פסוק א:חזון. נו"ן חזון נוסף:
פסוק א:[בן אמוץ]. ויש בדברי יחיד כי כל נביא שנזכר שם אביו גם הוא נביא ויש מי שאומר שהוא מזרע המלוכה, כי אמוץ ואמציה אחים היו, על כן לא יכלו רשעי ישראל להרע לו כאשר הרעו לירמיהו. והנה כתיב גוי נתתי למכים (ישעיהו נ' ו'), ועל דרך הפשט כי כל נביא שנזכר שם אביו הוא גדול ונודע סודו בדורו, ויש מהם שהוא נביא ויש שאינו נביא, כמו נאם דוד בן ישי (שמואל ב' כ"ג א') והנה דוד איש האלהים (דברי הימים ב' ח' י"ד) וכאשר נאמר יהוא בן נמשי (מלכים א' י"ט ט"ז) אין נמשי מלך, והנה מצאנו בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא (ד"ה ב' ל"ב ל"ב) והנה יתכן שיהיה הנביא שב אל ישעיהו או שיהיה דבק עם אמוץ. וכאשר מצאנו אל ישעיהו הנביא בן אמוץ (מלכים ב' י"ט ב') ידענו כי הוא הנביא, וכן הזכיר אבות צפניה [צפניה א' א'] בעבור חזקיהו:
פסוק א:וטעם אשר חזה [על יהודה] כי רובי נבואותיו על ערי יהודה שיתפשם מלך אשור ועל ירושלם שנמלטה מידו, וכן מחצי הספר על גלות יהודה, כי לא הזכיר שאר השבטים:
פסוק א:ונבואתו היתה בימי עוזיהו. והקרוב אלי כי בשנת מותו התחיל להתנבאות כאשר אפרש עוד. ועל דרך הפשט כי בימי חזקיהו מת. כי אילו נמשכו ימיו עד ימי מנשה היה זה כתוב. ויש בדברי יחיד שהרגו מנשה, בעבור שאמר ראו עיני (ישעיהו ו' ה'), ואם הדבר קבלה הוא האמת:
פסוק ב:שמעו [וגו' והאזיני]. יש מלות נגזרות משמות והם פעלים, כמו והאזיני ארץ והטעם הטי אוזן, והנה אין הפרש על דרך הפשט בין שמעו ובין האזינו, והחל לקרוא לעדים שהעיד משה לישראל, כי אבד תאבדון (דברים ד כו) והנה בא העת:
פסוק ב:כי יי דבר. אחר שהשם הוא המדבר שמעו דברו, או כי יי דבר שתשמעו:
פסוק ב:בנים. נמשלו ישראל לבנים שאין כח להם, והאב גדלם ורומם מעלתם על בני גילם:
פסוק ב:והם פשעו בי. שיצאו מתחת רשותי כמו ויפשע אדום מתחת יד יהודה (מלכים ב ח כב) על כל דבר פשע (שמות כב ח):
פסוק ג:ידע וגו'. הזכיר השור והחמור כי הם הנמצאים תמיד עם בני אדם:
פסוק ג:אבוס. מקום אכילתו, והוא במקום מוכרת וסמוך שוה, וממנו וברבורים אבוסים (מלכים א' ח' ג') ומשור אבוס (משלי ט"ו י"ז) פעול, והטעם שהוא עומד באבוס:
פסוק ג:ישראל לא ידע. והנה הבהמות טובות בדעת יותר ממנו:
פסוק ג:ועמי לא התבונן. הטעם כפול כדרך רוב נבואות, ושירת האזינו גם משלי בלעם, והטעם, כי אני גדלתי' והם לא הכירוני:
פסוק ד:הוי. יש מפרשים ה"א תחת אל"ף, כמו אדורם (מלכים א' י"ב י"ח) הדורם (דברי הימים ב' י' י"ח) איך (שמות ב' ו' ט') והיך (דברי הימים א' א' י"ב), ולפי דעתי שהוא סימן קריאה, ועיקר המלה מגזרת היה, בעבור שמצאנו הוי הוי ונוסו (זכריה ב' י') הוי ציון המלטי [שם י"א], על כן אמר אחריו לנוכח על מה תכו:
