פסוק ג:אמר אליהם. לאותן העומדין על הר סיני. לדרתיכם. לדורות. אם נא' באבות למה נא' בבנים ואם נאמר בבנים למה נא' באבות לפי שיש באבות מה שאין בבנים ובבנים מה שאין באבות באבות הסבת נחלה. ובבנים מצות התלויות בארץ לכך נאמרו שניהם:
פסוק ג:אשר יקרב עיין רש"י ז"ל אזהרה לאכילת קדשים בטומאה מכאן אמרו דבר שיש לו מתירין עד שיקרבו מתיריו ודבר שאין לו מתירין כו' או אינו חייב עד שיהיו לו מתירין כפיגול ת"ל אשר הם מקדשים לרבות כלן. נותר מציין (זבחים מ"ה ע"ב) נאמר כאן חילול ונא' להלן חילול מה כאן כולן אף בנותר חייב בכלן:
פסוק ג:אל הקדשים. לפי שנא' והנפש אשר תאכל מזבח השלמים שאר קדשים מניין ת"ל אל הקדשים א"כ מה ת"ל שלמים דבר שהיה בכלל וכו'. איש. אין לי אלא איש. אשה מניין ת"ל מכל זרעכם. אי מכל זרעכם יכול אין לי אלא כהן. זרים מניין ת"ל כל איש. אשר יקדישו בני ישראל. קדשי בני ישראל חייב משום פגול נותר וטמא ולא קדשי נכרים (זבחים מ"ה ע"א) רי"א לה' כל שלה' לרבות קדשי נכרים:
פסוק ג:וטמאתו עליו. טומאת הגוף נ"כ טומאתו ונא' להלן טומאתו מה להלן טומאת הגוף אף כאן טומאת הגוף (ר"ל בפ' חקת בטומאת מת כתיב עוד טמאתו בו) ונכרתה כו' עיין רש"י ז"ל. איש איש. לרבות ערל כטמא דר"ע (יבמות ע' ע"א) מזרע אהרן. ששוה בכל זרע אהרן (שם ע"ד ע"א) (וכלל הפרשה מדבר בתרומה אבל פרטים במעשר וקדשים כמ"ש למטה):
פסוק ד:מזרע אהרן. הוא עצמו מניין ת"ל והוא:
פסוק ד:עד אשר יטהר. יכול מיד נאמר כאן וטהר ונא' להלן ובא השמש וטהר מה להלן ביאת שמשו אף כאן ביאת שמשו:
פסוק ד:מזרע אהרן כו' בקדשים לא יאכל. אבל אוכל ישראל במעשר ק"ו לכהן ולהלן הוא אומר וכפר עליה הכהן וטהרה (הכל ביבמות ע"ד ע"ב) מכאן אמרו ג' טומאות ביולדת ובמצורע טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים [ובש"ס ארז"ל דפ' ראשון איש איש כו' בקדשים ממש ובדלאו בני כפרה זב בעל שתי ראיות דומיא דטמא נפש. נפש אשר תגע בו כו' במעשר. ובא השמש וטהר בתרומה וז"ש שני פעמים מן הקדשים וחלקן הכתוב שזה ברחיצה מיד וזה בביאת שמש. אבל לפי הת"כ הכל בתרומה וכמ"ש מזרע אהרן ששוה כו'] לא יאכל עד אשר יטהר. על טומאה שיוצאת מגופו וכן על טומאת מגע הכל ענין אחד. אשר תצא ממנו. אין לי אלא תצא ממנו מנין לרבות הנוגע ת"ל או איש:
פסוק ה:או בכל שרץ. נבילה מניין ת"ל או איש. או באדם כו' עיין רש"י ז"ל. אשר יטמא לו. לרבות בועל נדה אם נא' קלות למה נא' חמורות שיכול על החמורות בחטאת ואם נאמר חמורות כו':
פסוק ה:לכל טמאתו. לרבות ימי קריו. אשר תגע בו. במגע מטמא בועל נדה ולא במשא:
פסוק ו:מן הקדשים. ולא כל קדשים פרט לשנתערב יותר ממאה. אין לי אלא אוכלי תרומה. אוכלי קדשים משקה תרומה וקדש מניין ת"ל הקדשים. כי אם רחץ בשרו במים. יכול אבר אבר ת"ל ובא השמש מה ביא' השמש כולו כא' [פי' בשעה ששוקעת האחרון כבר כולה נשקעה אף כאן בשעה שמרחיץ אחרון כבר כולו במים] אף במים כלו כאחת:
פסוק ז:ובא השמש וטהר. ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו כו'] ואחר יאכל מן. לרבות מקצת קדשים שאינו אוכל אח"כ והוא שנתערב בפחות ממאה אין לי אלא אוכלי כו':
פסוק ז:כי לחמו הוא. מלמד שהוא מסלת את החיטים כל שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה יכול תהא קניבות ירק חול ויזרוק את השאר ת"ל הוא בקדושתו:
פסוק ח:נבילה וטריפה עיין רש"י ז"ל. לא יאכל. בכזית. ושמרו. להזהיר ב"ד על כך:
פסוק ט:משמרתי. לעשות משמרת למשמרת:
פסוק ט:ולא ישאו עליו חטא יכול על הטומאה ת"ל עליו. חטא לגז"ש על המעילה שהיא בל"ת [פסחים ל"ג ע"א] יכול במיתה ת"ל עליו ולא על המעילה [ור"ל על הקדשים שאכל זר ועיין בסנהדרין דף פ"ג]:
פסוק ט:ומתו בו. פרט למעשר. דבר אחר פרט לבעל מום ששימש שאינו במיתה לדברי חכמים:
פסוק ט:כי יחללהו. פרט לטהור שאכל את הטמא שהוא מחולל ועומד:
פסוק ט:אני ה' מקדשם. להגיד מה גרם:
פסוק י:וכל זר. אין לי אלא ממזר לוי וישראל מניין ת"ל וכל זר. לא יאכל שיעור אכילה בכזית. קדש. מה קדש האמור להלן בקדשי הגבול כו'. תושב ושכיר עיין רש"י ז"ל. אם נא' תושב למה נאמר שכיר אם נאמר תושב הייתי אומר זה קנוי קנין שנים ת"ל שכיר בא זה ולימד על זה ר"א אומר נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר להלן תושב ושכיר מה להלן ערל אסור בו אף כאן ערל אסור בו. רע"א הה"א איש איש לרבות את הערל:
פסוק יא:וכהן כי יקנה. מניין לכהן שקנה נשים ועבדים שיאכלו תרומה ת"ל כי יקנה נפש. מניין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים ת"ל כי יקנה קנין. יכול אף עבד עברי ת"ל קנין כסף פרט לזה שאינו כספו:
פסוק יא:קנין כספו הוא. פרט לעבד של שני שותפין. ובאשה פרט לשומרת יבם וחצי עבד וחצי בן חורין אין לי אלא קנין כסף יליד בית מנין ת"ל יליד בית אם נא' קנין כסף למה נאמר יליד בית לרבות אף שאינו שוה כלום. ומקיש קנין כסף לילוד בית אף שאינו שוה כלום:
פסוק יא:ויליד. ילוד מאכיל ולא עובר:
פסוק יא:הם יאכלו. פרט לבהמה שאינה אוכלת בתרומה יכול אפילו כרשינים ת"ל נפש פי' כל קנין נפש יאכל אפי' בהמה:
פסוק יא:בלחמו. פרט למת שאינו מאכיל:
פסוק יב:לאיש זר עיין רש"י ז"ל מניין אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת"ל לאיש זר [ר"ל דלוי וישראל א"צ דיליף מזר הראשון ועיין בפסוק וזרע] ד"א ובת כהן כי תהי' לאיש זר (יבמות ס"ט ע"א) כיון שנשאת לזר לה נפסלה כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי נתין וממזר. אין לי אלא כהנת. לויה וישראלי' מניין ת"ל ובת:
פסוק יב:היא בתרומת הקדשים. אבל מאכלת את אמה. בתרומת הקדשים. בתרומה וקדשים לא תאכל. אם נאמר בתרומה כו' למה נא' בקדשים ואם נאמר בקדשים למה נא' בתרומה שיש בקודש שחייב בפגול נותר וטמא משא"כ בתרומה ויש בתרומה לפי שאסורה לזרים וקדשים מותרים לזר פי' קדשים קלים]:
פסוק יג:ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה. אם נא' אלמנה למה נאמר גרושה ואם נא' גרושה למה נא' אלמנה אלו נאמ' אלמנה הייתי אומר אלמנה שמותרת לכהן הדיוט אוכלת אבל גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט לא תאכל ת"ל גרושה אלו נא' גרושה הייתי אומר גרושה היא זרע אין לה אבל אלמנה אפי' יש לה זרע ת"ל אלמנה:
פסוק יג:ובת. לרבות אפי' לויה וישראלית האוכל' בשביל בנה שחוזרת ג"כ. (יבמו' פ"ז ע"א) וזרע אין לה. וזרע אין לי אלא זרע. זרע זרע' מניין ת"ל וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ממזר מניין ת"ל וזרע אין לה עיין לה (שם) דלזרע זרעה א"צ דב"ב הרי הן כבנים (יבמות ע' ע"א). ד"א פרט לזרע זרעה משפחה ונכרית שאינה מיוחסת לה:
פסוק יג:ושבה אל בית אביה. פרט לשומרת יבם. כנעוריה. פרט למעוברת. מלחם אביה. ולא כל לחם אביה [יבמות ס"ט ע"א] פרט לחזה ושוק:
פסוק יג:ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה. מי שיש לו אלמנה וגרושין פרט לנבעלת לעבד ונכרי שנפסלת בתרומה. אין לי אלא כהנת לויה וישראלי' האוכלת בשביל בנה מנין שהיא נפסלת ת"ל ובת כהן (ואינו ממעט אלא החוזרת לבית אביה שנא' אביה ולא [יבמות פ"ז ע"א] בחוזרת בשביל בנה). וכל זר לא יאכל עיין רש"י ז"ל:
פסוק יד:חמשיתו עליו. פרט לבת כהן שנשאת לישראל לנתין ולממזר שאינה משלמת חומש:
פסוק יד:איש. פרט לקטן. כי יאכל. אין אכילה פחות מכזית:
פסוק יד:בשגגה. פרט למזיד:
פסוק יד:ויסף חמשתו עליו. הוא וחומשו חמשה. עליו. ולא על מעשר [ור"ל מעשר ראשון יבמות פ"ו ע"א] עליו חומשו כמוהו (ב"מ נ"ד ע"א). ונתן לכהן את הקדש. שנתינתו לכהן מקדשו (פסחים ל"ב ע"ב) אבא שאול אומר ונתן. פרט לפחות משוה פרוטה. את הקדש עיין רש"י ז"ל. ולא יחללו לרבות את הסך. את קדשי בני ישראל. קדשי בני ישראל חייבין חומש ואין חייבין חומש משום קדשי נכרים. יכול אף על התרומה שבטבל חייבין חומש תלמוד לומר אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על התרומה שבטבל מניין לזר שאכל את התרומה שהוא במיתה תלמוד לומר ולא יחללו ונאמר להלן ומתו בו כי יחללהו מה להלן במיתה אף כו' מניין לטבל שהוא במיתה ת"ל והשיאו אותם עון אשמה אף על הטבל:
פסוק טז:אותם. את עצמם עיין רש"י ז"ל:
פסוק טז:באכלם את קדשיהם. פרט למזיק כגון זורע ומטמא:
פסוק טז:כי אני ה' מקדשם. להגיד מה גרם:
פסוק יח:ישראל. אלו ישראל. גר. אלו גרים. הגר. אלו נשי הגרים. בישראל. לרבות נשים ועבדים א"כ מה ת"ל איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
פסוק יח:אשר יקריבו. לרבות שותפין [אינו בת"כ רק במנחות ק"ד ע"ב] שהן מתנדבין הכל חוץ ממנחה שנא' בה נפש:
פסוק יח:לעלה. אין לי אלא עולה מניין לרבות תודה ושלמים ת"ל נדריהם ונדבותם מניין לרבות עופות ת"ל לכל נדריהם מניין לרבות מנחה עצים ולבונה כו' א"כ מה ת"ל עולה פרט לחירות דר"ע ריה"ג אומר אין כאן אלא עולה בלבד:
פסוק יט:לרצנכם. אין כופין ציבור על כרחם:
פסוק יט:תמים זכר. עיין רש"י ז"ל:
פסוק כ:אשר בו מום. אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל אשר בו מום:
פסוק כ:לא תקריבו. לא תקדישו. כי לא לרצון יהיה לכם. שאינו לרצון:
פסוק כא:זבח שלמים. אין לי אלא זבח שלמים עולה תודה מניין ת"ל נדר או נדבה. חטאת ואשם מניין ת"ל בצאן. בכור ומעשר מניין ת"ל בבקר. ולדות ותמורות מניין ת"ל או בצאו. ולדות נזירות מניין ת"ל לפלא:
פסוק כא:תמים יהיה לרצון עשה. ל"ת מניין ת"ל מום לא יהיה בו. אין לי אלא שלא יעשה שלא יגרום מניין ת"ל כל מום לא יהיה בו [עיין ביצה כ"ז ע"ב]. עורת. בין בשני עיניו בין בעין אחת. או שבור. לפי שר שבר יד א"ל אלא שבר יד ושבר רגל שבר זנב מניין ת"ל או שבר. יכול אפילו שבר צלע ת"ל שבר יד מה שבר יד בגלוי ואינו חוזר אף כו'. יבלת שיש בה עצם ובעין שיש בה שער הוא מום קבוע ובלא שער הוא מום עובר והכל בשחור [הוא ט"ס ועיין בבכורו' מ"ם ע"ב ורמב"ם פ"ב מהל' א"מ הל' ב' דאפי' בלבן אי אית בה שער הוי מום קבו'] שאין מומין בלבן נאמ' כאן חרוץ או יבלת ונאמ' באדם דק או תבלל מניין ליתן האמור של זה בזה ת"ל גרב או ילפת גרב או ילפת לגז"ש:
פסוק כב:לא תקריבו. לא תשחטו:
פסוק כב:ואשה לא תתנו. לא תקטירו:
פסוק כב:אלה. אבל אתה מקריב שנעבדה בו עבודה:
פסוק כב:על המזבח. לרבות זריקת דם:
פסוק כב:לה'. לרבות שעיר המשתלח מכאן אמרו המקדיש בע"מ עובר בה' לאוין ועשה. משום בל תקדישו ובל תשחטו ובל תקטירו כלו. ובל תקטירו מקצתן ובל תזרקו. [תמורה וי"ו ע"ב] ולדר"י בר"י אף משום קבלה:
פסוק כג:ושור ושה. לרבות כל הפסולין שבשור ושה שהיא בבל ירצה:
פסוק כג:נדבה תעשה אתו. אין לי אלא נדבה נדר מניין ת"ל ולנדר יכול אף למזבח ת"ל לא ירצה אין לי אלא נדר נדבה מניין ת"ל נדבה ולנדר. ר' אומר ממקומו הוא מוכיח שנאמר לא ירצה. איזה קודש שמרצה זהו קדשי מזבח שנא' ונרצה לו:
פסוק כד:ומעוך וכתות ונתוק וכרות. כולן אף בביצה דברי ר' יהודה וראב"י אומר בגיד ר"י אומר מעוך וכתות אף בבצים [בכורות ל"ט ע"ב] ונתוק וכרות בגיד. נתוק וכרות אם על הכורת חייב על נותק לא כ"ש להביא נותק אחר כורת [תמורה ז' ע"א] ומסרס אחר מסרס שהוא חייב. לא תקריבו. בקבלת הדם דר"י בר"י וחכ"א להביא במת יחיד [שבת קי"א ע"א]. אין לי אלא שלא יקריב מניין שלא יעשה ת"ל לא תעשו אין לי אלא בהמה. חיה ועוף מניין ת"ל בארצכם לא תעשו כל שבארץ. ובארצכם ובכם לא תעשו (לרבות אדם). ומיד בן נכר. עיין רש"י ז"ל:
פסוק כה:לא תקריבו את לחם אלהיכם. שאין מקבלים שקלים מנכרים. אין לי אלא תמידין שקרוין לחם. שאר קרבנות צבור מניין ת"ל מכל אלה. ומניין שנקבות אסורין בסירוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם רי"א אין נקיבות בסירוס. מום בם. פרט לשעבר [זבחים ע"ז ע"ב] מום בם. ר' ישמעאל אומר מניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד שאין אסורין בעופות ת"ל כי משחתם בם כל שמום פוסל בו דבר ערוה וע"ז פוסל בו [חולין כ"ג ע"א אבל למסקנא שם פסולין בעופו' וע"ש] עופות שאין מום פוסל בו אין דבר ערוה כו'. וכן בהמת מעשר (בכורות נ"ז ע"א) ד"א מום בם אף שאיסורן קובע כו' (ר"ל לאסור בקרבן) מ"מ צריכין מום קבוע לפדות עליהן (תמורה כ"ח ע"ב):
פסוק כז:שור כי יולד. ולא אדם. שאדם יוצא דופן כשר לעבודה:
פסוק כז:שור או כשב. פרט לכלאים:
פסוק כז:או עז. פרט לנדמה:
פסוק כז:כי יולד. פרט ליוצא דופן:
פסוק כז:והיה שבעת ימים. פרט למחוסר זמן. תחת אמו. פרט ליתום. נאמר כאן תחת ונאמר במעשר בהמה תחת מה כאן פרט לכל אלו אף להלן פרט לכל אלו. ומה להלן פרט לטריפה אף כאן פרט לטריפה. לפי שנ' עם אמו יכול שיהא כל ז' ימים עם אמו ת"ל כאן תחת אמו. יכול אפי' יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו:
פסוק כז:ומיום השמיני. יכל ביום השמיני עצמו אסור ת"ל בבכור ביום השמיני תתנו לי. ומניין ליתן של זה בזה ת"ל אמו אמו לגז"ש:
פסוק כז:ירצה אשה. לאישים. ומניין אף להקדש ת"ל לקרבן. כתוב א' אומר שבעת ימים זבחים י"ב ע"א חולין פ"א ע"א) והלילה מותר וכתוב א' אומר ומיום השמיני הא כיצד כאן להקדש כאן לאישים:
פסוק כז:לה'. לרבות שעיר המשתלח. מניין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשים שהוא בלא ירצה ת"ל ירצה לקרבן אשה לה':
פסוק כח:ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. מלמד שהשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה. ושור. ולא חיה. שה. ולא עופות. או שה. לחלק. יכול אותו ואת בנו נוהג בזכרים כנקבות ת"ל אותו אחד ולא שנים. וחייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן בנקבה אף כאן בנקבה ואם נפשך לומר ת"ל בנו את שבנו כרוך אחריו. אין לי אלא אותו ובנו. בנו ואותו מניין ת"ל תשחטו הרי כאן שנים כיצד א' שוחט את הפרה וא' שוחט את בנה ואח' שוחט את אמה שנים האחרוני' חייבין. אותו ואת בנו. ולא אותו ואת האחים. כיצד שחט חמשה אחים ואח"כ את האם אינו חייב אלא א' אבל שחט את האם ואח"כ האחים חייב על כל א' וא'. אותו ואת בנו. ולא אותה ואת אם אמה כיצד שחטה ואת אם אמה שכן הוא רשאי ואח"כ את האמצעי סופג את הארבעים. אותו ואת בנו. ולא את בת בתה:
פסוק כח:לא תשחטו. פרט לשוחט ונתנבלה בידו (פי' מחמת שחיטה דלא הוי שחיטה כלל) ביום א'. יום מיוחד טעון הכרזה. ד"א יום א' לפי שמדבר בקודש ומוקדשין הלילה הולך אחר היום יכול אף כאן כן ת"ל יום א' ונא' במעשה בראשית יום א' מה להלן היום הולך אחר הלילה אף כאן כו':
פסוק כט:וכי תזבחו וכו' ביום ההוא יאכל. עיין רש"י ז"ל אין לי אלא תודה מניין לרבות כל הנאכלין ליום א' ת"ל וכי תזבחו זבח:
פסוק לא:ועשיתם. זו מעשה. כל שאינו במשנה אינו במעשה:
פסוק לא:אני ה'. נאמן לשלם שכר. ד"א ושמרתם כו' ליתן שמירה ועשיה למצות:
פסוק לב:ולא תחללו. עיין רש"י ז"ל:
פסוק לב:ונקדשתי. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (מגילה כ"ג ע"ב):