פסוק ב:וינזרו. אין נזירה אלא הפרשה, וכן הוא אומר (יחזקאל י״ד:ז׳) וינזר מאחרי, ואומר (ישעיהו א׳:ד׳) נזרו אחור .
(תו"כ)
פסוק ב:וינזרו מקדשי בני ישראל. לימד על זר שעבד עבודתו מחוללת .
(זבחים ט"ו ב')
פסוק ב:מקדשי בני ישראל. קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום טומאה, דכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל .
(שם מ"ה א')
פסוק ב:מקדשי בני ישראל. אין לי אלא קדשי בני ישראל קדשי עצמן מניין, ת"ל אשר הם מקדישים לי אני ה' – לרבות את כולם .
(תו"כ)
פסוק ב:ולא יחללו. תניא, מניין לטמא ששימש בקודש שהוא במיתה, דכתיב ולא יחללו את שם קדשי, ויליף חילול חילול מתרומה, מה חילול דתרומה במיתה אף חילול שבכאן במיתה .
(סנהדרין פ"ג ב')
פסוק ב:ולא יחללו. תניא, מניין שאף בפסול נותר הכתוב מדבר, ת"ל ולא יחללו, בשני חילולין הכתוב מדבר, אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה .
(זבחים מ"ה ב')
פסוק ב:אשר הם מקדישים. ת"ר, יכול לא יהיו חייבים משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח, ת"ל אשר הם מקדישים לי , יכול מיד, ת"ל(פ' ג') אשר יקרב .
(זבחים מ"ה ב')
פסוק ג:אמר אלהם לדרתיכם. אמר אליהם – לאותן העומדים על הר סיני, לדרתיכם – אלו דורות הבאים .
(ב"ב ק"כ א')
פסוק ג:כל איש. כל איש – לרבות כל ישראל, מכל זרעכם – לרבות אשה .
(תו"כ)
פסוק ג:אשר יקרב. אמר ר' אלעזר, וכי יש נוגע חייב, אלא למה נאמר אשר יקרב – עד שיכשר ליקרב .
(זבחים מ"ה ב')
פסוק ג:מלפני אני ה'. יכול מצד זה לצד זה, ת"ל מלפני אני ה', בכל מקום אני ה' .
(תו"כ)
פסוק ד:איש איש. לרבות את הערל שאסור בתרומה [יבמת ע' א'].
פסוק ד:איש איש. אין לי אלא איש, אשה מניין ת"ל (פ' ג') מכל זרעכם .
(תו"כ)
פסוק ד:איש איש. עיין מש"כ בפרשה הקודמת בפ' כ"א בבאור הדרשה מזרע אהרן סוף אות קנ"ד,
פסוק ד:מזרע אהרן. אין לי אלא זרע אהרן, אהרן עצמו מניין, ת"ל והוא צרוע או זב .
(תו"כ)
פסוק ד:בקדשים לא יאכל. באיזו קדשים אמרה תורה – בתרומה, מנה"מ, אמר ר' יוחנן, דאמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, איזה הוא דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה .
(יבמות ע"ד א')
פסוק ד:והנוגע בכל טמא נפש. מלמד שאין טמא נפש אלא במגע .
(תו"כ)
פסוק ה:או איש. מניין לרבות נוגע בש"ז, ת"ל או איש .
(נדה מ"ג ב')
פסוק ה:בכל שרץ וגו'. בכל שרץ – לרבות את הנבילה, אשר יטמא לו – לרבות את השיעורים .
(תו"כ)
פסוק ו:נפש אשר תגע בו. אשר תגע – ולא המסיט .
(שם)
פסוק ו:כי אם רחץ בשרו. תניא, נאמר כאן כי אם רחץ בשרו במים ונאמר להלן (פ' ז') ובא השמש וטהר, הא כיצד, כאן למעשר כאן לתרומה .
(יבמות ע"ד ב')
פסוק ו:רחץ בשרו במים. יכול יהא מרחיץ אבר אבר, ת"ל ובא השמש וטהר (פ' ז'), מה ביאת שמשו כולו כאחת, אף רחיצה במים כולו כאחד .
(תו"כ)
פסוק ז:ובא השמש וטהר. תניא, ובא השמש וטהר, ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה .
(ברכות ב' א')
פסוק ז:ובא השמש וטהר. מאי ובא השמש וטהר – ובא השמש – ביאת השמש, וטהר – טהר יומא, ודילמא ובא השמש ביאת אורו, וטהר – טהר גברא, אמר רבה בר רב שילא, אם כן, לימא קרא ויטהר .
(שם שם ב')
פסוק ז:ובא השמש וטהר. ולמעלה (פ' ו') נאמר כי אם רחץ בשרו במים, לא קשיא, כאן לתרומה וכאן למעשר .
(יבמות ע"ד ב')
פסוק ז:מן הקדשים. [מן הקדשים ולא כל הקדשים], פרט לעירובין ולפחות ממאה [ירושל' ערלה פ"ב ה"א].
פסוק ז:מן הקדשים. ריבה אוכלי תרומה באוכלי חולין, אוכלי חולין באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה חולין, משקה חולין במשקה תרומה .
(שם שם)
פסוק ז:מן הקדשים. טהור שאכל תרומה טמאה – בעשה, דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים, מן הטהורים ולא מן הטמאים, וכל ל"ת הבאה מכח עשה – עשה .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק ז:כי לחמו הוא. מלמד שהוא מעלה את החטים כמו שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה .
(תו"כ)
פסוק ז:כי לחמו הוא. תניא, יכול תהא קניבת ירק חול, ת"ל כי לחמו הוא, הרי הוא בקדושתו .
(תו"כ)
פסוק ח:נבלה וטרפה. תניא, יכול תהא נבילת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה, ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה, מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא זו שאיסורה משום בל תאכל טמאה .
(חולין ק' ב')
פסוק ט:ושמרו את משמרתי. שמרו לי משמרת ולהזהיר ב"ד על כך .
(תו"כ)
פסוק ט:ולא ישאו עליו חטא. אמר שמואל, מניין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה בידי שמים, שנאמר ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא .
(סנהדרין פ"ג א')
פסוק ט:ומתו בו. בו ולא במעשר, בו ולא בראשית הגז .
(יבמות פ"ו ב' חולין קל"ו א')
פסוק ט:ומתו בו. אמר ר' יוחנן, כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ גורם לו מיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו .
(סנהדרין צ' ב')
פסוק ט:כי יחללוהו. אמר שמואל משום ר' אלעזר, מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, פרט לזו שמחוללת ועומדת .
(שם פ"ג א')
פסוק ט:כי יחללוהו. תניא, כהן שסך בשמן של תרומה, בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש , שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, כיון דחללי' הא איתחיל .
(כריתות ז' א')
פסוק ט:כי יחללוהו. פרט לטהור שאכל מן הטמא .
(תו"כ)
פסוק ט:אני ה'. בנוהג שבעולם, מלך גוזר גזירה רצה מקיימה הוא רצה אחרים מקיימין אותה, אבל הקב"ה גוזר גזירה ומקיימה תחילה, מאי טעמא, ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששמרתי מצותיה של תורה תחילה .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג)
פסוק י:וכל זר. התרומה מותרת לאונן, דאמר קרא וכל זר לא יאכל קודש, זרות אמרתי לך ולא אנינות .
(יבמות ע' ב')
פסוק י:וכל זר. זר שאכל תרומה חייב מיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קודש .
(סנהדרין פ"ג ב')
פסוק י:וכל זר. יכול זר – ממזר, ת"ל וכל זר, אפילו לוי ואפילו ישראל [תו"כ].
פסוק י:לא יאכל. אין אכילה פחות מכזית .
(שם)
פסוק י:לא יאכל קודש. נאמר כאן קודש ונאמר להלן בערתי הקודש (פ' תבא), מה קודש האמור להלן בקדשי הגבול איירי אף קודש האמור כאן בקדשי הגבול איירי .
(שם)
פסוק י:תושב ושכיר. איזהו תושב ואיזהו שכיר, תושב זה קנוי קנין עולם, שכיר זה קנוי קנין שנים .
(יבמות ע' א')
פסוק י:תושב ושכיר. תניא, א"ר אלעזר, מניין לערל שאינו אוכל בתרומה, נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר בפסח תושב ושכיר (פ' בא), מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו .
(יבמות ע' א')
פסוק יא:וכהן כי יקנה. תניא, מניין לכהן שקנה עבד ויש לישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה, ת"ל וכהן כי יקנה .
(ירושלמי תרומות פי"א ה"ה)
פסוק יא:כי יקנה נפש. תניא, מניין לכהן פצוע דכה שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו .
(יבמות נ"ז ב')
פסוק יא:קנין כספו. תניא, מניין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו .
(שם ס"ו ב')
פסוק יא:קנין כספו. תניא, מניין לאשת כהן שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו, קנינו שקנה קנין אוכל .
(שם שם)
פסוק יא:קנין כספו. בת ישראל הניסת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה, מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא, והאי לאו בר קנין הוא .
(שם ס"ח א')
פסוק יא:קנין כספו. אמר עולא, דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו הוא .
(כתובות נ"ז ב')
פסוק יא:קנין כספו. תניא, שומרת יבם אינה אוכלת בתרומה, מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא .
(שם נ"ח א')
פסוק יא:קנין כספו. המעוכב גט שיחרור אינו אוכל בתרומה מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא, והאי לאו קנין כספו הוא .
(גיטין מ"ב ב')
פסוק יא:קנין כספו. וסמיך ליה יליד ביתו, מקיש קנין כספו ליליד ביתו, מה יליד ביתו אע"פ שאינו שוה כלום אף קנין כספו אע"פ שאינו שוה כלום .
(שם מ"ג א')
פסוק יא:קנין כספו. תניא, האומר לאשתו הרי זה גיטך חוץ מתרומתיך, מי אמרינן בנשואין הא לא שייר, או דילמא קנין כספו כתיב, תיקו .
(שם פ"ה א')
פסוק יא:ויליד ביתו. העובר אינו מאכיל בתרומה, דכתיב ויליד ביתו, ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל .
(יבמות ס"ז א')
פסוק יא:ויליד ביתו. מה ת"ל , לפי שנאמר קנין כסף, הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אף יליד ביתו שיש בו שוה כסף אוכל ושאין בו שוה כסף אינו אוכל ת"ל ויליד ביתו מ"מ .
(גיטין מ"ג א')
פסוק יא:הם יאכלו. הם יאכלו ולא הבהמה אוכלת, יכול לא תאכל בכרשינין ת"ל נפש .
(תו"כ)
פסוק יא:הם יאכלו בלחמו. תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה, דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, קרי ביה יאכילו .
(נדה מ"ד א')
פסוק יא:בלחמו. יצא המת שאין לו לחם .
(תו"כ)
פסוק יב:ובת כהן. אשכחן כהנת, לויה וישראלית מנלן, נפקא לן מן ובת דקרא יתירא הוא .
(יבמות ס"ח ב')
פסוק יב:כי תהיה. כל שנבעלה לפסול לה פסלה , ואימא כל שנבעלה לפסול לה – לחייבי כריתות, כי תהיה אמר רחמנא, הנך דאית בהו הויה, חייבי כריתות לאו בני הויה נינהו .
(שם שם א' וב')
פסוק יב:כי תהיה. אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה , מאי טעמא, נאמר כאן הויה ונאמר להלן (פ' תצא) כי יהיה נערה בתולה מאורשה, מה הויה שנאמר להלן אירוסין אף הויה שנאמר כאן אירוסין .
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"ג)
פסוק יב:לאיש זר. ואפילו ללוי ולישראל, דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה, מכלל דכי איתא גביה לא אכלה .
(סנהדרין נ"א א')
פסוק יב:לאיש זר. מניין אפילו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ת"ל לאיש – לאיש המאכיל .
(תו"כ)
פסוק יב:היא וגו'. היא אינה אוכלת, אבל אמה אוכלת .
(שם)
פסוק יב:בתרומת הקדשים. במורם מן הקדשים לא תאכל, ומאי ניהו – חזה ושוק .
(יבמות ס"ח ב')
פסוק יג:אלמנה וגרושה. תניא, מניין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה, ת"ל ובת איש כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו', מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה .
(שם שם)
פסוק יג:וזרע אין לה. ת"ר, וזרע אין לה, אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מניין, ת"ל וזרע אין לה מכל מקום .
(יבמות ע' א')
פסוק יג:וזרע אין לה. אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מניין, ת"ל וזרע אין לה – עיין עליה .
(שם שם)
פסוק יג:וזרע אין לה. אמר ליה רב יהודה מדסקרתא לרבא, ונעשה מתים כחיים לענין תרומה מק"ו, ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום עשה מתים כחיים, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה מתים כחיים, ת"ל וזרע אין לה והרי אין לה .
(שם פ"ז ב')
פסוק יג:וזרע אין לה. תינוק בן יום אחד פוסל מן התרומה, מאי טעמא, וזרע אין לה אמר רחמנא והא אית לה .
(נדה מ"ד א')
פסוק יג:ושבה אל בית אביה. בת כהן הנשאת לישראל ומת, ולה הימנו בן ומת, חוזרת לבית אביה ועל זה נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה .
(יבמות פ"ז א')
פסוק יג:אל בית אביה כנעוריה. ת"ר, ושבה אל בית אביה – פרט לשומרת יבם , כנעוריה – פרט למעוברת .
(שם שם)
פסוק יג:מלחם אביה תאכל. ת"ר, כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, מאי טעמא, מלחם ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק .
(שם שם)
פסוק יג:וכל זר. תניא, מניין לבת כהן שנשאת לישראל ואח"כ אכלה בתרומה, וכן כהן שאכל תרומת חבירו שאין חייבין בחומש ת"ל וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קודש ויסף חמשיתו. פרט לאלו שאין זרים לה .
(תו"כ)
פסוק יד:ואיש. פרט לקטן .
(שם)
פסוק יד:כי יאכל. סתם אכילה בכזית .
(פסחים ל"ב ב')
פסוק יד:כי יאכל. פרט למזיק .
(יומא פ' ב')
פסוק יד:כי יאכל. אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך .
(ב"מ נ"ד ב')
פסוק יד:כי יאכל קודש. [כל קודש שהוא] בין תרומה טהורה בין תרומה טמאה .
(שם שם)
פסוק יד:בשגגה. תניא, הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל קודש, יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה לשלם ממון .
(ירושלמי תרומות פ"ז ה"א)
פסוק יד:בשעה. פרט למזיד .
(תו"כ)
פסוק יד:ויסף חמשיתו. שיהא הוא וחומשו חמשה .
(ב"מ נ"ד א')
פסוק יד:ויסף חמשיתו. [מלמד שמשלם חמשיות הרבה] .
(שם שם ב')
פסוק יד:ויסף חמשיתו עליו. עליו – לרבות חומשו כמותו, מה הוא אינו משתלם אלא מן החולין אף החומש אינו משתלם אלא מן החולין .
(שם שם א')
פסוק יד:ויסף חמשיתו עליו. עליו ולא על מעשר, עליו ולא על ראשית הגז .
(יבמות פ"ו א', חולין קל"ו א')
פסוק יד:ונתן לכהן. מלמד שנתינתו מקדשתו לחייב עליו קרבן וחומש ואין הפרשתו מחייבתו לחייב קרן וחומש .
(ירושלמי תרומות פ"ו ה"א)
פסוק יד:ונתן לכהן את הקדש. מכאן אמר ר' עקיבא, אין משלמין אלא ממין על מינו, שנאמר ונתן לכהן את הקדש – קודש שאכל [תרומות פ"ו מ"ו].
פסוק יד:ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קודש, פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומין ומדמי עצים .
(פסחים ל"ב א')
פסוק יד:ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קודש, מלמד שאין התרומה משתלמת אלא מן החולין .
(ב"מ נ"ד א')
פסוק טו:ולא יחללו. לרבות את הסך כשותה .
(נדה ל"ב א')
פסוק טו:ולא יחללו וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, לשם חולין כשרה, אמר ר' אלעזר, מאי טעמא דרב, דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים .
(זבחים מ"ו ב')
פסוק טו:ולא יחללו וגו'. הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן להם הרי זה חילל, דאמר קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל והם מחללין אותם .
(ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב)
פסוק טו:את אשר ירימו. תניא, מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', בעתידים לתרום הכתוב מדבר, ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה .
(סנהדרין פ"ג א)
פסוק טו:את אשר ירימו. תניא, מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים שפטורים מן התשלומין, ת"ל ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך .
(חולין ק"ל ב')
פסוק טז:והשיאו אותם עון אשמה. תנא דבי ר' אלעזר בן יעקב, כל הנותן תרומה לכהן ע"ה משיאו עון אשמה, שנאמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם .
(סנהדרין צ' ב')
פסוק טז:באכלם את קדשיהם. פרט לזורע ולמטמא .
(תו"כ)
פסוק יח:איש איש וגו'. איש איש – לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, אשר יקריבו לה' לעולה – אין לי אלא עולה בלבד .
(מנחות ע"ג ב')
פסוק יח:ומן הגר בישראל. הגר – לרבות נשי הגרים, בישראל – לרבות נשים ועבדים .
(תו"כ)
פסוק יח:לכל נדריהם וגו'. לכל נדריהם ולכל נדבותם, מכאן אמרו מותר נדר יהא נדבה .
(נזיר כ"ה א')
פסוק יח:לכל נדריהם וגו'. איזה הוא נדר, האומר הרי עלי עולה, ואיזו היא נדבה, האומר הרי זו עולה, ומה בין זה לזה, שהנדרים אם מתו או נגנבו חייב באחריותן והנדבות אין חייב באחריותך [קנים פ"א מ"א].
פסוק יח:אשר יקריבו. מלמד שהכל באים בשותפות .
(מנחות ק"ד ב')
פסוק יח:לה' לעולה. מלמד שכל מה שנודרים ומתנדבים דברים הנקרבים יהיו לעולה, יכול גם לעולת העוף ת"ל (פ' י"ט) בבקר בכשבים ובעזים, הא אינו מקריב אלא עולת בהמה בלבד .
(ירושלמי שקלים פ"ד ה"ח)
פסוק יט:לרצונכם. מלמד שאין כופין את הצבור על כרחו .
(תו"כ)
פסוק יט:תמים זכר בבקר וגו'. מכאן שתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות .
(קדושין כ"ד ב')
פסוק כ:כל אשר בו מום. לרבות בעל מום עובר .
(תו"כ)
פסוק כ:לא תקריבו. ת"ר, מה ת"ל , אם בלא תשחטו הרי כבר אמור למטה (פ' כ"ב), אלא מה הוא לא תקריבו – לא תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין למזבח עובר משום חמשה שמות, משום בל תקדישו, בל תשחטו, בל תזרקו, בל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו .
(תמורה ו' ב')
פסוק כ:כי לא לרצון. כתיב כי לא לרצון וכתיב (פ' כ"ג) לא ירצה, [לומר דאפילו הציץ אינו מרצה] .
(מנחות כ"ה א')
פסוק כא:זבח שלמים. אין לי אלא שלמים מניין לרבות עולה, ת"ל נדר , תודה מניין ת"ל נדבה , יולדת ונזירות מניין, ת"ל לפלא , חטאת ואשם מניין, ת"ל זבח , מעשר מניין, ת"ל בבקר , ומניין לרבות את הולדות ואת התמורות, ת"ל או בצאן .
(תו"כ)
פסוק כא:תמים יהיה. תמים אין – חסרון לא .
(בכורות ל"ט א')
פסוק כא:תמים יהיה לרצון. תניא, המטיל מום בבעל מום פטור, דכתיב תמים יהיה לרצון .
(מנחות נ"ו ב')
פסוק כא:לא יהיה בו. תניא, וכל מום לא יהיה בו, אין לי אלא שלא יתן בו מום מניין שלא יגרום לו ע"י דבר אחר, שלא יתן דבילה ובצק על האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל וכל מום, אחד מום ואחד כל מום .
(בכורות ל"ג ב')
פסוק כא:לא יהיה בו. תניא, וכל מום לא יהיה בו, מהו לא יהיה בו – אל תתן בו מום .
(תו"כ)
פסוק כב:עורת. בין סומא בשתי עיניו בין סומא בעינו אחת .
(תו"כ)
פסוק כב:או שבור. לפי שנאמר (כ"א י"ט) שבר יד או שבר רגל, יכול אין לי אלא שנשברה ידו או רגלו, מניין לרבות שבר זנב, ת"ל או שבור .
(שם)
פסוק כב:או חרוץ. [מהו חרוץ] הריס של עין שנקב, שנפגם ושנסדק, וכן חוטמו שנקב שנפגם ושנסדק, וכן שפתו שנקבה שנפגמה ושנסדקה .
(בכורות ל"ח א', ל"ט א')
פסוק כב:או חרוץ. [סמך חרוץ לשבור], דומיא דשבור, מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם .
(שם מ"א א')
פסוק כב:או יבלת. זה בעל יבלת .
(תו"כ)
פסוק כב:לא תקריבו. מה ת"ל, אם בל תקדישו הרי כבר אמור למעלה, אלא מהו בל תקריבו – בל תשחטו .
(תמורה ו' ב')
פסוק כב:לא תקריבו אלה לה'. אלה אי אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבודה .
(סוטה מ"ו א')
פסוק כב:ואשה לא תתנו וגו'. ואשה לא תתנו – אלו החלבים , ואין לי אלא כולן, מקצתן מניין, ת"ל מהם. לה' – לרבות שעיר המשתלח .
(יומא ס"ג ב')
פסוק כג:ושור ושה. תניא, מניין לכל הפסולין שבשור ושה שהם בלא ירצה, ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט וגו'. ולנדר לא ירצה, לימד על הפסולין שבשור ושה שהם בלא ירצה .
(חולין פ' ב')
פסוק כג:שרוע וקלוט. שרוע – זה שנשתרבב לו ירכו, קלוט – זה שרגליו קלוטות כשל חמור וכשל סוס .
(בכורות מ' א')
פסוק כג:נדבה תעשה אותו. תניא, המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה, שנאמר נדבה תעשה אותו, אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימים לבדק הבית, ולאו הבא מכלל עשה – עשה .
(תמורה ז' ב')
פסוק כג:נדבה תעשה אותו וגו'. נדבה תעשה אותו – זה קדשי בדק הבית ואין לי אלא נדבה, נדר מניין, ת"ל ולנדר, יכול אפילו לקדשי מזבח, ת"ל ולנדר לא ירצה – זה קדשי מזבח , ואין לי אלא נדר, נדבה מניין, ת"ל נדבה .
(תמורה ז' ב')
פסוק כג:ולנדר לא ירצה. תניא, המקדיש בעל מום למזבח מה שעשה עשוי, דאסר קרא ולנדר לא ירצה, רצויי הוא דלא מרצי הא מקדש קדשי .
(שם ה' ב')
פסוק כד:ומעוך וכתות ונתוק וכרות. תניא, וכולן בגיד ובביצים .
(קדושין כ"ה ב')
פסוק כד:ונתוק וכרות. תניא, המסרס אחר מסרס חייב, דכתיב ונתוק וכרות, אם על נתוק חייב על כרות לא כש"כ, אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב .
(שבת קי"א א')
פסוק כד:לא תקריבו. מה ת"ל, מבעי ליה לזריקת דמים .
(תמורה ז' א')
פסוק כד:ובארצכם לא תעשו. תניא, מניין לסירוס באדם שהוא אסור, ת"ל ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם – לא תעשו .
(שבת ק"י ב')
פסוק כד:ובארצכם לא תעשו. שאלו לבן זומא, מהו לסרוסי כלבא, אמר להו, כתיב ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם – לא תעשו .
(חגיגה י"ד ב')
פסוק כד:ובארצכם לא תעשו. אין לי אלא בארצכם, בחוץ לארץ מניין, ת"ל לא תעשו .
(תו"כ)
פסוק כד:ובארצכם לא תעשו. אין לי אלא בהמה, חיה ועוף מניין, ת"ל ובארצכם לא תעשו [כל שבארצכם – לא תעשו] .
(שם)
פסוק כד:לא תעשו. אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מניין, ת"ל לא תעשו .
(שם)
פסוק כה:ומיד בן נכר וגו'. מה ת"ל , שיכול הואיל ולא נצטוו בני נח [על בעלי מומין] אלא על מחוסר אברים, לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן, קמ"ל .
(תמורה ז' א')
פסוק כה:את לחם אלהיכם. תניא, מניין שאין מקבלין שקלים מן העובדי כוכבים ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם, ואין לי אלא תמידים שנקראים לחם (פ' פינחס) שאר קרבנות הצביר מניין, ת"ל מכל אלה .
(תו"כ)
פסוק כה:מכל אלה. מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבודה .
(סוטה מ"ו א')
פסוק כה:מכל אלה. מכל אלה אי אתה מקריב, אבל אתה לוקח תמימים מהם ומקריב .
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א)
פסוק כה:כי משחתם בהם. תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה דכתיב(פ' נח) כי השחית כל בשר את דרכו, עבודת כוכבים דכתיב (פ' ואתחנן) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל, וכתיב כאן כי משחתם בהם מום בם, מלמד שבל שהמום פוסל בהם – דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהם .
(תמורה כ"ח ב')
פסוק כה:כי משחתם בהם. תניא, ר' יהודה אומר, כי משחתם בהם – מלמד שאין הנקבות בסירוס .
(תו"כ)
פסוק כה:מום בם. כשמום בם הוא דלא ירצו, הא עבר המום – ירצו .
(יומא ס"ד א')
פסוק כז:שור או כשב או עז. שור או כשב – פרט לכלאים, או עז – פרט לנדמה .
(חולין ל"ח ב')
פסוק כז:כי יולד. אמר רבא, שור או כשב או עז כי יולד, מכאן דשור בן יומו קרוי שור .
(ב"ק ס"ה ב')
פסוק כז:כי יולד. פרט ליוצא דופן .
(חולין ל"ח ב')
פסוק כז:והיה שבעת ימים. רבי אפטוריקי רמי – כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו, הא ליל שמיני חזי, וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, הא ליל שמיני לא חזי, הא כיצד, לילה לקדושה ויום להרצאה .
(זבחים י"ב א')
פסוק כז:שבעת ימים. פרט למחוסר זמן .
(חולין ל"ח ב')
פסוק כז:יהיה תחת אמו. פרט ליתום .
(שם שם)
פסוק כז:תחת אמו. נאמר כאן תחת ונאמר במעשר תחת השבט (פ' בחקותי), מה להלן פרט לטריפה, אף כאן פרט לטריפה .
(בכורות נ"ז ב')
פסוק כז:תחת אמו. ולד המוקדשין לא ינוק מן המוקדשין, מ"ט יליף אמו אמו מבכור .
(מעילה י"ג א')
פסוק כז:תחת אמו. יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה, ת"ל (פ' משפטים) שבעת ימים יהיה עם אמו, אי עם אמו יכול עד שיהיה עם אמו כל שבעה, ת"ל תחת אמו, הא כיצד, אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת .
(תו"כ)
פסוק כז:ומיום השמיני. תניא, רבי שמעון בן גמליאל אומר כל ששהא שמונת ימים בבהמה אינו נפל, שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן .
(שבת קל"ה ב')
פסוק כז:ומיום השמיני. תניא, מחוסר זמן שהקריבו אין לוקין, מאי טעמא, הכתוב נתקו לעשה, דכתיב ומיום. השמיני והלאה ירצה, מיום השמיני אין, מעיקרא לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה .
(חולין פ"א א')
פסוק כז:ומיום השמיני והלאה. יכול בשמיני עצמו אסור, ת"ל בבכור (פ' משפטים) ביום השמיני תתנו לי, מה התם ביום שמיני אף הכא ביום שמיני .
(תו"כ)
פסוק כז:ירצה לקרבן אשה. תניא, מניין שלא יקדישנו מחוסר זמן, ת"ל לקרבן , [ומניין שלא יתן ממנו על אש של מערכה] ת"ל אשה – אלו אשים .
(יומא ס"ג ב')
פסוק כז:לקרבן אשה לה'. לה' – לרבות שעיר המשתלח שלא יביאוהו מחוסר זמן .
(שם שם)
פסוק כח:ושור או שה. תניא, מניין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין, ת"ל (פ' כ"ז) שור או כשב או עז כי יולד וגו', וכתיב בתריה ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד , ואימא במוקדשין אין בחולין לא – שור הפסיק הענין .
(חולין ע"ח א')
פסוק כח:ושור או שה. תניא, אותו ואת בנו נוהג בכלאים, דאמר קרא או – לרבות את הכלאים .
(חולין ע"ה ב')
פסוק כח:ושור או שה. אותו ואת בנו אינו נוהג אלא בבהמה בלבד, דכתיב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, שור ולא חיה, שה ולא עופות .
(תו"כ)
פסוק כח:אותו ואת בנו. ת"ר, יכול אינו חייב משום אותו ואת בנו עד דשחיט שור ובנו שה ובנו, ת"ל אותו ואת בנו, אע"פ דלא שחיט שור ושה ובנו .
(חולין ע"ח ב')
פסוק כח:אותו ואת בנו. תניא, יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקבות, ת"ל אותו, אחד ולא שנים, ואיני יודע באיזה אחד, הרי אני דן, חייב כאן וחייב באם על הבנים, מה התם בנקבות ולא בזכרים אף הכא בנקבות ולא בזכרים .
(שם שם)
פסוק כח:אותו ואת בנו וגו'. אמר רב חסדא, הכל מודים בהיא צביה ובנה תיש שפטור משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו .
(שם ע"ט ב')
פסוק כח:אותו ואת בנו. אמר רב חסדא, הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, שה אמר רחמנא, ובנו כל דהוא .
(שם שם)
פסוק כח:אותו ואת בנו. אין לי אלא אותו ואת בנו, אותו ואת אמו מניין, ת"ל לא תשחטו, הרי כאן שנים .
(שם פ"ב א')
פסוק כח:לא תשחטו. הנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו, [מאי טעמא, לא תשחטו כתיב, והאי לאו שחיטה היא] .
(שם פ"א ב')
פסוק כח:לא תשחטו. השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעבודת כוכבים והשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, גמר שחיטה שחיטה משחוטי חוץ, מה התם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, אף הכא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה .
(חולין פ"ה א')
פסוק כח:ביום אחד. נאמר במעשה בראשית יום אחד (ר"פ בראשית) ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה .
(שם פ"ג א')
פסוק כח:ביום אחד. תניא, רבי אומר, יום אחר – יום המיוחד , מכאן אמרו, בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו .
(שם שם ב')
פסוק כט:זבח תודה. אין לי אלא תודה, מניין לכל הנאכלין ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד, ת"ל זבח תודה .
(תו"כ)
פסוק ל:ביום ההוא יאכל. מה ת"ל, [אם לאכילה כבר אמור (פ' צו)] אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה, ואף תחלת זביחתו לא תהא אלא ע"מ לאכול ליום אחד .
(תו"כ)
פסוק לא:ושמרתם ועשיתם. ושמרתם זו משנה, ועשיתם זו המעשה, מלמד שכל שאינו במשנה אינו במעשה .
(שם)
פסוק לב:ונקדשתי וגו'. אמר רב אדא בר אהבה, מניין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, מאי משמע, אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' קרח) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה .
(ברכות כ"א ב')
פסוק לב:ונקדשתי בתוך בני ישראל. כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' מקץ) ויבאו בני ישראל בתוך הבאים, מה התם בני ישראל עשרה אף הכא בני ישראל עשרה [מכאן לדבר שבקדושה שאין אומרים בפחות מעשרה] .
(ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג)
פסוק לב:ונקדשתי בתוך בני ישראל. עיין לעיל בפ' אחרי בפסוק וחי בהם וצרף לכאן.
פסוק לב:בתוך בני ישראל. א"ר יעקב א"ר יוחנן, אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם, פשיטא ישראלים בעינן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, היו תשעה ישראלים ועובד כוכבים אחד מהו, תא שמע, כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' קרח) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה ישראל אף כאן עשרה מישראל .
(סנהדרין ע"ד ב')
פסוק לב:בתוך בני ישראל. מכאן שבני ישראל מצווין על קידוש השם ואין בני נח מצווין על קידוש השם .
(ירושלמי שביעית פ"ד ה"ג)
פסוק לג:המוציא אתכם וגו'. [מה תלמוד לומר], על תנאי הוצאתי אחכם מארץ מצרים, שתמסרו עצמכם לקדש את שמי .
(תו"כ)