצְרוֹ הָרָע הַמּוֹשֵׁךְ כֹּחוֹ מִן הַנָּחָשׁ וּמִן סַמָּאֵל רוֹכְבוֹ. זֶה שֶׁנָּתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו״, שֶׁעִקַּר חֶטְאוֹ יִהְיֶה תָּלוּי בְּיִצְרוֹ וְלֹא בְּחֹמֶר הָאָרֶץ.
פסוק כא:וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה, כִּי בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב ״וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם״ (בראשית ו:ה), ר״ל הוֹלֵךְ וְגוֹרֵעַ מִיּוֹם לְיוֹם. וְחֵטְא זֶה תָּלוּי וַדַּאי בְּחֹמֶר הָאָרֶץ, לֹא מִצַּד כֹּחַ הַשִּׂכְלִי שֶׁבָּאָדָם, כִּי ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״ (איוב יב יב), וְאֵיךְ לֹא יִנָּחֵם הָאָדָם עַל רָעָתוֹ בְּבֹאוֹ בַּשָּׁנִים? אָמְנָם אִם הַחֹמֶר לְבַד סִבָּתוֹ, אָתֵי שַׁפִּיר, כִּי הַחֹמֶר מִצַּד בַּהֲמִיּוּתוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ אִוַּלְתּוֹ. אֲבָל אַחַר הַמַּבּוּל שֶׁנִּטְהַר חֹמֶר הָאָרֶץ, מֵאָז אֵין לִתְלוֹת הַחֵטְא כִּי אִם בְּיֵצֶר הָרַע הַמִּתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר בִּימֵי נְעוּרָיו, אֲבָל כִּי יַזְקִין יִפְקַח עֵין שִׂכְלוֹ וְלֹא יָשׁוּב לְכִסְלָה. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״כָּל הַיּוֹם״, כִּי אִם ״מִנְּעוּרָיו״ לְבַד. אָמְנָם כִּי יָבֹא לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּבָא גַּם רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ, וְהוּא הַיֵּצֶר טוֹב, וְזֶהוּ סִבַּת קִיּוּמָם.
