כיצד יתכן שיעקב אבינו נשא שתי אחיות?
הקדמה
בפרקנו מסופר שיעקב אבינו נשא את רחל ואת לאה שהיו אחיות. אמנם הדבר היה לפני מתן תורה, ולבני נח לא נאסרו שתי אחיות (רמב"ם הלכות מלכים פ"ט ה"ה), כך שמצד הדין לא קשה, אבל חז"ל אמרו שהאבות קיימו את כל התורה כולה לפני שניתנה (קדושין פ"ד מי"ד ועוד), ואם כן קשה: כיצד יתכן שיעקב נשא שתי אחיות?
בשאלה זו עסקו ראשונים ואחרונים, וענו עליה תשובות רבות.
התשובה המפורסמת ביותר היא: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (יבמות כב ע"א). דהיינו שרחל ולאה התגיירו, ולאחר שהן התגיירו הן לא נחשבו כאחיות, ולכן הותר ליעקב לשאת את שתיהן. תשובה זו כתבו ראשונים ואחרונים רבים, ויש לדון בה יותר מצדה ההלכתי, אבל מאמר זה יעסוק במספר תשובות שמהן ניתן ללמוד לימודים מוסריים.
א. הסבר ה"מושב זקנים"
כתב ה"מושב זקנים" (בראשית כט, כח):
הקשה הרב טוביה: יעקב קיים כל התורה כולה אפילו עירוב (שבת לג ע"ב), אם כן איך נשא שתי אחיות בחייהן?
...ושמעתי שלכתחילה היו מקיימים התורה אף על פי שלא נצטוו עדיין, אבל הכא, אחרי שקידש כבר שתיהן בדיעבד, לא היה רוצה לגרש אחת מהן.
בדברי ה"מושב זקנים" שתי נקודות, שכל אחת מהן טעונה באור:
האחת: "אחרי שקידש כבר שתיהן בדיעבד".
השניה: "לא היה רוצה לגרש אחת מהן".
על הנקודה הראשונה יש לשאול: מה כוונתו במילים "אחרי שקידש כבר שתיהן בדיעבד"? היכן קידש יעקב את שתיהן בדיעבד? והרי רק את לאה קידש בדיעבד, בלא שהתכוון לכך, אבל את רחל עדיין לא קידש כלל! ובשלב הזה שבו לאה כבר מקודשת לו, ורחל עדיין איננה מקודשת לו, נשאלת השאלה: כיצד יתכן שיעקב קידש ונשא את רחל אחרי שכבר קידש ונשא את לאה?
על הנקודה השניה יש לשאול: מה כוונתו במילים "לא היה רוצה לגרש אחת מהן"? מה פירוש "לא היה רוצה"? אם יעקב קיים את כל התורה, מה שייך לומר "לא היה רוצה"?
1. מה פירוש: "אחרי שקידש כבר שתיהן בדיעבד"?
נראה שכוונת ה"מושב זקנים" במילים "אחרי שקידש כבר שתיהן בדיעבד" היא כמו שכתב המהרש"א בחדושי אגדות למסכת סנהדרין (יט ע"ב): "...באמת רחל נתקדשה לו מן הדין, בשכר שבע שנים, כמו שאמר: 'הבה את אשתי' (כט, כא), דהיינו שנתקדשה לי כבר, והיא אשתי בשכר שבע שנים... אך כיון... שלבני נח לא נאסרו שתי אחיות, הרי גם לאה התקדשה לו... ולא היו קדושי לאה קדושי טעות".
אם כן לפי המהרש"א רחל התקדשה ליעקב בשכר שבע השנים, ולאה גם כן התקדשה, מתוך שלקחה במחשבה שהיא רחל, ומתוך כך לאחר שלקח את לאה היו שתיהן מקודשות! נראה שזו גם כוונת ה"מושב זקנים".
2. מה פירוש: "לא היה רוצה לגרש אחת מהן"?
על הנקודה השניה שאלנו: מה כוונתו במילים "לא היה רוצה לגרש אחת מהן"? מה פירוש "לא היה רוצה"? אם יעקב קיים את כל התורה מה שייך לומר "לא היה רוצה"?
אפשר להסביר זאת בשלושה אופנים:
אפשר שכוונתו היא שאילו היה יעקב מגרש אחת מהן, הוא היה גורם לה בושה וצער, ויעקב לא רצה לגרום בושה וצער לאף אחת מהן בגלל החמרתו על עצמו לקיים את התורה קודם שניתנה.
עוד אפשר שכוונתו היא שאילו היה יעקב מגרש אחת מהן הוא היה גורם לה להנשא לעשו הרשע, כמו שכתב רש"י על הפסוק "ויזכר אלקים את רחל" (ל, כב): "שהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו, שמא יגרשנה יעקב, לפי שאין לה בנים. ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים. הוא שייסד הפייט: 'האדמון כבט שלא חלה – צבה לקחתה לו ונתבהלה' [- עשו האדמוני, כאשר ראה שרחל לא ילדה, רצה לקחתה לו לאשה, והיא נבהלה מכך]". ויעקב לא רצה לגרום לאף אחת מהן להינשא לעשו הרשע בגלל החמרתו על עצמו לקיים את התורה קודם שניתנה.
עוד אפשר לומר שאם יעקב היה מגרש את אחת מהן והיא היתה ח"ו נישאת לעשו, היה בכך חשש פיקוח נפש, שכן עשו היה רוצח (רש"י בראשית כה, כה), והיה חשש שהוא יהרוג אותה!
ב. הסבר המהרש"א
הסבר דומה כתב המהרש"א (שם):
יש לומר כי אי אפשר היה לו ליעקב להינצל מאיסור שתי אחיות שעתידה תורה לאסור, כי באמת רחל נתקדשה לו מן הדין, בשכר שבע שנים, כמו שאמר: 'הבה את אשתי' (כט, כא), דהיינו שנתקדשה לי כבר, והיא אשתי בשכר שבע שנים... אך כיון... שלבני נח לא נאסרו שתי אחיות, הרי גם לאה התקדשה לו... ולא היו קדושי לאה קדושי טעות. ואף אם היה מגרש אחת מהן לא היה יכול לקיים דבר שעתידה התורה לאסור... איזו מהן שהיה מגרש – היתה השניה אחות גרושתו, כיון שבאמת שתיהן היו מקודשות לו. ושתיהן ודאי אי אפשר היה לו לגרש.
אם כן לפי המהרש"א גם אילו היה יעקב מגרש אחת מהן היתה השניה אסורה לו, כיון שאחות גרושתו אסורה (שולחן ערוך אבן העזר טו, כו).
אבל מה כוונת המהרש"א במה שכתב בסוף דבריו: "ושתיהן ודאי אי אפשר היה לו לגרש"? מדוע אי אפשר היה לו לגרש את שתיהן?
נראה שכוונתו היא שכיון שאביו ציוה אותו לשאת אשה מבנות לבן, אי אפשר היה לו לעבור על ציווי אביו בגלל החמרתו על עצמו לקיים את מה שהתורה עתידה לאסור!
ג. הסבר הרבי מליובאוויטש
הסבר אחר כתב, רבי מנחם מענדל שניאורסהאן, הרבי מליובאוויטש ("לקוטי שיחות" כרך ה עמ' 143-150):
בנוסף למצוות שעליהן נצטוו בני נח, יש מספר ענינים שכל בני נח קבלו על עצמם, כדברי רש"י 'שהאומות גדרו את עצמן מן העריות על ידי המבול' (בראשית לד, ז), והכוונה בכך היא שהם סייגו עצמם גם מאיסורי עריות אשר עליהם לא נצטוו. בכך מובנים בפשטות דברי רש"י במקום אחר (שם יא, לב): 'שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו', למרות שעל כיבוד אב נצטוו רק במרה (רש"י שמות כד, ג), כי כיבוד אב היתה אחת ההנהגות הטובות שהם קבלו על עצמם. ...אחת ההנהגות הטובות שקבלו על עצמן האומות היתה להימנע מרמיה זה את זה. כמוכח מטענת יעקב אל לבן: 'ולמה רמיתני' (כט, כה), עד שאפילו לבן הרמאי היה מוכרח להצטדק בתירוץ של 'לא יעשה כן במקומנו' (כט, כו). לפי זה מובן מדוע נשא יעקב את רחל, למרות האיסור של 'ואשה אל אחתה לא תקח' (ויקרא יח, יח), כי לפני כן הבטיח יעקב לשאת את רחל, ואף נתן לה סימנים (רש"י כט, כה), ואילו לא היה מקיים את הבטחתו היתה זו רמיה, ובמיוחד כאשר כתוצאה מכך היה חשש שהיא תפול בגורלו של עשו, דבר שהיה גורם לה לצער עצום (רש"י ל, כב). לכן מובן שהחומרה של שמירת הלאו 'ואשה אל אחתה לא תקח', אשר עליו עדיין לא נצטוו, אינה יכולה לדחות את איסור הרמיה.
המשיך הרבי וכתב: "אחת ההוראות הנלמדות מכך לכל יהודי היא: כאשר הוא חפץ להחמיר על עצמו ולהדר, עליו לוודא בראש ובראשונה שלא יהא זה על חשבון אחרים".
לפי דברי הרבי לא החמיר יעקב על עצמו שלא לשאת שתי אחיות, כיון שחומרה זו היתה בסתירה להבטחתו לרחל שישאנה, וכמו כן היא היתה גורמת צער לרחל, ואין ראוי שהאדם יחמיר על עצמו על חשבון חבירו.
סיכום
מדברי ה"מושב זקנים" והרבי מליובאוויטש למדנו הנהגה מוסרית חשובה: לא להחמיר על חשבון הזולת.
דבר דומה למדנו מדברי המהרש"א: כאשר יש לאדם ציווי מפורש של אביו אין לו להחמיר על עצמו בחומרה שהוא רגיל לנהוג בה אם בגללה יעבור על ציווי אביו.
[ועיין בהרחבה במאמר בשם זה בספרי "הדר התורה" בראשית, שם הובאו עוד שלושה הסברים אמוניים].