א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ג אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל־אִ֣ישׁ ׀ אֲשֶׁר־יִקְרַ֣ב מִכָּל־זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ד אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֙וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּכָל־טְמֵא־נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָֽרַע׃ ה אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃ ו נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃ ז וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃ ח נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה־בָ֑הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ ט וְשָׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י וְלֹֽא־יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃ י וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃ יא וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ׃ יב וּבַת־כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃ יג וּבַת־כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ יד וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַקֹּֽדֶשׁ׃ טו וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת־קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָרִ֖ימוּ לַיהוָֽה׃ טז וְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֺ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת־קָדְשֵׁיהֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃ יז וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יח דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל־נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל־נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַיהוָ֖ה לְעֹלָֽה׃ יט לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃ כ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ כא וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַיהוָ֔ה לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה־בּֽוֹ׃ כב עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה׃ כג וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃ כד וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ כה וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃ כו וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כז שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ כח וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ כט וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃ ל בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ לא וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ לב וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ לג הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

עמר נקא

לא ידוע

פסוק ג:
כל איש אשר יקרב וכו' ואם תאמר ג' כריתות בטומאת קדשים למה כבר דרשו רז"ל במסכ' שבועות אחד לכלל ואחד לפרט וכו' פי' רבינו את אהרן כתי' והנפש אשר תאכל מזבח השלמים ונכרתה הרי פרט וכאן כתיב כל קדשים שכלל את כלם לומ' לך מה פרט מפורש קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח לאפוקי קדשי בדק הבית דלא ואין להקשות הרי הפרט הוא קודם לכלל והיה לנו לומ' נעשה הכלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי די"ל דהואיל ומרוחקים זה מזה לא מרבינן אלא כעין הפרט והכרת השלישי בא ללמדנו על הטומאה הסתומה הכתובה בפ' ויקרא גבי קרבן עולה ויורד דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו או לרבות דברים שאינם נאכלים אליבא דר' אבהו או לרבות חטאות הפנימיות אליבא דר' שמעון דהוה אמינא הואיל ואין בהם משום פגול אין בהם משום טומאה. מהר"ר:
פסוק ז:
ואחר יאכל מן הקדשים בתרומה הכתו' מדבר שמותר לאכלה בהערב שמש קשה מנא לו י"ל מדכתי' בתריה כי לחמו הוא והיינו תרומה שהיא לחם ומה שאמ' מותר לאכלה בהערב שמש. קשה מנא לו י"ל כדאמרינן בכמה מקומות העריב שמשו אוכל בתרומה דנפקא לן הנך אילי מדכתיב תלת קראי חד לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הוי מעשר כשטבל ועלה אוכל במעשר וכתו' אחד אומ' ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים דהיינו תרומה וכתו' אחר אומר וכפר עליה הכהן וטהרה דהוי כפרתו אוכל בקדשים הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים דתרומה עדיפא ממעשר שחייב עליה משום מתה וחומש ואין לה פדיון ואסורה לזרים וקדשים עדיפי מן התרומה שכן חייבין עליה משום פגול נותר וקרבן ומעילה ואסורין לאונן הכי איתמ' שם במסכת יבמות:
פסוק י:
תושב כהן ושכיר איזהו תושב זה נרצע ואיזהו שכיר זה קנוי קנין שנים אין להקשות לא לכתוב רק תושב והוה שמעינן קנוי קנין שנים מק"ו דהוה אמינא מה תושב זה קנוי קנין שנים אבל נרצע אוכל קמ"ל. מהר"ר:
פסוק יד:
ואיש כי יאכל קדש תרומה נראה דפרישנא כן כי היכי דלא תיסק אדעתין דדווקא בקדשים חייב עליהם חומש דאית בהו כרת אבל תרומה דלית בה כרת אימא לא קמ"ל. וקרא זה מדבר בקדשים ואע"ג דכתי' קרא אחרינא בפרש' ויקרא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם הוה אמינא התם מיירי בהנאה והכא מיירי באכילה ואי קשיא לך אם על ההנאה חייב על האכילה לא כל שכן י"ל דאי לא הוה כתי' רק קרא דויקרא דמשתעי סתמא את אשר חטא מן הקדש ישלם הוה אמינא זו היא אכילה אבל על ההנאה לא לחייב וכדדרשינן לעיל גבי תושב כהן ושכיר לכך כתב הוה אמינא דצריכי תרי קראי חד לחייב לחומש על האכילה בפירוש וחד על ההנאה ותרוייהו בקדשים משום שחייבים עליהם כרת אבל על התרומה שאינה בכרת אלא במיתה בלבד אימא לא לחייב עליה חומש לכך פירשינן כי יאכל קדש תרומה שהרי כל הענין דבר בה:
פסוק כה:
ומיד בן נכר גוי שהביא קרבן עד אבל תמימים תקבלו מהם לכך נאמ' למעלה איש איש לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל צריך לישב דהא בלאו הכי שמעינן שמקבלין מהן כדכתי' ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה משמע הא תמימים תקבלו מהם וי"ל דהוה אמינא דוקא מישראל תקבלם אבל מגוים לא והוי לאו הבא מכלל עשה ואתא לא תקריבו אלא ליתן לאו על בעל מומים להכי כתב איש איש וגו'. מהר"ר:
פסוק כח:
אותו ואת בנו נוהג בנקיבה קשה מנא ליה י"ל מדכתי' בנו ולא כתי' הבן דמשמע מי שבנו כרוך אחריו דהיינו האם. מהר"ר:
פסוק כט:
לרצונכם תזבחו תחלת זביחתכם וכו' ד"א לדעתכם מכאן למתעסק וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' ראשון קשה מעט שכתב תחלה וכי תזבחו דמשמע אחר שתתחילו לשחוט לרצונכם תזבחו וזה אינו במתכוין לשחוט בשחיטה לאכלן לאחר זמן לכך פי' מכאן למתעסק דמיירי שפיר במתחיל לשחוט וכך משמעו כאשר תתחילו לשחוט הוו זריזים לזבוח לרצונכם כלומ' לדעתכם:
פסוק לא:
ושמרתם זו משנה קשה מנא ליה י"ל מדכתי' כי נעים כי תשמרם בבטנך איזהו דבר השמור בבטנו של אדם הוי אומ' זה לימוד:
פסוק לב:
ונקדשתי בתוך בני ישראל יכול ביחיד ת"ל בתוך בני ישראל פירו' דאתיא תוך תוך מעדה כתי' התם הבדלו מתוך העדה הזאת ועדה היינו עשרה כדכתי' עד מתי לעדה הרעה הזאת דהיינו מרגלים והם היו י"ב צא מהם יהושע וכלב בשארו י' וקרי ליה עדה וכתי' הכא תוך מה תוך האמור להלן עדה אף תוך האמור כאן עדה ולא חשש רש"י להביא החולקים הכתובי' על דין זה לפי שדין זה שוה בכל המצות כולן שביחיד יעבור ואל יהרג אבל ברבים יהרג ואל יעבור משום האי קרא דונקדשתי אבל בג' מצות דהיינו ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים לא שנא ביחיד ולא שנא בצבור שיהרג ואל יעבור.
פסוק לב:
מצאתי עזר ורוב אונים
פסוק לב:
בפי' אמור אל הכהנים
פסוק לב:
ובשם צורי יזהר
פסוק לב:
ולא אשעה בסדר בהר