א חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ ב שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃ ג יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃ ד ה֣וֹי ׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֺ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה נִֽאֲצ֛וּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃ ה עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כָּל־רֹ֣אשׁ לָחֳלִ֔י וְכָל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃ ו מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃ ז אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים׃ ח וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה׃ ט לוּלֵי֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הוֹתִ֥יר לָ֛נוּ שָׂרִ֖יד כִּמְעָ֑ט כִּסְדֹ֣ם הָיִ֔ינוּ לַעֲמֹרָ֖ה דָּמִֽינוּ׃ י שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה קְצִינֵ֣י סְדֹ֑ם הַאֲזִ֛ינוּ תּוֹרַ֥ת אֱלֹהֵ֖ינוּ עַ֥ם עֲמֹרָֽה׃ יא לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃ יב כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃ יג לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃ יד חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃ טו וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃ טז רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃ יז לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ יח לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ יט אִם־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃ כ וְאִם־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ כא אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃ כב כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃ כג שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ כד לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃ כה וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ׃ כו וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃ כז צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃ כח וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ׃ כט כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם׃ ל כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה אֲשֶׁר־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ׃ לא וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
חזון. ענין ראיה והבטה כמו ותחז בציון עינינו (מיכה ד׳:י״א) ועש״ז נקרא הנביא בשם חוזה כי רואה במראה הנבואה וכאשר יקרא רואה וצופה:
פסוק ב:
והאזיני. הטי אוזן לשמוע וכן אזון עד תבונותיכם (איוב לב):
פסוק ב:
פשעו. מרדו כמו מלך מואב פשע בי (מ״ב ג):
פסוק ג:
אבוס. הוא המקום המיוחד למאכל הבהמות וכן אם ילין על אבוסך (איוב ל״ט:ט׳):
פסוק ד:
הוי. המלה הזאת היא ענין קריאה בין לצער בין לשמחה כמו הוי אחי והוי אחות (ירמיה כב) וכמו הוי ציון המלטי (זכריה ב):
פסוק ד:
כבד. ענין רבוי כמו עמך הכבד הזה (מ״א ג):
פסוק ד:
מרעים. רשעים:
פסוק ד:
נאצו. הוא מושאל על הבזיון וכן כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ג):
פסוק ד:
נזורו. ענין הפרשה כמו אשר נזורו מעלי (יחזקאל יד):
פסוק ה:
סרה. ענין הסרה מדרך הישר וכן סורר ומורה (דברי׳ כא):
פסוק ה:
דוי. ענין מכאוב כמו על ערש דוי (תהלים מא):
פסוק ו:
מכף רגל. כן נקרא שטחות הרגל וכמו שנקרא שטחות היד כף יד:
פסוק ו:
מתום. מלשון תמימות ושלימות:
פסוק ו:
פצע. מכה שנבקעה ונפתחה ומוציאה דם:
פסוק ו:
וחבורה. מכה שנצרר הדם תחתיה וממעל נראה כתם אדום כמו ונמר חברברותיו (ירמיהו י״ג:כ״ג) וכן פצע תחת פצע חבורה וגו׳ (שמות כ״א:כ״ה):
פסוק ו:
טריה. לחה כמו לחי חמור טריה (שופטים טו):
פסוק ו:
זורו. ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב):
פסוק ו:
חבשו. ענין קשור הכריכה שעל המכה כמו לנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):
פסוק ו:
רככה. מל׳ רך וטוב (בראשית יח):
פסוק ח:
בת ציון. עיר ציון:
פסוק ח:
כמלונה. מל׳ מלון:
פסוק ח:
במקשה. מל׳ קשואין והוא שם פרי:
פסוק ח:
נצורה. מל׳ מצור:
פסוק ט:
לולי. ל׳ אם לא:
פסוק ט:
שריד. שארית כמו פליט ושריד (איכה ב):
פסוק ט:
דמינו. מל׳ דמיון והשואה:
פסוק י:
קציני. ענין שררה כמו כל קציניך נדדו (לקמן כב):
פסוק יא:
מריאים. פטומים ושמנים וכן ושלם מריאכם (עמוס ה):
פסוק יא:
ועתודים. הם הזכרים מן העזים:
פסוק יב:
פני. כמו לפני ותחסר ה ל מ ״ ד:
פסוק יב:
רמוס. ענין דריכה ברגל כמו ורמסי בחומר (נחום ג):
פסוק יג:
קטורת. ענין העלאת עשן והוא מל׳ קטור הארץ כקיטור הכבשן (בראשית יט):
פסוק יג:
אוכל. מל׳ יכולת:
פסוק יג:
און. ענינו מחשבת שקר כמו הנה יחבל און (תהלים ז):
פסוק יג:
ועצרה. ענין קבוצת אנשים כמו עצרת בוגדים (ירמיה ט) ע״ש שהם עצורים ועכובים במקום אחד:
פסוק יד:
נלאיתי. ענין יגיעה כמו ומה הלאיתיך (מיכה ו):
פסוק יד:
נשוא. מל׳ משא:
פסוק טו:
אעלים. מל׳ העלמה והסתרה:
פסוק טז:
הזכו. מל׳ זכות ובהירות:
פסוק טז:
חדלו. מנעו:
פסוק יז:
אשרו. מל׳ ישר ובאה האל״ף במקום היו״ד וכן בהפוך כמו ובכבודם תתימרו (לקמן סא) ומשפטו תתאמרו:
פסוק יז:
חמוץ. עשוק כמו מכף מעול וחומץ (תהילים ע״א:ד׳):
פסוק יח:
לכו. הוא ענין לשון זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל״ז:כ׳) והלא לא הלכו אליו:
פסוק יח:
ונוכחה. ענין ברור דבר כמו אשר הוכיח ה׳ (שם כד):
פסוק יח:
כשנים. חוטים צבוע אדום כמו ותולעת שני (שמות כה):
פסוק יח:
כתולע. הוא שם הצבע שצובעים בו אדום:
פסוק יט:
תאבו. תרצו כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):
פסוק כ:
תמאנו. מל׳ מיאון וסרוב:
פסוק כ:
ומריתם. מל׳ מרי ומרד:
פסוק כא:
קריה. עיר:
פסוק כא:
מלאתי. היו״ד נוספת ובעבור תוספות היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד:
פסוק כא:
ילין. ענין התמדה וכן ולנה בתוך ביתו (זכריה ה׳:ד׳):
פסוק כב:
לסיגים. הוא פסולת הכסף כמו סיגים כסף היו (יחזקאל כ״ב:י״ח):
פסוק כב:
סבאך. כן נקראים משקים המשכרים כמו ונסבאה שכר (לקמן כו):
פסוק כב:
מהול. מזוג ומעורב ודומה לו לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב׳:ב׳):
פסוק כג:
שלמונים. מל׳ תשלומין:
פסוק כד:
אביר. ענין חוזק כמו מידי אביר יעקב (בראשית מ״ט:כ״ד):
פסוק כה:
ואצרוף. ענין זכוך וזקוק:
פסוק כה:
כבור. כבורית שמנקין בו הבגדים מכתמיהם בדיליך. היא מין מתכת כמו ואת הבדיל (במדבר לא):
פסוק כט:
מאילים. שם אילן סרק כמו הנחמים באלים (לקמן נז):
פסוק ל:
נבלת. ענין כמישה כמו נבל ציץ (לקמן מ):
פסוק ל:
עלה. העלין שלה:
פסוק לא:
החסן. החזק וכן חסין יה (תהלים פט):
פסוק לא:
לנעורת. היא הפסולת שמנערין מעצי הפשתן:
פסוק לא:
לניצוץ. הוא הנתז מן הבערת האש וכן ונוצצים כעין נחושת (יחזקאל א׳:ז׳):
פסוק לא:
ובערו. ענין שרפה והדלקה:
פסוק לא:
מכבה. מלשון כבוי: