פסוק א:כוונת המזמור לשבח מעלת החכמה ושהיא תכלית שלימות האדם ושראוי להיות כל פעולותיו פונות אל זה התכלית הנכבד. ומלת אשרי היא מענין ותומכיה מאושר (משלי ג יח) אזן שמעה ותאשרני (איוב כט יא) והמלה נאמרת לעולם בלשון רבים אשרי אשריו אשריך ישראל (דברים לג כט) מפני שהיא אמורה על קבוץ הצלחות שאין דרך לאשרו להצלחת דבר אחד אלא א״כ אותו דבר כולל הצלחות רבות. ויחס בענין שלוש כתות כל אחת בלשון מיוחד בפני עצמו וכן ההתדבקות בהם ויחס לכל אחת מהם לשון מיוחד וכן באיכות הנהגותיהם והכתות הם רשעים וחטאים ולצים וההדבק בהם הוזכר בלשון הליכה ועמידה וישיבה והנהגותיהם הוזכרו בלשון עצה ודרך ומושב ורבותי׳ ע״ה שאלו וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד ואם לא עמד מהיכן ישב אלא מלמד שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב. נראה שההליכה אצלם היא הליכת הרגל בלא שום עכוב בעולם והעמידה היא עכבה מועטת כאדם ששוהה שם בעמידה והישיבה היא עכבה תמידית כאדם שיושב עמהם וחברתם תביא לעמוד בדרכם ולאחוז מדותיהם עד שבסוף ישב במושבם כמוהם.
פסוק א:ומ״מ נראה לי לפרש דרך אחרת והוא שההליכה אצלי יורה על אחיזה חזקה ומתמדת יותר מן העמידה והעמידה יותר מן הישיבה כמו שנבאר והענין אצלי הוא שלא כיון לשבח בזה מי שאינו רשע או מכעיס ומורד שאין מן הראוי לומר אשרי מי שאינו מין או כופר או רשע או מכעיס שאף ההמון והפחותים ימאנו וימאסו זה ויכירו פחיתותו אבל הכוונה לשבח מי שפורש מדרכי העולם במה שרוב העולם בוחרים בו ונמשכים אחריו כדי ליחד לבבו והנהגותיו לתורה ולעבודת האל ית׳. ורשעים נאמ׳ הנה על ההמיה אחרי הטרף והממון מלשון בכל יפנה ירשיע (ש״א יד יז) והוא ישקיט ומי ירשיע (איוב לד כט) ולא ימלט רֶשע את בעליו (קהלת ה ח) ובלעז ברוגינץ. וחטאים נאמ׳ על ההמשך יותר מדאי אחר התאוות בבלתי צורך הכריחי להעמדת גופו רק דרך הנאה ומותר וכמו שייחסו לשון זה על השגגות כמו שאמרו עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים חטאים אלו השגגות ואע״פ שהוא משתמש בהם בכוונה ובחירה, הוא סבור שמאחר שאין המעשה עבירה מוזהרת שלא יחטא בהשתמשו כענין דרך הנאה ומותר. ולצים הם אנשים פנויים מצד פחיתותם ושוללותם מכל חכמה ומידיעת מלאכה או ממון שיתעסקו בו ומעבירים עתותיהם בהבל ובישיבת קרנות ולדבר בענייני העולם ובפרטי בני האדם זה בכה וזה בכה כמאמ׳ החכם שאמ׳ הפחותים הנבלים יוציאו דבר על הנכבדים מעלתם. ואין ספק שכל המתבטל מן התורה ונמנע מלכת בדרכי עבודת האל בזולת היותו מן הכופרים והמכעיסים הוא מכת מאלו הסבות או מצד המייתו אחר הממון והטרף והכבוד והנצוח והשררות, או מצד שלוח גופו להמשך אחר התענוגים וההנאות, או להיות שואף רוח ומתענג בישיבת קרנות ועמידת השוקים והרחובות לשמוע המתחדש ולספר בהבלי הזמן ולחפש אחר בני אדם בזמנו. יש שתבוא מניעתם מצד אחת מאלו הסבות, יש שבאה מצד שתים מהם ויש שבאה מצד כולם ואחר זה נראה שלשון הליכה לא נאמ׳ על הליכת הרגל אבל על אחיזת הדרכים והנהגות לגמרי כדרך והלכת בדרכיו (דברים כח ט), וילך בדרך ירבעם בן נבט (מ״א טו לד). ומצד היות מלת רשעים נאמרת הנה על הסוחרים והמתעמלים בהרוחת הממון המשיך בו מלת עצה כי לא דבר רק אבל נעשה בהנהגה ובמתון ובעצה נכונה ומצאנו הליכה בעצה כמו ילכו במועצותיהם (תה׳ פא יג) ושבח מי שלא אחז דרכיהם לגמרי עד שימנה מהם אלא שהשתדל בטרף עצמו וביתו עד שיעבור עתו דרך כבוד עד פה יבא ולא יוסיף לבעבור יתן לנפשו חוקה ולא ישליכנה אחרי גוו ולא יתעה שפחה נחרפת להמיית רוב ממון ועושר ונכסים.
פסוק א:ואמ׳ אח״כ ובדרך חטאים כלומ׳ בהנהגת הנמשכים אחרי יצרם ורודפים אחר התאוות והתענוגים לא עמד ר״ל לא נתעכב מלשון יעמדו ימים רבים (ירמ׳ לב יד) ושבחו בזה שלא נתעכב בהנהגה עד שימשוך אחריה דרך הנאה ומותר אבל יקח ממנה הראוי לפי הצורך ההכרחי לבד.
פסוק א:ואמ׳ אח״כ ובמושב לצים והוא שאין צורך לאדם בהנהגתם לא ישב כלל כלומ׳ אין צריך לומר שלא אחז דרכיהם ושלא נמלך אחריהם אלא לא נתן נפשו להושיב עצמו ביניהם כלל אפי׳ דרך עראי.
פסוק ב:ואמ׳ אח״כ כי אם בתורת ה׳ חפצו ללמוד אותה ולהתעסק במצותיה ובתורתו יהגה יומם ולילה ר״ל שישקוד על לימודה תמיד ודרז״ל בתחלה נקראת תורת ה׳ ולבסוף נקראת על שמו וראיה לדבריהם שאלו היתה מלת ובתורתו חוזרת על האל היה לו לומר ובדתו כמנהג כפל ענין במלות שונות אבל אחר שאמר בתורת ה׳ וחזר ואמר ובתורתו נראה שאמרה על עצמו וא״כ יהיה הפי׳ כי אם בתורת ה׳ חפצו ללמוד אותה ואחר שידעה נקראת תורתו יהגה בו יומם ולילה והענין שיהא פורש מדרכי העולם וישים כל כוונותיו לעסוק בתורה בכלליה בפרטיה וסודותיה וסתריה
פסוק ג:ואז יהיה כעץ שתול על פלגי מים ר״ל סמוך לפלגי מים כדרך ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ) והדמיון הוא שכמו שהעץ הנטוע סמוך למים שלא יפסוק לחותו כן הוא לא תשתכח תורתו וכן כמו שהעץ הנזכר פריו יתן בעתו ולא יתאחר לסבת יובש כן הוא יתן לבני אדם פריו בעתו ר״ל שישפיע מחכמתו לזולתו אחר שישלים עצמו שזו היא סוף מדריגת החכמה כמו שאמרו חכמי המוסר תחלת החכמה השתיקה ר״ל שישתוק ויאזין והשנית ההבנה ר״ל שיתבונן בה מעצמו והשלישית חידודה והרביעית קיומה והחמישית למודה וזהו השפעה לאחרים שיתברר להם ספקותיהם בעת הצריך אליהם ולא יצטרך לבקש מזון ולהתבונן בדבר.
פסוק ג:ועלהו לא יבול י״מ כמו לא יפול כלומר שיתקיים אפי׳ העלה מרוב לחותו ואצלי לפרשו מענין בלוי ורקב מלשון בלה בשרי ועורי (איכה ג ד) כלומ׳ שאע״פ שהלחות לפעמים סבת הרקבון ובלוי לא יהיה כן בזה מפני שהמים סמוכים לו בדרך שיועיל לו ולא יזיקו והדמיון שעם היותו מתמיד בתורה אין צרכי גופו המדומים לעלה ושאר ענייניו הצריכים לו מתקלקלים בכך אבל אוחז בזה וגם מזה אל יניחנו אבל לפעמים ישלח ידו ויקח כפי הצורך ההכרחי על הדרך שבארנו והוא אומרו דרך כלל וכל אשר יעשה יצליח. ושמא דמיון העלה הוא בא על שלימות המדות כי כמו שהעלה שומר הפרי כן טוב המדות מעטר החכמה ומבררה שאינו מתגאה בהתמדתו ושקידתו בענייני התורה עד שיקלקל מדותיו בכך, אדרבה הוא מסלסל עצמו ומעטר נפשו במדות נכבדות עד שתהא תורתו מפוארת אצלה בכל שלימות מדותיו כאמרם ז״ל במ׳ תעניות כתוב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי לא קשיא כאן בתלמיד הגון כאן בשאינו הגון ודמה ההגון לטל ושאינו הגון למטר לסבת מפני שהמטר כל שיבא ממנו יותר מצורך אדם קץ בו לשעתו אע״פ שלעתים רחוקות הוא בא והטל עם בואו בכל יום לא יקוץ אדם בו כמו שביארנו במקומו והוא ענין וכל אשר יעשה יצליח כדרך אומרם שכל נטיעות שיצאו ממך יהיו כמותך והוא דמיון לבניו אחריו. ורבותי׳ פירשו ועלהו לא יבול שאפי׳ שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד כלומ׳ שאפי׳ שיחה בטלה שלהם יוכל אדם ללמוד ממנה מדה או מוסר או איזו הנהגה טובה וישרה. וי״מ פריו הנפש שתשוב אל האלהים בעתה שלמה ומתאחדת עם הנפרדים כפרי האילן שאחר שנתבשל ואיננו צריך עוד לאילן יפרד ממנו ועלהו רמז לגוף ואמ׳ לא יבול כלומ׳ שלא תהא כלייתו נצחית ורמז לתחיית המתים, או פירושו שזכרו הטוב לא יסוף כדרך זכר צדיק לברכה (משלי יז). ורז״ל פירשו בענין והיה כעץ שתול וגו׳ שהזהירנו אחרי לימוד התורה שיזהר בגמילות חסדים והוא אומרו כעץ שתול שיהנו ממנו בני אדם והם שלש מדריגות זו אחר זו הרחקת חברת הנבלים ולמוד התורה וגמילות חסדים והפליגו בזה עד שאמרו כל העוסק בתורה בלבד בלא גמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה שנאמ׳ ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא תורה.
פסוק ד:ואמ׳ לא כן הרשעים ר״ל ההומים אחר הממון שאין הצלחתם נצחית ואף בעולם הזה אינה תמידית אבל קל מהרה תאבד כמוץ אשר תדפנו רוח והוא אמרו כמוץ שהוא קל בעצמו ומתנועע מאליו וכ״ש בהתחדש סבה תניעהו והוא הרוח כן הממון נסיעתו קלה בלא סבה דרך הוצאה והפסד מצוי וכ״ש שיעמדו עליו סבות תמיד.
פסוק ה:ואמ׳ על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כלומ׳ לא יקומו רשעים וחטאים בעדת צדיקים להדמות עמהם במשפט אחד ר״ל אחר שאין מעשיהם פונים לתכלית טוב ר״ל שאין כוונתם בהשתדלותם לכוונת שלימות לא תהיה להם ולא לחטאים הנמשכים אחר תאוותיהם דרך הנאה תקומה במשפט ר״ל בעת המשפט והוא הזמן אשר מדת הדין נשואה עליהם לפקוד עליהם כדרכיהם וכמעלליהם עם עדת הצדיקים בשוה.
פסוק ו:כי יודע ה׳ דרך צדיקים כלומ׳ שהצדיק ישיג וידע מכבוד בוראו מה שאיפשר לו ואז יתהפך הדבר להיות האל יודע דרכו ומשגיח בו בדקות השגחתו הנמשכת אחר שכלו וטוב הנהגתו ודרך הרשעים והחטאים תאבד ר״ל שתפסק מעדת הצדיקים וממדריגתם ופירושו תאבד מעדת הצדיקים אע״פ שעל הצדדין שפירשנו לא תאבד מכל וכל.