פסוק ד:כבד עון. שם התואר והו' סמוך כמו ערל לב וערל בשר (יחזקאל מ"ד ו'):
פסוק ד:זרע מרעים. בעבור היותם הם עם אבותיהם רעים, או הטעם כמו אביך האמורי ואמך חתית [שם ט"ז ג'] כאשר אפרש:
פסוק ד:משחיתים. נפשם או דרכם:
פסוק ד:עזבו את יי. הטעם עבודת השם:
פסוק ד:נזורו אחור. מגזרת וינזרו מקדשי (ויקרא כ"ב ב'), על משקל ולא יכולו (שמות ח' י"ד), ואם איננו במקום מוכרת, ורבי' אמרו שהוא מבניין נפעל, כמו נכונו ללצים (משלי י"ט כ"ט), מגזרת זר:
פסוק ה:על מה תכו. תי"ו תכו לרגליך (דברים ל"ג ג') שורש כמו ושפו עצמותיו (איוב ל"ג כ"א), ובמקום הזה הוא לנוכח, והטעם, כל מה שתכו תוסיפו אתם עוד למרוד, כי הראוי היה לעשות תשובה, כמו ובעת הצר לו ויוסף למעול (דברי הימים ב' כ"ו כ"ב):
פסוק ה:סרה. תחסר מלה או דברה, מגזרת סורר (דברים כ"א י"ח). או יהיה שם:
פסוק ה:כל ראש לחלי. פי' על מה תכו כי כל ראש מוכן לכל חולי. והזכיר הראש והלב, כי שניהם הם השרים:
פסוק ה:דוי. תואר השם כמו גנב (תהלים נ' י"ח) סלח [שם פ"ו ה']:
פסוק ו:מכף. מתום. מקום שיש בו תום, כמו בריאות, והוא משונה בדקדוק, כי היה ראוי להיות על משקל מעוז (ישעיהו כ"ה ד'), וכמוהו אין מתום בבשרי (תהילים ל"ח ד'), ויאמר רבי משה הכהן ז"ל כי הוא כמו מתים בעבור שמצא מעיר מתים (שופטים כ' מ"ח), והטעם אין בהם מה שיש למתים, והוא מעט רחוק:
פסוק ו:ותחסר מלת רק. אין בו מתם רק פצע וחבור', וכמוהו אין טוב לאדם שיאכל ושתה (קהלת ב' כ"ז):
פסוק ו:וחבורה. מכה שתתחבר אליה הלחה:
פסוק ו:טריה. שאיננה יבשה כמו כמו לחי החמור טריה (שופטים ט"ו ט"ז) וכן בלשון ישמעאל:
פסוק ו:לא זורו. כמו יזר את הגזה [שם ו' ל"ח], כי המכה לא תרפא עד שתוזר הליחה.
פסוק ו:גם חובשו כטעם עוצר וחתול, ומגזרתו לא אהיה חובש (ישעיהו ג' ז'):
פסוק ו:בשמן. שהיה ראוי לה:
פסוק ז:ארצכם וגו'. הנוכר למעלה, משל שנלקחה כל ארצם, ויש מהם שממה שאין שם אדם, ויש מהם שרופות אש, ויש שזרים אוכלים תבואתה:
פסוק ז:[אוכלים אותה]. כטעם בעצבון תאכלנה (בראשית ג' י"ז):
פסוק ז:וטעם כמהפכת זרים. פי' ארצכם שממה, ויתכן היות זרים מגזרת זרם (ישעיהו ל"ב ב') ויהיה המ"ם שורש ולא לשון רבים ויהיו שנים משקלים:
פסוק ח:ונותרה. הטעם שערי יהודה הבצורות תהיינה נתפשות ולא תותר רק ציון:
פסוק ח:כסוכה בכרם. מקום השומר והטעם על השכינה:
פסוק ח:כמלונה. מקום ללון השומר בשדה קישואים:
פסוק ח:כעיר נצורה. חרבה כמו ובנצורים ילינו (ישעיהו ס"ה ד'):
פסוק ט:לולי וגו'. דברי הנביא בעבור ישראל:
פסוק ט:כמעט. דבק עם שריד בעבור טעם המפסיק, כי עיקר גדול הו' לשמור דרך הטעמים:
פסוק י:שמעו וגו'. זאת תשובת הנביא בעבור שאמרו הם כסדום היינו, אמר אילו הייתם כן, כן הדין, כי שריכם הם כשרי סדום, וזה טעם קציני סדום, והעם כעם עמורה:
פסוק יא:למה וגו'. הטעם למה אשאירכם עוד בארץ בעבור רוב עולותיכם, ומלת שבעתי כדרך בן אדם דבר הכתוב, והאמת, אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב):
פסוק יא:אילים. הם גדולים:
פסוק יא:מריאים. מין ממיני השור, וגדול ממנו וחלבו אסור, והגאון אמר שהוא מלשון משנה (שבת כ"ד ג') כמו בריאים:
פסוק יא:פרים וכבשים. הם קטנים:
פסוק יא:ועתודים. גדולים והם התיישים, העולים על הצאן (בראשית ל"א י'):
פסוק יב:כי. לראות פני. כמו לפני, כי אין פני פעולים:
פסוק יג:לא תוסיפו. ציווי כמו לא תוסיפו על הדבר (דברים ד' ב'):
פסוק יג:הביא. כמו להביא, כי מנחתכם היא שוא בעיני, והקטורת היא תועבה:
פסוק יג:חדש. מפורש בתורה (במדבר כ"ח י"ד) שהוא ראש חדש:
פסוק יג:קרא מקרא. שתקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כ"ג ב') והזכירם עם העולות והמנחה בעבור המוספים:
פסוק יג:לא אוכל און. תחסר מלת נשוא, כמו חמור לחם (שמות א' ט"ז כ'):
פסוק יג:וטעם ועצרה כמו מעוצר וממשפט לוקח (ישעיהו נ"ג ח'), שלא תעשה כל מלאכה הטע' לא אוכל לסבול און עם עצרה, כי מה תועלת יש לעצרה עם און:
פסוק יד:חדשיכם. היו עלי לטורח, על כן אסירכם וישבתו:
פסוק יד:נלאיתי נשוא. דרך משל:
פסוק טו:ובפרשכם. בא הרי"ש בחיר"ק תח' פתח קטן:
פסוק טו:[אעלים עיני מכם]. והטעם שאסתיר הרחמים מכם.
פסוק טו:וכן אינני שומע, והטע' שלא אושיעכם.
פסוק טו:בעבור כי ידיכם דמים מלאו, והטעם שפיכות דמים:
פסוק טז:רחצו הזכו. הטעם רחצו ידיכם מהדם ששפכו:
פסוק טז:הזכו. מבנין התפעל ובולע התי"ו בדגשות הזי"ן, כמו ולקח למטה' (ויקרא י"ד ד'):
פסוק יז:למדו היטב. שם הפועל והטעם להיטב:
פסוק יז:אשרו חמוץ. האל"ף תחת יו"ד, והפך זה תתיימרו (ישעיהו ס"ו ו'):
פסוק יז:חמוץ שם התואר, כמו קרוב, מגזרת מעול וחומץ (תהלים ע"א ד'), ורבי' פרשוהו שיחמצו הדין, והטע' שלא ידינו מיד, ויהיה טעם אשרו כמו אשרוני בנות (בראשית ל' י"ג):
פסוק יז:שפטו יתום. דינו משפט יתום שאין לו עוזר, וכמוהו שפטני אלהי' וריבה ריבי (תהלים מ"ג א'), וכן ריבו אלמנה:
פסוק יח:לכו [ונוכחה]. יש אומר כי ונוכחה דברי השם, כמו ועם ישראל יתוכח [מיכה י' ב'] והנכון בעיני שהוא דברי הנביא לישראל, כאומרו השם אמר לי שנקבל תוכחת, כי גם הנביא אמר ויסרני מלכת (ח' י"א) כאשר אפרש:
פסוק יח:כשנים. כמו שני התולעת (שמות כ"ה ד'), והטעם הפך כי אם תכבסי בנתר (ירמיה ב' כ"ב), כי יסור העון ותשובו נקיים מכל חטוא, וזה פי' רחצו:
פסוק יח:כשלג וכצמר. כפול בטעם:
פסוק יט:אם. ושמעתם טוב הארץ תאכלו, שיאכלו הזרים שהזכיר למעלה:
פסוק כ:ואם וגו'. הטעם אם תשמעו תאכלו, ואם מריתם תאכלו אכילת חרב, או יחסר אות בי"ת כמו הנמצא בית יי (מלכים ב' י"ח ט"ז).
פסוק כ:וזה האמת כי פי יי דבר:
פסוק כא:איכה. [וגו'] הנה הוכיחם הנביא ולא שמעו:
פסוק כא:לזונה. תחת אישה אחר היותה כאשה נאמנה:
פסוק כא:יו"ד מלאתי משפט נוסף כיו"ד גנובתי יום (בראשית ל"א ל"ט):
פסוק כא:צדק ילין בה ועתה מרצחים. הטעם על זמן עומד כי אין לו סימן בלשון הקודש:
פסוק כא:מרצחים. פועל יוצא לשני פעולים, והטעם על הדיינים:
פסוק כב:כספך. דרך משל על השופטים ועל השרים, על כן אחריו שריך סוררים, והטעם המובחרים שבהם הם סיגים:
פסוק כב:ה"א מהול שורש ואין לו ריע במקרא:
פסוק כג:שריך. שלמונים. מגזרת שלם ישלם (שמות כ"ב ה'). והטעם שהיו מטי משפט, ואומר הדיין תן לי כך, ואני אשלם לך הגמול בהשפטך עם רעך:
פסוק כג:יתום. שלא יפחדו ממנו אינם עושים לו משפט:
פסוק כג:וריב אלמנה. שיש לה, לא ירצו לשומעה, על כן לא יגיע אליהם:
פסוק כד:לכן נאום. הוא שם כמו וינאמו נאום, והאומר נם תחת נאם הוא נם, כי לא יעלם האל"ף:
פסוק כד:וטעם האדון בעבור השופטים שהם אדוני הארץ:
פסוק כד:וטעם יי צבאות, שהוא באמת אדון והצבאות לעדים, ולמה נסמך השם לצבאות מפורש בשמואל:
פסוק כד:אביר ישראל. שהם במטה כנגר צבאות מעלה, כי גם הם יקראו צבאות השם ככתוב בתורה (שמות י"ב מ"א):
פסוק כד:הוי. כמו אוי להם בעשותי כך:
פסוק כד:אנחם. אמצא נחמה כי הכעיסוני, על דרך לשון בן אדם:
פסוק כה:ואשיבה ידי. מכתי, כמו הנה יד יי הויה (שמות ט' ג'):
פסוק כה:כבור. כאילו כבורית, והנכון שהוא כבור ידי (תהלים י"ח כ"ה):
פסוק כה:וטעם סיגיך בעבור שאמר בתחילה כספך היה לסיגים:
פסוק כה:ויאמר רבי משה הכהן נ"ע כי השבעה מיני מתכו' לא ימצאו במקר' על לשון רבים, והנה שכח כל בדיליך:
פסוק כו:ואשיבה שופטיך. הטעם שיגלו ישראל ושופטיהם, גם יסורו שופטי אחז ויעמיד חזקיהו שופטי צדק כי כן כתוב:
פסוק כו:כבראשונה. כימי דוד ושלמה, והבי"ת נוסף:
פסוק כז:ציון. בעבור המשפט תפדה מיד סנחריב:
פסוק כז:ושביה. יפדו הם שעשו תשובה:
פסוק כח:ושבר פושעים. היוצאים מתחת הרשות, והם חמורים מחטאים, והטעם על כל ערי יהודה הבצורות שנתפשו:
פסוק כח:ועוזבי יי כפול כמשפט:
פסוק כט:כי. מאלים. מגזרת אלה (בראשית י"ח ו') וחוברה על סימן זכרי', כמו נשים, גם שלש סאים, והעד מהגנות:
פסוק כט:יש אומרים כי יו"ד יבושו תחת תי"ו הנוכח, וכמוהו אמרו רבים, ולפי דעתי שהוא דבק עם יכלו, ואחרי כן שב לדבר עם הנוכח, וכמוהו רבים:
פסוק כט:ותחפרו. כמו תבושו:
פסוק ל:כי [וגו']. אחר שאמר שיבשו מהאילים שחמדו וגזלום, המשילם לאלה שנבלו עליה:
פסוק ל:ודקדוק נובלת עליה שהי' כן מפאת עליה וכן ותאבדו דרך (תהלים ב' י"ב), וכמהו שנאמר בוידוי קשינו עורף, והנה התברר כי מאילים מגזרת כאלה, והנה אחרי כן וכגנה:
פסוק לא:והיה החסון. תקיף והוא תואר השם, כי השם הוא חוסן:
פסוק לא:לנעורת. הוא שינוער מהפשתים:
פסוק לא:לניצוץ. כמו שביבים, וכמוהו ונוצצים כעין נחשת קלל (יחזקאל א' ז'), והטעם על הפסילים שיחזקום שלא ימוטו, הפועלים בעת צרתם, בעבור שלא הושיעום,, ישרפום גם הם ישרפו:
פסוק לא:וזה טעם ובערו שניהם. כמו מדוע לא יבער הסנה (שמות ג' ג'):
פסוק לא:ואין מכבה. ואין עוזר: