פסוק א:אשרי האיש. בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו, אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח, וחלוקין על ידותון י"א אדם היה כמש"כ בד"ה, וי"א אין ידותון שבספר זה אלא ע"ש הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל
פסוק א:אשרי האיש. (לישפלישמנ"ץ בלעז) אשוריו של איש ותהלותיו של אדם אלו הם אשר לא הלך כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב:
פסוק א:לצים. (גאבור"ש בלעז. מלה נישנת גאבערס בל"א שפעטטער:)
פסוק ב:כי אם בתורת ה' חפצו. הא למדת שמושב הלצים מביאו לידי בטול תורה:
פסוק ב:ובתורתו יהגה. בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו:
פסוק ב:יהגה. כל ל' הגה בלב הוא כד"א (לקמן יט) והגיון לבי (ישעיהו ל״ג:י״ח) לבך יהגה אימה, (משלי כ״ד:ב׳) כי שוד יהגה לבם:
פסוק ג:שתול. פלנדי"ץ בלעז:
פסוק ג:פלגי. ראויארו"ש בלעז:
פסוק ג:ועלהו לא יבול. אפילו הפסולת שבו לצורך היא שיחתן של תלמידי חכמים לצורך היא וצריכה לימוד:
פסוק ג:לא יבול. לשון כמוש פלישטי"ר בלעז:
פסוק ד:כמוץ. ל' קש קומבל"א בלעז:
פסוק ה:על כן וגו'. דבוק הוא למקרא של אחריו:
פסוק ו:כי יודע ה' וגו'. לפי שהוא יודע דרך צדיקים ולפניו הוא להכירה תמיד ודרך רשעים שנואה בעיניו ומעבירה מלפניו על כן לא תהא הקמת רגל לרשעים ליום הדין ולחטאים ליכתב בעדת צדיקים: