פסוק א:רני עקרה. כנסת ישראל עקרה לא ילדה והיא עקרה, והטעם שמעט מספר ישראל:
פסוק א:פצחי גם צהלי. פירשתיו:
פסוק א:לא חלה. מגזרת חיל (שמות ט"ו י"ד) וכן הוא, פצחי רנה וצהלי עקרה, אשר לא חלה, ועל דעת ר' משה הכהן ז"ל בבל, ועל דרך האמת כל אומה שיש לה בעל והוא מלך:
פסוק ב:הרחיבי וגו'. טעם הרחיבי מקום, בעבור רוב הבנים:
פסוק ב:יטו. שב אל בני שוממה, או תחסר מלת נוטים כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):
פסוק ב:וטעם אל תחשוכי, כמו אל תמנעי אותם, שיטו יריעות אהלך:
פסוק ב:מיתריך. מיתרי האהל והנה הטעם המדינות והכפרים:
פסוק ג:כי ימין ושמאל תפרצי. כמו כי תרבי וכמוהו ופרצת ימה [שם כ"ח י"ד] ויש מפרשי' שהוציאוהו מגזרת פרץ:
פסוק ג:וזרעך גוים יירש. פירוש כי ימין ושמאל תפרוצי:
פסוק ד:תחפירי. כמו וחפרה הלבנה (ישעיהו כ"ד כ"ג), וטעם אל תיראי בהיותך בגלות:
פסוק ד:עלומיך. רמז לגלות עלומים, או רמז לבית ראשון וגם שני, שהיו רעות רבות לישראל מעורבות בימי מלכותם:
פסוק ד:אלמנותיך. חסרון המלכות:
פסוק ה:כי וגו'. מלת בועליך על לשון רבים, וכן עושיך, כמו ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ"ט ב') על דרך מלת אלהים ואדונים, כאשר פירשתי בספר בראשית (בראשית א' א') , והנה טעם בועליך כמו מלכך, (ואלהייך כמו):
פסוק ה:אלהי כל הארץ יקרא. הטעם כי כל הגוים ישובו לתורת השם וכן כתוב לקרא כלם בשם יי [צפניה ג' ט']:
פסוק ו:כי וגו'. בעבור שאמר וחרפת אלמנותיך, שהגוים מחרפים את ישראל שאין להם מלך, אמר השם כאשה עזובה היית ועצובת רוח שעזבה בעלה, והנה בעלה חי, כאשר אמר כי בועליך עושיך, ומלת עצובת שם התואר ולא פעול ואם הוא על משקלו, על כן כתוב קראך יי ואשת נעורים כי תמאס אמר השם, וכן היית:
פסוק ז:ברגע. בי"ת ברגע נוסף כבי"ת בתחילה, בראשון, ויש מפרש שפירש כי הוא מן רוגע הים (ישעיהו נ"א ט"ו), והעד וברחמים:
פסוק ח:בשצף. אין רע לו, והטעם כמו מעט:
פסוק ח:ובחסד עולם. הפך רגע, הנה הטעם שתעמוד מלכות ישראל לעולם כאשר הוא מפורש בספר דניאל (דניאל ז' כ"ז), והנה יהיו ימי הגלות ואם ארכו, כמו רגע כנגד ימי המלכות שלא יפסקו:
פסוק ט:כי מי נח. המבול שהיה בימי נח:
פסוק ט:זאת. הטעם זאת הגזירה שגזרתי והנחמה שאמרתי:
פסוק ט:וכאשר נשבעתי שלא יעבור מבול כמי נח על הארץ, והוא הכתוב ולא אוסיף עוד להכות את כל חי (בראשית ח' כ"א):
פסוק ט:וטעם מקצוף עליך. בעבור שהמשילה לאשה עזובה:
פסוק י:כי וגו'. הטעם, יתכן שימושו הרים רק חסדי מאתך לא תמוש וברית שלומי ביני ובינך, והטעם כבעל עם אשתו ביניהם ברית שלום:
פסוק י:תמוטינה. כמו תשובינה (יחזקאל ט"ז נ"ה), כי לשון נקבות בפעלים השניים הנראים יבואו על שני משקלים:
פסוק יא:עניה סוערה. כמו הולך וסוער [יונה א' י"א], או שהיא עומדת בסערה, זאת ירושלם:
פסוק יא:בפוך. אבן יקרה שחורה, ויש אומרים שכמוהו נפך ספיר (שמות כ"ח י"ח):
פסוק יא:אבניך. שיבנו בהם:
פסוק יא:בספירים. אבנים יקרות אדומות, כאשר פירשתי במגילת איכה (איכה ד' ז'):
פסוק יב:ושמתי כדכד. אין רע למלת כדכד במקרא, והיא אבן יקרה:
פסוק יב:ושמשותיך. מגזרת שמש, והם בחלונות [צ"ל חלונות] ישימו בם זכוכית, וזה מנהג ארמוני המלכים:
פסוק יב:[ושעריך]. והם המשמשות על השער:
פסוק יב:אקדח. אבן יקרה, ואל"ף נוסף והוא מגזרת כי אש קדחה באפי (דברים ל"ב כ"ב):
פסוק יב:לאבני חפץ. שיש לאדם חפץ בהם, לא ככל האבנים שהם מושלכות אין חפץ בהם:
פסוק יג:וכל בניך למודי. כמו תלמידי, והנה המלה תאר השם:
פסוק יג:ורב. פועל עתיד בעבור הוי"ו:
פסוק יד:בצדקה תכונני. מבנין התפעל והתי"ו מבולע, והטעם שיעשו ישראל צדק בעולם ולא יעשקו הגוים כמשפט המלכים:
פסוק יד:וטעם לא תיראי. בעבור העושק והחמס יסיר השם המלכות:
פסוק טו:הן וגו'. אמר רבי יונה הן גור יגור כמו חבור ואמר כי כמוהו נהרסו ממגורות (יואל א' י"ז), והטעם היתכן שיתחבר חבור כי אם ברשותי, והטעם על גוג ומגוג:
פסוק טו:מי גר אתך. פי' מי שהתחבר והיה אתך ושב עליך, אז יפול, והנכון בעיני כי גור יגור כמשפטו, וכן הוא, היתכן שיגור עמך גר בארץ שהוא שלי כי אם ברשותי, מי שירצה לגור עמך בארצי עליך יפול, כמו אל הכשדי' אתה נופל (ירמיה ל"ז י"ג) על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה י"ג), והטעם שיפול [צ"ל שיפיל] עצמו תחת רשותך:
פסוק טז:הנה וגו'. דרך משל:
פסוק טז:ומוציא כלי. מאש ויתקנהו, וגם אנכי בראתי המשחית שישחית כלי החרש:
פסוק יז:כל כלי יוצר. שיוצר עליך, להיותו לא יצלח, רק ישבר, הנה יוצר מהבנין שלא נקרא שם פועלו על משקל יוסר (ויקרא ד' ל"ה):
פסוק יז:וכל לשון וגו'. הנה פירוש זה כל כלי:
פסוק יז:תרשיעי. הטעם שיאמינו הגוים בתורה, וישראל יראום רשעת דתיהם:
פסוק יז:זאת נחלת עבדי יי. מהשם, על התורה או על ארץ הצבי: