פסוק א:אַשְׁרֵי, מאושר, מחוזק ונוחל הצלחה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת, לפי המחשבה, או: עם מועצתם של רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, אנשי חטא לֹא עָמָד, שכן העומד בדרכם עשוי למצוא את עצמו הולך בכיוון רע, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, קלי דעת המתלוצצים על דברים טובים, גם אם אינם עושים רע בפועל ובמוצהר, לֹא יָשָׁב. חברת הלצים פותחת פתח לרע אף ללא מודעות מכוונת. לכן עצם הישיבה במחיצתם, גם ללא שותפות פעילה, איננה טובה.
פסוק ב:כִּי אִם, אלא בְּתוֹרַת ה' המורה דרך חיים חֶפְצוֹ, וּביתר שאת – בְתוֹרָתוֹ שלו, במה שהוא יודע ומבין יֶהְגֶּה, משקיע את מחשבתו והגות לבו. ומשמעות נוספת: ידבר יוֹמָם וָלָיְלָה.
פסוק ג:וְהָיָה שכרו של המתרחק מן הרע ודבק בטוב כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, שאיננו חסר דבר; אין הוא נזקק אפילו לגשם כי המים משקים אותו תמיד. אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, בזמנו, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל. לא פוסקת צמיחתו ורעננותו של העץ הזה. בדימוי לעץ מגולמת הבטחה ממשית: אדם כזה מניב בזמנו את פרי תורתו ועמלו. פרותיו טובים לו ולעולם, ואין הוא צריך לחשוש מהתנוונות וכמישה, ובכללו של דבר כֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
פסוק ד:לעומת זה – לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, לא רק שאינם כעץ שתול, כִּי אִם כַּמֹּץ, קש העוטף את גרגרי התבואה שאין בו צמיחה וגם אין לו מקום – אְַשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ, תהדוף אותו הרוּחַ לכל צד. להוויית הרשעים אין מקום משלה, ואפילו לא תכנית אמתית משלה. הרשעים נסחפים בכל גירוי המגיע אליהם מבחוץ, ונהדפים מדבר לדבר.
פסוק ה:עַל כֵּן בבוא שעת הדין לֹא יָקֻמוּ, אין תקומה לרְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְלא יעמדו החַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים; לא רק שאינם יכולים לצאת זכאים במשפט, הם אף אינם יכולים להצטרף לחבורה הזאת.
פסוק ו:כִּי יוֹדֵעַ מקרוב ואוהב ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, ומשום כך הוא מכוון אותם ומסייע להם בדרך חייהם, וְאילו דֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד מעצמה. אין לה עמידה יציבה בפני מאורעות הזמן.
