פרט וכלל ופרט בתפילת תהילים
התורה והתפילה הן כביכול דו-שיח בין הבורא לנברא. התורה פונה אלינו ומודיעה לנו את הידיעות הדרושות לנו, ואת הדרישות שהבורא דורש מאיתנו. בתפילה אנו פונים אליו בהבעת שבחו, ובבקשת הדברים שהיינו רוצים שיעשה לנו.
ספר תהילים יחיד במינו מבחינה זו. מצד אחד הוא בשבילנו תורה; הוא דבר ה' אלינו ברוח הקודש, שבה כותב דוד את ספרו על ידי עשרה זקנים. הוא ניתן להידרש במידות שכל כתבי הקודש נדרשים בהן. ומצד שני, כל הספר הוא פניית המשוררים לבורא. מזמוריו מהווים את שירת הלווים במקדש, ובשיריו אנו מהללים את בוראנו מדי בוקר.
אמנם גם פרשיות "שמע" מקומן בסידור התפילה שלנו, אך אין הן תפילה, הן בגדר תלמוד תורה, או "שינון" כלשון הירושלמי. אנו מצטטים את דברי משה אלינו מפי הגבורה, ומקדימים לכך ברכה על התורה, שהיא אהבה רבה ואהבת עולם, להביע את הזדהותנו עם ציטוט זה. אך תפילה אסור שתהיה ציטוט. תפילה חייבת להיות השתפכות נפשו של המתפלל לפני קונו. האם מהות אמירת תהילים תפילה מצידנו, או שמא שינון היא?
אומרת הגמרא:
תנו רבנן (=שנו חכמים): כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, ר"א אומר כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן וחכמים אומרים יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו; האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים כנגד ציבור.
(פסחים קיז.)
יוצא איפוא שלדעת חכמים חלק מספר תהילים הם דברי דוד על צרותיו הוא, ועל גאולותיו הוא, וחלק על כל לישראל.
והנה אין טעם שנתפלל על דוד הבורח מפני אבשלום או מפני שאול וכדומה, מאחר שצרות אלו נסתלקו מזמן, ואין צועקים על העבר. כל שכן במידה והסתיים בצורה הרצויה לנו.
לעומת זאת, צרותיו של כלל ישראל עדיין רבות רחמנא ליצלן, ואין לנו קושי להזדהות נפשית עם המתפלל, לא כמצטטים אלא כמתפללים בעצמנו. כל שכן במזמורי הנוי והנצח לחי העולמים שיכולים וחייבים אנו לאמרם מקרב ליבנו.
אבל נקוטים בידינו מזמורי תהילים גם בתפילת יחיד או תפילה על היחיד, כגון על החולה רחמנא ליצלן, ואומרם אנו גם מזמורים האמורים בלשון יחיד. ונראה לעניות דעתי, שיש לחלק באלו; שכשאומרים פסוק כגון "קולי אל ה' אזעק..."(תהילים קמב ב); יכולים אנו לכוון על עצמנו, ואף שדוד אמרו על צרתו הוא בברחו מפני שאול במערה, מכל מקום מסרו לכל ישראל לזעוק ולהתפלל בו להיוושע.
אבל פסוק כגון "חצות לילה אקום להודות לך..."(תהילים קיט סב), אם אמרו האדם דרך תפילה והוא אינו קם כחצות לילה הרי הוא חס ושלום בגדר דובר שקרים, ותפילתו תועבה. ואם אומר "לך אזבח זבח תודה"(תהילים קטז יז) עלול להיכנס לבעיית נדר. הלכך נראה לעניות דעתי, שפסוקים אלו וכיוצא בהם אין לכוון בהם דרך תפילה, אלא כקורא בתורה תפילות דוד המלך ועשרה זקנים.
נמצא שספר תהילים מחולק מבחינה זו לשלושה חלקים:
א. החלק שדוד המלך והזקנים אומרים כפרטים, ולנו הוא בגדר תלמוד תורה בלבד.
ב. החלק שהוא תפילה על כלל ישראל וגם אנו יכולים להשתתף בתפילה זו, וכן שירות בלתי אישיות לקב"ה.
ג. והחלק שהוא פרטי וניתן לכל פרט להשתמש בו.
זה הנראה לעניות דעתי. ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו ובשירי דוד, במהרה בימינו אמן.