פסוק א:וישבו המים. אמר רב חסדא, דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, ברותחין קלקלו – בעבירה, וברותחין נדונו, כתיב הכא וישבו המים וכתיב התם (אסתר ז׳:י׳) וחמת המלך שככה .
(סנהדרין ק"ח ב')
פסוק ז:וישלח את העורב. אמר ריש לקיש, תשובה נצחת השיבו עורב לנח, אמר לו, רבך שונאני ואתה שנאתני, רבך שונאני – שאמר מן הטהורים שבעה ומן הטמאים שנים (ז' ב'), ואתה שנאתני, שאתה מניח [לשלוח] מבין שבעה ושולח ממין שנים, ואם יפגע בי שר חמה או שר צנה נמצא חסר בעולם בריה אחת .
(סנהדרין ק"ח ב')
פסוק ח:היונה מאתו, א"ר ירמיה, מכאן שדירתן של עופות טהורים [היא] עם הצדיקים .
(סנהדרין ק"ח ב')
פסוק יא:עלה זית וגו'. א"ר ירמיה, מאי דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה, אמרה יונה לפני הקב"ה, רבש"ע, יהיו מזונותי מרורין כזית ויהיו מסורין בידך ואל יהיו מתוקין בדבש ותלויין ביד בשר ודם .
(עירובין י"ח ב')
פסוק יג:בראשון באחד לחדש. מדאכתי יום אחד הוא דעייל בחודש וקא קרי לי' חודש, ש"מ יום אחד בחודש חשיב חודש ומדיום אחד בחודש חשיב חודש, שלשים יום בשנה חשיב שנה .
(ר"ה י' ב')
פסוק טו:אתה ואשתך. ואלו בכניסה כתיב (ו' י"ח) ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך, מלמד שביציאתו הותרה לו תשמיש המטה .
(ירושלמי תענית פ"א ה"ו)
פסוק יט:למשפחותיהם יצאו. למשפחותיהם ולא הם [סנהדרין ק"ח ב']
פסוק יט:למשפחותיהם יצאו. אמר לי' אליעזר לשם רבה, כתיב, למשפחותיהם יצאו; אתון היכן הויתון, אמר ליה, צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום ושדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה .
(שם שם)
פסוק יט:למשפחותיהם יצאו. א"ר חייא בר בא, למשפחותיהם יצאו מן התיבה, על ידי ששמרו יחוסיהם זכו להנצל מן התיבה .
(ירושלמי תענית פ"א ה"ו)
פסוק כ:ויבן נח מזבח. שחוטי חוץ אין חייבים עליהם עד שיעלום לראש מזבח, דכתיב ויבן נח מזבח ויעל עולות במזבח .
(זבחים ק"ח ב')
פסוק כ:מזבח. א"ר אלעזר, מזבח – מזיח, מזין, מחבב ומכפר .
(כתובות י' ב'], מכל הבהמה וגו' עד שלא הוקם המשכן הכל כשרים להקריב בהמה חיה ועוף, זכרים ונקבות, תמימים ובעלי מומים, טהורים ולא טמאים, דאמר קרא ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור, בהמה כמשמעו, חיה בכלל בהמה, זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין .
(זבחים קט"ו ב')
פסוק כא:וירח ה' וגו'. א"ר חנינא, כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח ויאמר וגו' לא אוסיף לקלל עוד .
(עירובין ס"ה ב')
פסוק כא:כי יצר וגו'. שבעה שמות ליצה"ר, והקב"ה קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע .
(סוכה נ"ב א')
פסוק כא:כי יצר וגו'. תנו רבנן, קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר ויאמר ה' וגו' לא אוסיף לקלל עוד וגו' כי יצר לב האדם רע .
(קדושין ל' ג')
פסוק כא:רע מנעריו. א"ר יודן, מנעריו חסר כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם, מכאן אמרו, קטן שיכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות לק"ש, מפני שמחשבותיו רעות .
(ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה)
פסוק כב:לא ישבתו. אמר ריש לקיש, עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, שנאמר ויום ולילה לא ישבתו, ואמר מר אזהרה שלהם היא מיתתן .
(סנהדרין נ"ח ב')