פסוק יא:והנה עלה זית. הנה עיין מנחות דף נ״ג, ע״ב, ובירוש׳ שביעית פ״ז, ובתוספ׳. ע׳ גיטין דף כ״א, ע״ב בתוס׳ דזית עלה שלו מתקיים, ואין לו ביעור בשביעית. וכן העץ הוא קשה, ע׳ תוספ׳ ב״מ, ובירוש׳ שם [פ״ב] דזית קשה, ובירושלמי כלאים פ״א דאין מקבל הרכבה, וספ״ג דשביעית דעומד ש״מ שנה, ובספרי פ׳ האזינו, ע״ש בזה.
פסוק יא:טרף. ר״ל מרובע, ע׳ נדרים דף כ״ה דטרף, ע״ש בירושלמי, ור״ל דהביאה לפני נח דבר מרובע ע״ש בירושלמי דליכא זה מששת ימי בראשית, ועיין בירושלמי סוף מעשרות. עמ״ש במכלתא פ׳ בשלח אריכות בזה בדרש.
פסוק יא:טרף. הוא מרובע, ע׳ נדרים דף כ״ה, ע״א, ובנגעים גבי (טהרת) [בהרת], ור״ל שהראתה לו שיש מרובע מששת ימי בראשית דבר לצורך דבר, וכמ״ש לקמן בפ׳ בשלח ע״ש. וזה ג״כ הביאה מג״ע מעשה נס.
פסוק יא:[טרף]. וע׳ בירושלמי פ״ב דסוטה, ות״כ פ׳ מצורע גבי… [ועץ ארז] ע״ש.
פסוק טז:צא מן התבה וגו׳ ונשי בניך וגו׳. משום דבר שבמנין צריך אחר להתירו, ועיין בירושלמי תענית פ״א וסנהדרין דף ק״ח ע״ש.
פסוק כ:ומכל העוף הטהור. הנה בירושלמי מגילה פ״א אמר דכל עופות טהורים כשרים לקרבן ב״נ ע״ש. והא דלא נקט צפור כמו לעיל, דהוה רק טהור כמבואר חולין דף קל״ט. צ״ל דנ״מ להך דין שכתבתי די״ל דאווזין פסולין לקרבן ב״נ משום דחסר בהם סימן טהרה. וזה דדייק התוס׳ חולין דף כ״ב, ע״ב. וזה ר״ל הך דשם דף ס״א, ע״ב לקרבן ע״ש ברש״י. וכן נ״מ דמה דממעט בירוש׳ מרוט פסול מן כנף, וכאן נקט עוף דהוא ג״כ גדר עפיפה דוקא. וכן נ״מ גבי חגב חולין שם, ומ״ש ע״ז דף נ״א ע״ש בזה.
פסוק כא:וירח וגו׳. עיין עירובין דף ס״ה, ע״א, ומה זה מתפתה, מה זה לשון. אך כך, דהנה מבואר זבחים דף קי״ג, ע״ב דאין ריח ניחוח בבמה ע״ש בזה, ור״ל דשם רק הפועל לא הנפעל. ונ״מ גבי מעילה, דגם לא מעל תיכף, וכמו גבי קטורת דפסחים דף כ״ו, וכ״מ בזה. וע׳ במעילה דף י׳, ותוס׳ פסחים דף ע״ז, ע״ב מ״ש בזה, ועיין זבחים דף ק״ח, דיליף מכאן לחד תנא דגם מזבח צריך בנין ע״ש. אך כאן הוה הגדר כך, דהנה מבואר בכמה מקומות דגבי מקדש לא הוה טבע כלל [רק] נסים גלוים, כמבואר ביומא דף כ״א, וכ״מ בזה. וגם מהאברים החומרי הוה ריח ניחוח דבר שהנשמה נהנה, עמ״ש ברכות דף מ״ג, ע״ש, וזה רק צורה ולא חומר, אבל בבמה ליכא זה, וכן גדר של יעקב אבינו כמ״ש בזה לקמן בפ׳ תולדות, דאברהם ויצחק הוה רק במה, כמבואר פסחים דף פ״ח משא״כ יעקב בגדר כהונה ומנחה וריח, אך הנה מבואר בת״כ פ׳ שמיני דגם הקרבן של נח הוה ערבה מאד שלא הוה ע״ז, ר״ל כי טבע לא היה שנת המבול, וזה הקריב תיכף אחר יציאה מן התיבה, ולכן הוה ריח ניחוח כן ר״ל, וזה מתפתה ביינו כי חמרא וריחני פקחין, כן ר״ל שם.