תנ"ך על הפרק - ויקרא כב - מה משמעות המילים "ונקדשתי בתוך בני ישראל"? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא כב

112 / 929
היום

הפרק

מצוות רבות נוספות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל־אִ֣ישׁ ׀ אֲשֶׁר־יִקְרַ֣ב מִכָּל־זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֙וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּכָל־טְמֵא־נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָֽרַע׃אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע־בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה־בָ֑הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וְשָׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י וְלֹֽא־יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ׃וּבַת־כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃וּבַת־כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַקֹּֽדֶשׁ׃וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת־קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָרִ֖ימוּ לַיהוָֽה׃וְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֺ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת־קָדְשֵׁיהֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל־נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל־נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַיהוָ֖ה לְעֹלָֽה׃לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַיהוָ֔ה לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה־בּֽוֹ׃עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה׃וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מה משמעות המילים "ונקדשתי בתוך בני ישראל"?

הקדמה

לאחר הפרשיות המפרטות שכהנים בעלי מומים אסורים לעבוד במשכן (כא, טז-כד), ושכהנים טמאים אסורים לאכול קדשים (כב, א-טז), ושאסור להקריב במזבח בהמות בעלות מום (כב, יז-כה), נאמר:

כו. וידבר ד' אל משה לאמר:
כז. שור או כשב או עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד'.
כח. ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
כט. וכי תזבחו זבח תודה לד', לרצנכם תזבחו.
ל. ביום ההוא יאכל, לא תותירו ממנו עד בקר, אני ד'.
לא. ושמרתם מצותי ועשיתם אתם, אני ד'.
לב. ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ד' מקדשכם.
לג. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, אני ד'.

החלק הראשון של פרשיה זו (פסוקים כו-ל) מהוה המשך ישיר לפרשיה הקודמת שבה פורטו בהמות שאסורות בהקרבה באופן מוחלט, מפני המום שבהן, וכאן מפרטת התורה בהמות שאסורות בהקרבה באופן זמני, בגלל גילן הצעיר או בגלל שחיטת האם או הבן, וממשיכה בדיני אכילת קרבן תודה. אך החלק השני של הפרשיה (פסוקים לא-לג) מעורר מספר שאלות.

  1. בפשטות נראה שפסוקים לא-לג מתייחסים לפסוקים שקדמו להם באותה פרשיה, אבל אם כך מדוע נאמר דווקא על מצוות אלה "ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ד' מקדשכם"?
  2. אם נאמר שפסוקים לא-לג אינם מתיחסים לפסוקים שקדמו להם באותה פרשיה, אלא הם עומדים לעצמם ומתיחסים לכל התורה, אם כן מדוע הם נכתבו דווקא כאן?
  3. מדוע יש כפילות בפסוק לב: "ולא תחללו" "ונקדשתי"?
  4. מדוע כתוב "ונקדשתי" בלשון נפעל, ולא כתוב "וקדשתם את שם קדשי", כשם שכתוב בתחילת הפסוק: "ולא תחללו את שם קדשי"?
  5. מדוע האריכה התורה אחרי הציוויים הללו וכתבה: "אני ד' מקדשכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, אני ד'"?

בהסבר שאלות אלו נחלקו המפרשים, ובמאמר קצר זה תובא רק שיטת רש"י וספורנו.

שיטת רש"י והספורנו: הפסוקים מתיחסים לכל התורה

1. מדברי רש"י והספורנו עולה שהפסוקים אינם מתיחסים דווקא לענין קרבן תודה ופסול ההקרבה לפני היום השמיני וביום שחיטת האם או הבן, אלא הם עומדים לעצמם ומתיחסים לכל התורה.

2. על השאלה השניה מדוע נכתבו פסוקים לא-לג דווקא כאן יש לענות על פי מה שכתבו "דעת מקרא" (כאן פסוק לא) שלפי רש"י וחז"ל פסוקינו אינם עומדים לעצמם, אלא הם מהוים סיום ליחידה שמתחילה בראש פרק י"ח שעוסק במצוות המקדשות את עם ישראל [פרקים יח-כ], ובמצוות הנוספות המקדשות את הכהנים [פרקים כא-כב]. ולכן נאמר הציווי הכללי של מסירות הנפש על כל המצוות!

יש לציין שמהנאמר בתחילתו של החלק הרביעי: "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד'". למדנו שיעבור ואל יהרג במקרה שהגוי כופה את ישראל לעבור עבירה שלא בפני עשרה מישראל ולא בשעת השמד (עיין סנהדרין עד ע"א וע"ב). ומהנאמר בסיומו של החלק זה: "...ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ד' מקדשכם". למדנו שיהרג ולא יעבור, כאשר הגוי כופה את ישראל לעבור עבירה בפני עשה מישראל או בשעת השמד.

3. לפי רש"י אין כפילות בין "ולא תחללו" ל"ונקדשתי", כיון שמהמלים "ולא תחללו" למדנו שאסור לעבור עבירות במזיד, ואילו מהמלה "ונקדשתי" למדנו שגם צריך למסור את הנפש על קיום המצוות!

לפי הספורנו "ולא תחללו" הוא ציווי, ואילו "ונקדשתי" היא הבטחה שהקב"ה יעשה עמנו נפלאות!

4. לפי הספורנו מוסבר בצורה נפלאה מדוע כתוב "ונקדשתי" בלשון נפעל, כיון ש"ונקדשתי" זו הבטחה של הקב"ה, ולא ציווי!

לפי רש"י יש לענות ע"פ דבריו של הרב נריה זצ"ל (בספרו "נר למאור" על פרשיות התורה עמ' 281): "לומר לך: תהא לעולם ראיית עיקר מצות קידוש השם בעשיה מרצון עצמי, מאהבה, ולא רק מתוך ציווי מגבוה מיראה".

הסבר אחר על שאלה זו כתב הרב גרוזמן (בספרו "על פרשת השבוע ח"ב עמ' 75): "[לומר לך:] שאין צורך ליזום ולהמציא דרכים לקיומה של המצוה, אך יש בהחלט להיות נכונים לשעה שבה יתקדש אמנם שם השם, וכאמור לא על ידי מעשה יזום ומכוון".

5. על האריכות בפסוק ענה רש"י שההדגשה באה לחזק את הציווי למסור את הנפש על המצוות.

והספורנו כתב שפסוק זה בא לחזק את ההבטחה שד' יעשה לנו נסים, כשם שעשה עמנו נסים ביציאת מצרים.

[עיין בהרחבה במאמרי "ונקדשתי בתוך בני ישראל" בספר "שמונה נסיכי אדם"].

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך