רש"י ונתן לי לחם לאכול כמו שאמר כי לא אעזבך וגו' ושבתי כמו שאמר והשיבותך וגו' בשלום שלם מן החטא כו' עכ"ל. לשון הרא"ם אבל הבגד אעפ"י שאינו בכלל לא אעזבך י"ל דאגב הלחם הזכיר גם הבגד אך ק' מושבתי בשלום שפרש"י בשלום שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן שאין זה מכלל ההבטחות ולא מהמתחייב מהן עכ"ל והרג"א נדחק גם כן ליישב אלו הקושיות והוסף עוד להקשות למה שינה יעקב ממה שהבטיחו הש"י שהש"י הקדים ההשבה קודם העזיבה דכתיב והשיבותיך אל האדמה כי לא אעזבך וגו' ויעקב הקדים העזיבה קודם ההשבה ואמר ונתן לי לחם לאכול וגו' שהיא העזיבה ואח"כ ושבתי בשלום ועוד הקשה למה שינה יעקב גם לשונו של הש"י שהש"י אמ' ליה והשיבותיך וגו' ותלה השבה בעצמו וכבודו ית' ויעקב אמר ושבתי בשלום וגו' שתלה ההשבה בבחירתו ולא בו ית' כי היה לו לומר והשיבותני בשלום וגו' ונדחק מאד ביישובים ע"ש אבל לי נראה כשנעיין בלשון הבטחת הש"י ליעקב ובלשון נדרו של יעקב אין כאן קושי' כלל מכל מה שהקשו וזה שיש לדקדק בהבטחתו של הש"י ליעקב שא"ל והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך וגו' דמשמע כי לא אעזבך אינו בכלל ההבטחה שהבטיחו ית' אלא הוא נתינת טעם למה שאמר לו והשיבותיך וגו' כאלו אמר כיצד והשיבותיך וגו' שהרי לא אעזבך וגו' דאל"כ והשיבותיך אל האדמה הזאת ולא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו' היה לו לומר מאי כי לא אעזבך וגו' שהוא נתינת טעם להשיבותך וגו' לא שהבטיחו עכשיו על זה כאלו אמר הרי כבר אתה מובטח על זה והיכן הבטיחו לכן נ"ל שה"פ של העניין זה ידוע וודאי מפשט כל הפרשיות שכוונת יעקב בהליכתו לחרן לא היתה להשתקע שם רק לקחת שם אשה ולעכב שם ימים אחדים כמו שאמרו לו אביו ואמו אביו אמר לו קום לך פדנה ארם וגו' וקח לך משם אשה וגו' ואמו אמרה לו וישבת עמו ימים אחדי' עד אשר תשוב חמת אחיך וגו' כלו' ואח"כ תשוב אלינו ובוודאי יעקב על דעת זה הלך לחרן לקיים מצות אב ואם לא להשתקע שם והש"י היודע כל המחשבות כשהבטיחו בהליכתו לא היתה עיקר ההבטחה רק השמירה בדרך ולהיות בעזרו להחל ולגמור ולהוציא לפועל את אשר חשב יעקב בבחירתו דהיינו לקחת אשה להוליד בנים ולשוב אל אביו ולכך בא הש"י וא"ל אחר שכבר שמת מגמתך להוליד בנים אנכי אהיה בעזרך למלאות משאלותיך והיה זרעך כעפר הארץ וגו' ואשר שמת אל לבך לשוב לבית אביך הנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' כלומר אנכי אהיה בעזרך אם רצונך לשוב לבית אביך שלא יהיה לך שום מעכב ותוכל לשוב אם תתקיים במחשבתך זו אבל אין אני מצווה עליך לשוב שאם אח"כ תחזור ממחשבה זו ותבחר להשתקע אצל לבן אין אני מוחה בידך כי כן מדתו ית' הרשות נתונה לכל אדם לבחור במה שירצה שאם בא לטהר מסייע לו ית' ואם בא לטמא פותחין לו וא"כ מ"ש לו והשיבותיך וגו' לא היה עניין הבטחה ודאי התלויה בו ית' לומר שעל כל פנים ישיבנו אלא כך אמר לו אם תעמוד בבחירתך ותרצה לשוב לבית אביך אנכי אסייע לך לשוב והשיבותיך וגו' אבל השמירה הי' תלויה בו ית' שעל כל פנים הוא ישמרנו והוא ידוע שהשמירה כוללת כמה דברים שהמבטיח את חבירו שעל כל פנים ישמרנו בדרך שהוא הולך צריך לשומרו מפגעים רעים ומכל אויב ואורב בדרך שלא ימיתוהו ופן יפגענו אסון כי השטן מקטרג כו' וגם שיזמין לו פרנסתו על הדרך שלא ימות ברעב בדרך גם צריך שיזמין לו כסות בקרה להיות לו למחסה ומסתור מזרם וממטר ומצנת הקור והשלג שלא ימות בצינה וקור כי הצנים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם בביתו וא"כ מה שאמר לו הש"י ליעקב ושמרתיך בכל אשר תלך היה כולל בו כל אלו השמירות שזה הוא הדבר שתלוי בו ית' ואח"כ אמר לו והשיבותיך וגו' כי לא אעזבך וגו' כלומר וע"י השמירה אם תשאר במחשבתך ורצונך לשוב לבית אביך ותשוב בבחירתך הרי יהיה כאלו אני השיבותיך וגו' כלומר לא שאקחך אני בידך להשיב אותך אלא במה כי לא אעזבך וגו' שהרי בכלל מה שאמרתי ושמרתיך בכל אשר תלך כבר הבטחתיך שאשמור אותך בהשגחתי ועיקר ההשגח' התמידית שצריך האדם בכל עת בטבעו היא שיהיה לחם מצוי לו תמיד שלא ירעב וימות ברעב לפיכך אמר לו אפי' זאת ההשגחה התמידית יהיה לי עליך כ"ש שאר ההשגחות כגון הצלה מפגעים רעים ואויב ואורב ושלא ימות בצנת השלג והמטר שהוא צורך כיסוי הבגדים שהם בטבעם אינם צריכים להיות כל כך תמידיות אלא לעיתים רחוקים כשיבא הצורך וע"י כן תוכל לשוב בבחירתך אם תרצה אז ואם לא תרצה איני מוחה בידך ואיני מצווה עליך לשוב לפיכך יעקב בעת נדרו כשהזכיר לפניו ית' ההבטחות שהבטיחו כל מה שכלל הש"י במאמר ושמרתיך בכל אשר תלך פרט הוא אותם בדבריו והזכירם יחד ואמר בתחל' ושמרני בדרך ולא היתה כוונתו אלא שמירתו מן הפגעים ואויב ואורב שזהו הוא עיקר המובן ראשונה במלת שמירה ואח"כ הזכיר בפירוש שאר שתי השמירות שהם שלא ימות ברעב ולא בצינת הקור והשלג לכך סיים ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כי אלו כלולים במאמרו יתברך שאמר ושמרתיך בכל אשר תלך ואח"כ נדר על מאמרו ית' והשיבותיך וגו' ולפי שהבין יעקב במה שאמר לו הש"י כי לא אעזבך וגו' בנתינת טעם על ההשבה שלא תהיה ההשבה בגזירת האל בלי בחירתו רק שהרשות נתונה לו אם ירצה לשוב ישוב ויהיה הוא ית' בעזרו ואם לא ירצה לא ימחה בידו וידע יעקב בעצמו ושקל בשכלו איך יעלה על הדעת שהוא בבחירתו יבחר שישתקע אצל לבן הרשע ולא ישוב לשבת אצל אביו ואמו הכשרים אם לא ח"ו שיבחר וילמד מדרכי לבן וישרו בעיני מעשיו הרעים וזה יגרום לו הבחירה שישתקע אצלו ולא יהי' לו חשק לשוב אל אביו ואמו לכך כללו בנדרו ואמר ושבתי בשלום כלומר אחר שבתוך דברי הבטחותך גלית לי שהנחת בבחירתי וחוששני פן ח"ו אתפתה ללבן ללמוד מדרכיו ואבחור ברע להשתקע אצלו ע"כ שאחטא ואלמד מדרכיו וא"ת הוא שאמרת בלשון והשיבותיך וגומר שמשמעו הבא לטהר מסייעין לו לפיכך אם תסייע לי שבבחירתי אשוב ואבחר בטוב יחול גם כן נדרי והאבן כו' ומעתה יבאו כל דברי נדרו של יעקב על סדר ההבטחה ויתורץ מ"ש ושבתי ולא והשיבותני גם מאמר בשלום גם נדר הבגדים הכל יבא על נכון בלי שום פקפוק נראה לי:
פסוק יח:
רש"י אעבדך ברחל בתך הקטנה וגו' פרש"י וזה לשונו כל הסימנים הללו למה לפי שידע בו שהוא רמאי אמר אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה עד כאן לשון רש"י ושמעתי מקשין ממ"נ אם לא היו ללבן בנות אחרות רק אלו השתים לאה ורחל לא היה לו ליעקב לומר רק אעבדך שבע שנים בבתך הקטנה והיה נשמר בזה מרמאותו של לבן ואף על פי שהיו לו ללבן עוד שתי בנות והם בלהה וזלפה אותן לא היו נחשבות בכלל בנות כי לשפחות היו נחשבות שהיו בנות הפילגשים כמו שהוא משמעות כל הפרשה ואם כן שם רחל למה היה לו ליעקב להזכיר וכי תימה היו לו ללבן עוד בנות מאשתו המיוחדת ולכך הוצרך יעקב להזכיר שם רחל להוציא הבת הקטנה יותר מרחל אם כן מה תקן בזה שמא יחלוף לבן שם הקטנה לקרות שמה רחל כמו שפירש"י גבי לאה ע"כ הקושיא ואומר אני שאין כאן קושיא כלל וזה בהקדים הקדמה קטנה והיא זו שזה הוא דבר ידוע שיעקב לא היה מתיירא מלבן שיגזול אותו ולא יקיים לו כלל מה שהבטיחו או שיכזב וישקר ויאמר להד"ם או שישנה את הידוע ויאמר אח"כ זו ששמה עכשיו רחל לא היה שמה רחל מעולם כי בטוח היה יעקב שיבוש ויכלם לבן לומר כן בדבר שהוא שקר מפורסם לכל וכן משמע לשון רש"י בהדיא שאמר לפי שידע שהוא רמאי ולא אמר שידע שהוא משקר וכזבן וכה"ג אלא שהיה יעקב מתיירא מרמאות שמא יקרא עוד לאחת מבנותיו שם רחל ויהיו לו שתי בנות ששמן רחל ותהיה הברירה אז ביד לבן לתת לו איזה מהן שירצה כי יהיו ידי יעקב על התחתונה שהמוציא מחבירו עליו הראיי' לפיכך הזכיר יעקב שלשה סימנים הללו ובהם תיקן ונשמר מכל רמאותיו של לבן וזה כי וודאי אם לא היו לו ללבן רק שתי בנות אילו לאה ורחל היה די ליעקב שיאמר אעבדך בבתך הקטנה אבל לפי שהיה יודע יעקב שהיתה ללבן עוד בת אחת קטנה מרחל שהרי היה בביתו חדש ימים וראה אותה לפיכך הוצרך להזכיר שם רחל שאם יחלוף לבן את שם הקטנה לקרות שמה רחל וירצה לתתה לו מכח שיהיו ידי יעקב על התחתונה היה יעקב יכול לומר לו אם בזאת הייתי חפץ לא הייתי מזכיר בתנאי הראשון שבינינו שם רחל אלא היה לי לומר בבתך הקטנה סתם אלא לכך הזכרתי שם רחל לומר שלא הייתי חפץ אלא באותה שהיא נקראת רחל והיא קטנה בערך אל הגדולה שהיא לאה והיא השנייה בבנותיך המפורסמת בשם זה לכל באי שער עירך ולא הייתי חפץ בקטנה שבקטנות שאם כן להזכיר שם רחל מה הייתי צריך כי לא הייתי אומר אלא בבתך הקטנה אם בזו הייתי חפץ וודאי אם היו ללבן עוד בנות קטנות מרחל יותר מאחת לא הי' מתקן יעקב כלום בכל הסי' הללו להשמר מרמאותו של לבן וזה שאם היו לו ללבן עוד שתי בנות קטנות מרחל או יותר אף כי לא היה יכול לבן אז להחליף שם הקטנה שבקטנות לקרות לה שם רחל ולתתה לו דאם כן היה לו ליעקב לומר אעבדך בבתך הקטנה סתם וזה מבואר מ"מ היה יכול לקראות לשלישית גם שם רחל ויהיו לו שתי בנות ששמן רחל והיה נותן ליעקב הבת השלישית שהיא קטנה מרחל זו המפורסמת והיה אומר ליעקב מה שהייתי מזכיר שם רחל לא אמרת אלא להוציא הקטנה שבקטנות שהיא הרביעית והיה דעתך לומר רחל הקטנה כלומר מאותן השתיים שנקראו שמן רחל חפצת בקטנה שבהן ולא היה יעקב מתקן כלום בסימנים הללו והיה אז לוקח לו סימנים אחרים אבל מפני שהיה יעקב כבר בבית לבן חדש ימים וידע שלא היו ללבן רק שלש בנות לכך לא הזכיר רק שלשה סימנים הללו ותיקן בהן להשמר מכל רמאותו של לבן. ומה שלא פי' רש"י יותר הלא דרכו ידוע שבחר לעולם בקיצור מופלג וכולל הרבה וגם בזה כלל כל מה שאמרנו בפירושו הקצר והזך אם תעיין בו ואל תשיבני אם כן לפי זה היה לו ללבן שלש בנות וכתיב וללבן שתי בנות וגומר ולעיל גבי ועיני לאה רכות פירש רש"י שהיו הכל אומרים שתי בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטון כי לא מפני שלא היו ללבן רק שתי בנות ולא יותר היו אומרים כן רק מפני שרחל ולאה תאומות היו כמו יעקב ועשו לכך היו אומרים כן ולכך קראה גם כן קטנה מפני שהיה הקטנה מן התאומות נראה לי:
פסוק כז:
רש"י מלא שבוע זאת דבוק הוא כו' פי' ק' לרש"י שבוע זה היה לו לומר דשבוע הוא לשון זכר כדכתיב שבעה שבועות וגו' ואם היה לשון נקיבה הי' לו לומר שבע שבועות דשבע הוא לשון נקיבה ושבעה הוא לשון זכר וכן כל המספר משלש עד עשר וזה מתרץ רש"י ואמר דבוק הוא שבוע של זאת כלומר שבוע של האשה הזאת ואח"כ מביא ראי"ה שהרי כו' כלומר ותדע שכן הוא שהרי נקוד כו':
פסוק לד:
רש"י הפעם ילוה אישי לפי שהאמהות נביאות היו כו'. הרא"ם והרג"א מקשין למה לא חשב אותן בפ"ק דמגיל' עם ז' נביאות שנתנבאו להם לישראל כמו שחשב שרה ונ"ל דלא חשב התם אלא אותם שהגידו ואמרו הנביאות בפיהם בדרך נבואה אבל לאה לא אמרה בפי' שידעה שיוליד יעקב י"ב שבטים אלא שנשמע מתוך דבריה שאמרה הפעם ילוה אישי אלי ולא יחשוב לה זה להגדת נבואה רק שידעה ולא הגידה ותדע שכן הוא דאם לא כן למה לא מנו גם כן רבקה דכתיב ויגד לרבקה וגו' ופרש"י ברוח הקדש הוגד לה כו' וע"כ זה גם כן נביאות הוא שידעה ברוח הקדש מה שעשו מהרהר בלבו אלא שלא נחשב לה לנביאות כיון שלא הגידה הנביאות אף על פי שאמרה ליעקב הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך לא גלתה לו שבנביאות נאמרה לה כך אלא אמרה לו שכך שמעה לכך לא מנאה התם והוא הטעם ג"כ בלאה שלא מנאה עמהם:
פסוק לד:
בא"ד רש"י שהארון היה מכלה בהם י"מ שמפני שהיה נושאין את הארון הקודש והיו לפעמים שוגגין ולא נזהרין בשמירת קדושתו ומתו כעניין פרץ עוזא וזהו הכליון שבהם ומקשין א"כ למה לא היה מרובה באוכלסן מתחלתו קודם שקבלו אותה עבודה שהרי מתחלתן לא היו רק כ"ב אלף ואין לך שבט בישראל שלא היו יותר ואני שמעתי שהארון היה מכלה בהם ר"ל ארונו של יעקב כלומר מפני שצוה יעקב שלוי לא ישא ארונו מפני שהיו עתיד לשאת את הארון כמו שפרש"י בפרשת ויחי גבי ויעשו בניו לו כן כאשר צום ומתוך שראו המצריים שיעקב כבדהו כמו יוסף שהיה מלך וציוה ג"כ שלא ישא לא נשתעבדו בבני לוי ולא ענו את שבטו וע"י כן לא פרץ שבטו בריבוי כשאר השבטים שלא נפרצו בני ישראל אלא ע"י שעינו אותו המצריים כדכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ שפירש"י בכל מה שנותנים לב לענות כן לב הקב"ה להרבות כו' ולוי לא היה בכלל זה וזהו שר"ל בכאן שהארון היה מכלה בהם: