פסוק ה:לבן בן נחור. מכאן דאם אביו מומר קורין אותו לתורה בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד, כדי שלא יביישוהו [תה"ד סי' ג"א].
פסוק יב:כי אחי אביה הוא. וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא, אלא אמר לה מינסבת לי, אמרה לי' אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת לי', אמר לה, אחיו אנא ברמאות .
(מגילה י"ג ב')
פסוק יז:ועיני לאה רכות. מאי רכות, אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, הכתיב (פ' נח) ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא מאי רכות אמר רב, שהיתה שומעת אומרים, שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדול לגדולה והקטן לקטנה, ושואלת גדול מה הוא ואמרו לה איש רע מלסטם את הבריות, קטן מה הוא – איש תם יושב אהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה .
(ב"ב קכ"ג א')
פסוק כה:והנה היא לאה. וכי עד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנים שמסר יעקב לרחל ומסרתן ללאה לא הוי ידע לה עד ההיא שעתא .
(מגילה י"ג ב')
פסוק כז:מלא שבוע זאת. תניא, אין נושאין נשים במועד, מפני שאין מערבין שמחה בשמחה, רבי יעקב בר אחא שמע לה מן הדא, מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת .
(ירושלמי מו"ק פ"א ה"ז)
פסוק לא:כי שנואה לאה. מאי שנואה, אילימא שנואה ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב (פ' נח) ומן הבהמה אשר איננה טהורה, ובגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה – ויפתח את רחמה .
(ב"ב קכ"ג א')
פסוק לא:ויפתח את רחמה. תניא, רבי עקיבא אומר, כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה, שנאמר ויפתח את רחמה .
(בכורות מ"ה א')
פסוק לב:ותקרא שמו ראובן. מאי ראובן, אמרה לאה, ראו מה בין בני לבן חמי, דאלו בן חמי אף על פי דמדעתי' זבנה לבכורותי' כתיב בי' וישטם עשו את יעקב, ואלו בני אע"פ דבעל כרחי' שקלה יוסף לבכורותי' מיני' דכתיב (ד"ח א' ה') ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, אפילו הכי לא קנא בי', דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם .
(ברכות ז' ב')
פסוק לה:אודה את ה'. א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה' .
(שם שם)