פסוק ב:והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. באר זה ציון דכתיב כי מציון תצא תורה ואין מים אלא תורה. וג' עדרי צאן רמז לג' רגלים. רבצים עליה רמז לג' גליות מצרים בבל אדום. ונאספו שמה זה קבוץ גליות בזכות שלשה אבות ומשה ואהרן ומרים:
פסוק ד:ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם. ר' יוסי בר חנינא פתר קרא בגליות מאין אתם ויאמרו מחרן. כלומר נחנו בורחים מחרונו של הקב"ה. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור כלומר הידעתם מי עתיד ללבן עונותיכם כשלג:
פסוק ד:ויאמר השלום לו ויאמרו שלום. כלומר הקורא עלינו לשלום. ויאמרו באיזה זכות:
פסוק ד:והנה רחל בתו באה עם הצאן. והיינו דכתיב קול ברמה נשמע וכו' רחל מבכה על בניה:
פסוק ד:לא עת האסף המקנה ראה גלות אדום נמשכת:
פסוק ד:ויגל את האבן הוציאה מן הגלות בזכותו:
פסוק ד:וישא את קולו ויבך. על עדת ישראל ומשיח בן יוסף בן רחל. ואף היא בכתה על צרתם דכתיב רחל מבכה וכו' ויש תקוה לאחריתך נאם ה':
פסוק ו:והנה רחל בתו באה עם הצאן. יש בבראשית רבא שיעקב שאל להם באריכות דברים דכתיב אחי מאין אתם והם ענו לו בלשון קצרה מחרן אנחנו ושאל להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו לו ידענו. והוא שאל השלום לו ויאמרו שלום. ויאמרו לו למה אתה מרבה דברים עלינו כל כך לשאול עליו. הנה רחל בתו באה עם הצאן שהיא דברנית כמותך תשאל ממנה כל מה שתרצה אין אנו רוצים לדבר כל כך ולמדנו מכאן שנשים דברניות:
פסוק יג:וינשק לו. כסבור הוא שהיה ליעקב מרגליות בפיו לכך נשקו לידע אם היה לו דבר בפיו:
פסוק יז:ועיני לאה רכות. וקשה לה הרוח ולפיכך רחל רועה עם הצאן. ורשב"ם פירש ווירצי"וש בלע"ז ועינים שהם שחורים אינם רכים כלבנים ואמרי' כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה ואו"ת תרגם ועיני לאה יאיין:
פסוק כ:ויהיו בעיניו כימים אחדים. וא"ת אדרבא איפכא מסתברא שיום אחד דומה לו לחדש כי כל כך להוט אחריה. וי"ל דלגבי שאלה מהשבע שנים היו בעיניו כימים אחדים כל כך אוהב אותה שמחשב העבודה למאומה:
פסוק כא:כי מלאו ימי. כמנין מלאו שנים היו לי כשבאתי אצלך כי ב"ן ס"ג שנה היה כשנתברך וי"ד שנים בבית שם ועבר הרי ע"ז שנים כמנין מלא"ו נמצא שהיה בן פ"ד שנה כשבא על אשתו והיינו דאיתא בבראשית רבא יעקב בן פ"ד שנים היה ולא ראה קרי שנאמר כחי וראשית אוני מטפה ראשונה דהזריע:
פסוק כב:ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. לבן היה אב לרמאים ועל כן נקרא לבן הארמי ונתכוון לשכר יעקב ולרמותו שלא יבין בין רחל ללאה ותדע שהרי לא עשה משתה ברחל והכתוב מעיד שלכך נתכוון כדכתיב ויהי בבוקר והנה היא לאה אבל כל הלילה היתה עושה עצמה רחל. וג' סימנים שמסר יעקב לרחל מסרה ללאה ולא אמרה ליעקב בלילה:
פסוק כד:ויתן לה לבן את זלפה שפחתו. וא"ת למה כתב לה היה לו לכתוב ויתן זלפה שפחתה ללאה. י"ל ה"ק ויתן לבן לה כלומר הטעה יעקב ויתן זלפה הקטנה ללאה וסבר יעקב לרחל וזהו לה והרי הוא נתנה ללאה בתו שהרי הטעתו. אך קשה דגבי רחל נמי כתיב לה:
פסוק כד:את זלפה שפחתו. וכי שפחותיו היו והלא היו בנותיו. אלא כתוב בנימוסי הארץ בנותיו מפילגשים נקראו שפחות:
פסוק כה:והנה היא לאה. ויש במדרש המסובין היו משוררים כל הלילה הי לייא הי לייא. אמר יעקב ללאה רמאית בת רמאי קרית רחל וענית לי והשתא קרית לאה וענית לי. אמרה לו מינך ילפית אביך קרא עשו וענית קרא לך יעקב וענית. ואביך מעיד בך שנאמר בא אחיך במרמה וכו' אין לך ספרא דלית ליה תלמידא ומתוך דברים הללו התחיל יעקב לשונאה. והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וכו' אמר הקב"ה אין רפואה של זאת אלא בבנים ובעלה נכספה נפשו להם מיד ויפתח את רחמה:
פסוק לד:קרא שמו לוי. הקב"ה קראו לוי לפי שלווהו במתנות שנתן לו כ"ד מתנות כהונה:
פסוק לה:הפעם אודה את ה'. הפשט כן הוא דעד עתה לא היו לה אלא חלקה ג' בנים שהיו ד' נשים העתידות שיצאו מהן י"ב שבטים הרי לכל אשה לחלקה ג' בנים. וכשהולידה הרביעי נתנה הודאה לה'. עוד י"ל שראתה ברוה"ק שעתיד דתן ואבירם לצאת מראובן ושמעון מעשה זמרי וקרח מלוי אבל מיהודה לא ראתה שום גנאי שיצא ממנו אלא אדרבא הודה על מעשה תמר דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני ולפיכך אמרה הודאה עליה. עוד י"ל לפי שיצאו ממנו מלכים ויש להם שלשים מעלות לפיכך קראה לו יהודה שעולה ל':
