וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. נראה לבאר הא דהוצרך הקב"ה לומר לו שיצא מן התיבה אע"ג דכבר יבשה ארץ כי אויר העולם לאחר המבול מקולקל מאוד לרב אידי גפרית ומלח שהיה במים ונטבע לארץ וגוית פגרי אדם ובהמה שנמחו ונבלעו בארץ ולא היה מקום ללין כי כל הבתים והבנינים נהרסו והוצרך לישב באוהל ארעי ויותר טוב היה שיהיה לו התיבה למקום אוהל לצאת ולבוא ממנו אבל מקום משכנותו יהיה בתיבה כי הלא זה נבחר מאוהל אמנם האלהים שהוא מדת הדין אמר לו לצאת כי התיבה קודש ואין נח כדאי לישב בתוכה כי היה קצף עליו שלא התפלל על דורו כנודע דלכך נקרא מי מבול מי נח ואין קטיגור נעשה סניגור וגם חשב נח שיהא הוא כמו משה להנחיל על ידו התורה כאשר באמת קצת מצות ניתנו על ידו והיא תורת נח כמ"ש בעל העקרים. ובחינת נח הוא בחינת משה כאשר נאמר הרמז למשה מן התורה בשגם הוא בשר אצל דור המבול ונקרא משה מן המים משיתיהו ולכך חשב נח שהוא יקבל התורה והמקבל תורה ידע שיפרוש מן האשה כמו שבאמת פירש משה מן האשה ולכך חשב נח שיפרוש אמנם מדת הדין כעס עליו על שלא הרבה והתפלל על בני דורו ולא הגיע למדרגת משה שהרבה להתפלל על ישראל ולכך אמר לו אלהים צא אתה ואשתך לתשמיש המטה:
פסוק יז:
כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו כל החיה וגו' למשפחותיהם יצאו מן התיבה. יש להבין הא הקב"ה צוה לנח צא אתה ואשתך לצוותו על תשמיש וכאן כתיב ויצא נח ובניו וגו' נפרדו מנשותיהם ונראה כיון שאמר הקב"ה על הבהמות וחיות ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ דעל הארץ בתרא הוא מיותר דה"ל למכתב ושרצו ופרו ורבו על הארץ רק ודאי הם השיגו כי הנולדים מהם יהיו רשעים כמאמר חז"ל עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו' וא"כ איך יהיה להם תקומה בארץ אמנם מבואר במדרש כשהדור אינו ראוי להתקיים מתקיימים בשביל בהמות כדכתיב אדם ובהמה תושיע ד' וזהו מאמר השם ושרצו בארץ היינו בהמות וחיות ופרו ורבו בני אדם על הארץ שיהיה להם קיום על ידם ולכך לא מיהר נח להוליד עד שיולידו הבהמות ראשון ולכך יצאו נח ובניו נפרדו מנשותיהם אמנם כל בהמות וחיות למשפחותיהם יצאו לפרות ולרבות ואח"כ התחיל נח לשמש מטתו:
פסוק כ:
ויבן נח מזבח ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח. הא דהקריב דווקא עולות נראה דנח הרגיש שחטא שביטל למצות עשה דתפלה בעת צרה כמ"ש הרמב"ן שזהו עיקר מצות עשה של תפלה לכך הקריב עולה שהוא מכפר על ביטול מצות עשה כדאמרינן בגמ':
פסוק כא:
וירח ד' את ריח הניחוח ויאמר ד' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. הא דכתיב אל לבו היינו דלא היה רצון ד' לגלות שלא ישחית העולם עוד כדי שיהיה היראה על האדם מבלי לעשות כתועבות דור המבול פן ח"ו יבוא מבול לעולם (אמר המעתיק דברי הרב צריכין ביאור דהא בפירוש כרת הקב"ה ברית עם נח שלא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ונראה דפירוש הרב הגאון צודק עפ"י מש"כ בעל עקידה בפרשת נח דגלוי וידוע לפני הקב"ה היה שלא יתקלקל העולם בכלל עוד כמו שהיה בדור המבול מחמת שיראו שלא יבוא עליהם מבול וישחת העולם בכללו בשבילם וזה היה ידוע להקב"ה בלבד שא"א להשחתת העולם עוד אבל דבר זה לא ביקש לגלותו דכל אחד יאמר כיון דא"א לבוא עוד מבול אעשה מה שלבי חפץ רק כרת עמם ברית סתם דאם לא יתקלקל העולם בכללו בחטאם לא יבוא מבול אבל אם יחטאו בכללם יבא המבול וכל אחד יודע דניתן לאדם הבחירה וכל אחד יחשוב אם יש אפשרות לבוא עוד מבול למה עשה תועבות כאנשי דור המבול אולי כל אחד יעשה כמוני ויקולקל העולם בכללו ויחרב גם אני בכללו ע"י מבול) וזה היה ענין דור הפלגה ובקשו לעשות מגדל עד לשמים דיש להבין וכי היו כל כך פתאים דא"כ היה צריך בסיס בחכמת הבנין יותר רחב מכדור הארץ אבל הם שפטו כפי חכמת הטבע כי כל גשמים יורדים מהקיטורים ואדים העולים מן הארץ ויסוד המים ומזה התהוות העננים ומשם יזובו המים ואין המים באים משמים כלל וכבר שערו כפי מופת ראיה שאין שיעור העננים שהוא האדים העבים העולים מן הארץ יותר מחמשה מילין לכל היותר וא"כ ע"כ שאין אדים דקים מחלקי מים עולים יותר גבוה כי אילו היו עולים יותר אף העבים היו יותר גבוהים מארץ ולכך חשבו הם לבנות מגדל יותר גבוה משיעור עננים ההמה וא"כ תו א"א לירד עליהם גשמים ולשון וראשו בשמים לשון גוזמא הוא רק דידוע מ"ש כי בכדור לבנה ג"כ מקום ישוב כמו בכדור ארצי וכבר מצאו ע"י מלאכת מעופפות שהוא לעשות כמו תורן מונח לרוחב ארץ וא"כ מוכח דהרוח עולה מן הארץ וכן כל הרוחות עולים מהארץ מלמטה ולכך כתבתי שנח לא היה הולך בספינה לים באמצע אוקינוס כי וודאי לא ירד שם המבול כי מה צורך למבול בים וא"כ היה לו לילך בספינה ולא בתיבה ואם כי לא נודע אז מלאכת הספינה מלבד דקשה דה"ל להשם להגיד ליה מעשה הספינה במקום צווי על התיבה. אף גם אם נאמין שהאוקינוס מקיף העולם מקצה אל הקצה כמו צינור ובצד אחד שלשת חלקי עולם אסיא אפריקא אייראפא ובצד השני העולם החדש הנקרא אמירקא וא"כ איך באו בני אדם לשם קודם המבול לעולם החדש בלא ספינה ואת"ל דלא היה קודם המבול שם אנשים א"כ אף המבול לא ירד שם כיון שהוא ללא צורך וא"כ מאי רבותא דא"י שנקרא טהור על שלא ירד שם המבול הא גם העולם החדש טהור הוא דלא ירד שם המבול אבל לפי מה שכתבתי ניחא דבמבול היה הארץ כל כח שלה נתמעך עד שלא היה הרוח יוצא כלל מהארץ וא"כ לא היה אפשר לנח לשוט בספינה בים אוקינוס כיון דבמקום שהוא היה שם בשעת המבול לא יצא הרוח וא"א לשוט בלי רוח וא"כ למה שכתבתי שהרוח הולך מהארץ ממטה למעלה ראוי היה שהכלי הנעשה במלאכת עפיפה שהרוח מנשב בתורן שהרוח יגביה הכלי מעלה מעלה ולא ישוב עוד לארץ רק שובו לארץ הוא בסיבת היות האויר החזק ועב הסמוך לארץ הוא מכביד על הדבר ומגרשו לירד למטה ולכן נסעו האינשעניעהר שע"י אבק השריפה שקורין פולוויר בכח רב אבק הניתן בקנה השריפה ולחצו לכדור הנתון בתוכו שילך מעלה מעלה עד שהשגיחו במקום ההוא ולא ירד הכדור כלל למטה כי לא מצאו שום כדור על הארץ ואף כפי הטבע הוא יורד למטה בדרך קצרה למטה ומזה שפטו כי הכדור עלה תחלה למעלה מהאויר העב והעכור ע"י כח הפולווער וכשהיו למעלה ממנו הוא היה מעכבו אח"כ מלירד וא"כ אם אפשר להביא כל עופפות למעלה מהאויר העב הלזה יכול לילך ברוח מעלה מעלה עד הכדור הירחי כי הרוח יגביה אותו תמיד לילך ולמעלה הרוח הולך וחזק וכבר חברו בזה חבורים איך לעשות ספינה כזה לילך לכדור ירחי אבל העיקר שיגיע תחלה ספינה זו למעלה מאויר העכור הזה וזה היה כוונת דור הפלגה ג"כ שבקשו לקבוע מושבם בכדור ירחי ששם יהיו נצולים ממבול וחשבו לעשות ע"י ספינה הנ"ל אפס כיצד יגביהו אותה הספינה למעלה מאויר העכור ולזה חשבו לבנות מגדל גבוה כל כך עד למעלה מאויר ההוא ומשם יוכלו להשתמש בספינה הנ"ל לשוט באויר עד כדור הירחי ועוד היה לדור הפלגה כת אחרת שחשבו מטעם אחר לבנות המגדל והוא כי ידוע שמשמים עד לארץ כל האויר מלא רוחות כי לא יתכן שיהיה מן ארץ לשמים חלול וריקות ואין זה בגדר בינת חכם שיבנה כל כך ריקם מבלי שיהיה בו דבר וא"כ ע"כ יש בו רוחות והרוחות שהם קרובים לארץ הם יותר עבים וגסים ורעים והרוחות שהם יותר קרובים לשמים הם יותר בהירים וזכים וטובים וכל ענין דור המבול היה קודם המבול שהיו מקטרים לרוחות הללו והיו מתדבקים בהם ועל ידיהם פעלו כמה דברים והרוחות היו מכזבין להם שלא יטבעו במי המבול אבל בדור הפלגה ראו כבר שכזבו בם שפטו כי רוחות אלו הקרובים לארץ אין בהם כח ותבונה אבל חשבו לבנות מגדל גבוה מעל גבוה ושם הרוחות טהורים וזכים ואם יקטרו להם יפעלו בחפצם כי כחם חזק ובאמת היה בדור הפלגה כתות כתות כת אחת חושב כך וכת אחר חשבה כך כדאיתא במדרש ולכך נאמר ויהי כל הארץ שפה אחת היינו שכולם הסכימו בהסכמה אחת לבנות מגדל אבל דברים אחדים כי לזה היה טעם זה ולזה טעם זה ועכ"פ ידענו שהיו יראים מהמבול וע"כ אמרו בלעם היה הולך רכיל מגלה סוד מסתורין של הקב"ה לעכו"ם וגם להם קללה יחשב כי עכו"ם גדרו עצמן בכמה דברים כי יראו מהמבול אבל בלעם אמר להם שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם ועל ידו חזרו לרעתם ולכך אמר הקב"ה מתחלה בלבו מבלי לעשות פומבי כדי שיהיה להם מורא ממבול:
פסוק כא:
לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. הנה כבר כתבנו כמה פעמים כי בתחלה היו הבהמות משכילים כדכתיב והנחש היה ערום מכל החיות משמע דכולם היו ערומים רק דהוא ביותר ולכך היה אסור לאדם הריגתן להיותם משכילים ולא היה תחילת בריאתם לשחיטה, ולכך נענש רבי באמרו לעגל שילך לשחיטה כי לכך נוצר כי זהו שקר דתחילת היצירה לא היה לכך ולאחר המבול הגיע לבהמה מדה פחותה כזה שאין בהם תבונה ולכך ההריגה מותר בהם והוא סיבת חטא האדם הוא החומר וגם בהולדו תיכף יש בו נפש בהמה ועושה מעשה בהמה שאין לה שכל אך זה הוא לאחר המבול שלא היה שכל בנפש בהמה אכן קודם המבול לא יתכן זה דאף שנולד בו נפש בהמה מ"מ גם בהמה היתה מושכלת והיה ענין החומר לבד סיבת החטא ולכך כשחטא אדם נתקללה אדמה כי היא היתה סיבה לחטא ע"כ אמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כמו שעשיתי בחטא אדם הראשון כיון שעתה אחר המבול גם נפש הבהמה שנולד בו גרם לו לחטוא וזהו שאמר הטעם כי יצר לב האדם רע מנעוריו היינו נפש בהמה שנולד בו בלי שכל הוא המחטיא לרוב פחיתתו ומזה הטעם ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי כי קודם המבול היה ראוי להם לענוש כשחטאו שהיו מושכלים הבהמות והשחיתו דרכם אבל כאשר נסע יתרם ואין בהם תבונה על מה יענשו וא"כ אין להכותם יעשו מה שיעשו:
פסוק כב:
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. מזה דייק במדרש דבימי המבול שבתו המזלות ולא שמשו והטעם נראה כי הם עבדו למזלות והקב"ה נפרע מן הנעבדים ג"כ. הקשה הרא"ם איך ידע נח כי קלו המים ואיך הלך ושוב היונה אם לא היה אור במושבתו וכן יש לדייק מה שנאמר יום ולילה לא ישבותו הא גם בשנת המבול לא נשבת הלילה כי כל י"ב חודש היה לילה ודוחק לומר כמ"ש בחכמת הכדור כי כל כ"ד שעות במקום זה אור ובמקום זה חושך כפי סבוב השמש וזה ויום ולילה לא ישבותו כי תמיד יום ותמיד לילה אבל באמת הענין הוא כי בוודאי לא סיבב החמה אז אבל אורה לא כהה וא"כ במקום שהיתה עומדת היתה מאירה לארץ וא"כ סביב לא"י היתה מאירה תמיד כי שם היתה עומדת בשנת המבול ושם היתה מאירה כל י"ב חודש וא"כ במקום עמידתה היה תמיד יום ונשבת הלילה ובשאר מקומות היה תמיד לילה ונשבת היום וא"כ התיבה שנחה בהרי אררט סמוך לא"י כדכתיב במלכים בהריגת סנחריב שם היה כולו יום ושם יכול לשלח עורב ויונה ולא קשה מידי: