תנ"ך על הפרק - ויקרא כב - צרור המור

תנ"ך על הפרק

ויקרא כב

112 / 929
היום

הפרק

מצוות רבות נוספות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל־אִ֣ישׁ ׀ אֲשֶׁר־יִקְרַ֣ב מִכָּל־זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֙וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּכָל־טְמֵא־נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָֽרַע׃אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה־בָ֑הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וְשָׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י וְלֹֽא־יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ׃וּבַת־כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃וּבַת־כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַקֹּֽדֶשׁ׃וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת־קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָרִ֖ימוּ לַיהוָֽה׃וְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֺ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת־קָדְשֵׁיהֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל־נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל־נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַיהוָ֖ה לְעֹלָֽה׃לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַיהוָ֔ה לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה־בּֽוֹ׃עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה׃וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אח"כ אמר דבר אל אהרן ואל בניו וגומר איש איש אשר יקריב קרבנו לרצונכם תמים זכר. לרמוז כי אולי יאמרו כי אחר שיהיו בני אהרן טהורים ובלי מום. שיוכלו להקריב קרבנם באיזה ענין שיהיה ובאיזה זמן. לזה אמר אינו כן. כי אעפ"י שהם יהיו טהורים ובלי מום. אם הקרבן הוא בעל מום לא יקריבו אותו. וזהו איש איש שיבא להקריב קרבן. צריך שיהיה תמים זכר. אבל כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם. כמו הכהן אם הוא בעל מום. ולכן כל איש אשר יפריש בהמה. אפילו בדיבור. לפלא נדר או נדבה. תמים יהיה בלי מום. עורת או שבור או חרוץ לא תקריבו אלה לה'. אבל הקריבהו נא לפחתך. וכן שור ושה שרוע וקלוט ומעוך ונתוק לא תקריבו אלה לה'. ואפילו מיד בן נכר לא תקריבו דבר מזה. אחר שמום בם לא ירצו לכם: אח"כ אמר שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו. לרמוז כי אולי יאמרו כי אם הכהן בלי מום וטהור. והקרבן גם כן בלי מום שיוכלו להקריבו בכל זמן. לזה אמר אינו כן. כי אעפ"י שלא יהיה מחוסר אבר ולא בעל מום. אם הוא מחוסר זמן לא תוכלו להקר בו. וזהו שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו. בענין שיעבור עליו שבת אחד ויתן לו חוזק וקיום להיות מוכן למזבח. לפי שהשבת נותן קיום לכל דברי העולם. ולכן צותה התורה בילד היולד לנו. ביום השמיני ימול בשר ערלתו. בענין שהשבת יתן לו חוזק וקיום לסבול המילה. וכן אמר בכאן ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה. ולא קודם לכן לפי שנראה אכזריות. ולכן סמך ואמר ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. כי זה אכזריות גדולה: ובמדרש הגלוי אמרו שאמר שור או כשב או עז כי יולד. להורות לנו שהשם יתברך כפר להם עון העגל. אחר שהשם יתברך הזכירו בשמו. כמו שהזכיר לאדם הראשון בתחלת הקרבנות ואמר אדם כי יקריב מכם. וכן בעגל שיהיה כתבנית שור אוכל עשב. והזכירו השם יתברך בפיו ואמר שור או כשב או עז. להורות שכבר השם יתברך מרוצה על עון העגל: ובמדרש הנעלם אמרו שור או כשב או עז. עגל וטלה או שעיר לא כתיב. אלא שור או כשב או עז כי יולד. להורות על מעלת האדם כי עיר פרא אדם יולד. וקו לקו וצו לצו הוא קונה שלימותו ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה. בעשיית המצות ובעסק התורה עד שזוכה למעלת נפש. אחר שזוכה לעשות מצות אחרות קונה מעלת הרוח. ואחר שזוכה למצות אחרות להשלים נפשו. זוכה למעלת הנשמה שהיא העליונה על כולם. אבל הבעלי חיים בקומתן נבראו ובצביונן נבראו. להורות שבעת לידת הבהמות נבראת שלמותם עמהם. ואין קונין שלימות אחר לידתן. ולכן בעת לידתן נקראו שור וכשב ועז. השמות שיש להם כשהם גדולים. וזהו שור או כשב או עז כי יולד. כי בעת הלידה לא היה ראוי לומר אלא עגל או טלה או שעיר. אבל אמר שור או כשב או עז להורות על מה שאמרנו: ואמר וכי תזבחו זבח תודה. להורות שאחר שהשם יתברך כפר עון העגל. ונתן להם תורה ומצות להדריכם אל השלימות האמיתי. ראוי להם לתת תודה לה' על טובות גמלם. ולכן ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ולא תחללו את שם קדשי. אחר שעשיתי לכם כל אלו הטובות. ונקדשתי בתוך בני ישראל. כמאמרם זכרונם לברכה מסור עצמך וקדש שמי. כי כן ראוי לך אחר שהוצאתי אתכם מארץ מצרים והצלתי אתכם מאויביכם. והצלתי אתכם ממכת בכורות הראויה לחול עליכם ג"כ. ולא די זה אלא שקדשתי אתכם כאומרו קדש לי כל בכור. וזהו כי אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים. וסמך לכאן פרשת המועדות. לפי שלמעלה אמר המוציא אתכם מארץ מצרים. ובכל המועדות אנו אומרים זכר ליציאת מצרים. לכן סמך לכאן אלה מועדי ה'. ולפי שהמועדים נקראים מקראי קודש. שפירושו שכל המועדים הם קרואים מן השבת שנקרא קדש. ולכן השבת הוא ראש המועדים כולם. וכולם נקראו בשמו שבת שבתון. ולכן אמר בכולם וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. שזה רמז על המועדים שנקראו שבת שבתון מקרא קדש כי כן כתב בכולם. וחזר לומר שבת היא לה' בכל מושבותיכם כנגד השבת. והתחיל במועדים אלה מועדי ה' מקראי קדש. להורות על מה שאמרנו שכל המועדים קרואים מקדושת שבת. והתחיל בפסח לפי שהוא הראשון. ואח"כ אמר דבר אל בנ"י. וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית וגומר. וכל זה הכנה לקיבול התורה שיהיו ראוים לקבלה לסוף נ' יום. ולפי שהתורה אש דת. וכל דבריה כאש ונתינתה באש. אמר וקצרתם את קצירה והקציר הוא משעורים כמאמרם זכרונם לברכה. להורות על מדת הדין של אש הקשה וזהו הסערה. לרמוז על רוח סערה הבא מן השעורה. וזהו שאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם. כי העומר ידוע שהוא הדין כאומרו והעומר עשירית האיפה. היא האיפה היוצאת על פני כל הארץ. ולהשקיט ריב הדין. צוה לעשות קרבן כבש תמים ביום הניפכם את העומר. לסלק חרון אף מישראל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך