פסוק א:ארצה בני קדם ארץ ארם כדכתיב ארם מקדם.
פסוק ב:וירא והנה באר בשדה כל הפרשה הזאת עד ויגל את האבן וגו׳ לא נכתבה אלא להודיע כמה גדול כחו של יעקב.
פסוק ב:רבצים עליה ממתינים אצלה.
פסוק ב:והאבן גדלה על פי הבאר שלא יפול בה בריה וכלים ושלא ישאבו ממנה שאר בני אדם.
פסוק ה:לבן בן נחור בתואל אביו היה חדל אשים וכשבא לבן לחרן כבר מת בתואל ולא היה ידוע באותו מקום והיו מכנים על שם נחור זקנו שהיה איש ידוע.
פסוק ז:לא עת האסף דוגמא ואין איש מאסף אותי הביתה.
פסוק ז:השקו הצאן ולכו רעו למה היה ליעקב לומר להם כל כך, אלא מתיירא היה שמא תלך לה רחל עם הרועים והוא היה רוצה לדבר עמה.
פסוק ט:ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא אבל לאה עיניה רכות ורוח והאויר קשים לה לפיכך לא היתה רועה ועוד כדי לחלוק כבוד לגדולה.
פסוק יב:ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ואח״כ וישק יעקב לרחל. ד״א ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא כדי שלא תתגנה על אשר נשקה. ותגד לאביה לפי שהגיד לה כי אחי אביה הוא. אבל רבקה שלא היתה יודעת מי הוא כתיב ותגד לאמה שהבנות מצויות אצל אמותיהן.
פסוק יג:ויספר ללבן את כל הדברים האלה שבאו לידו הבכורה והברכה כדי שיתרצה לו לבן להשיא לו בתו. ועוד ספר לו איך ברח מפני עשו אחיו שלא יתמה איך בא ריקם בלא שום דבר.
פסוק יד:אך עצמי ובשרי אתה מן הדין היה לי להרחיקך מעלי כמו שהתרחקת משאר קרוביך מאחר שרמית את אחיך פעמיים. אך עצמי ובשרי אתה ולא ארחיקך מעלי.
פסוק יד:וישב עמו חדש ימים למדך תורה דרך ארץ עד אימת צריך אדם ליטפל בקרוביו, ד״א לבן שמע מה עשה יעקב לעשו ונתירא להשכירו עד שניסהו מה הוא עסקו.
פסוק יד:[חדש ימים חדש שלם מימים].
פסוק יח:ויאהב יעקב את רחל כבר נתן עיניו בה.
פסוק יח:אעבדך הבית בחטף קמץ.
פסוק יח:שבע שנים היה לו לומר שנה או שנתיים אלא לא היה בדעתו של יעקב שיתנו לו אשה יפה כרחל בשביל עבודה מועטת ולכך אמר שבע שנים.
פסוק יח:ברחל בתך הקטנה שאינה חשובה בעיניך כלאה כי רועה היא ועל כן אמר להיות רועה תחתיה. ד״א ברחל אמר אם אשא הבכורה יחזור עשו ויבא עלי ויאמר לא דייך שנטלת בכורתי וברכתי אלא אף אשתי אנסת.
פסוק כ:ויהיו בעיניו כימים אחדים דבר מועט היה בעיניו לעבוד בשבילה ז׳ שנים מרוב חיבתו בה, ואילו היה לבן שואל יותר היה יעקב עובד. ד״א לאחר שעבד היו בעינו כימים אחדים אבל בשעת העבודה היו בעיניו כימים מרובים מתוך אהבתו אותה.
פסוק כא:כי מלאו ימי שבע שנים שעבדתיך. ד״א ימי הזקנה דוגמא זקן ומלא ימים.
פסוק כד:את זלפה שפחתו והלא בנותיו היו אלא כתוב היה בנימוסי הארץ בנותיו מפלגשיו נקראות שפחותיו.
פסוק כה:ויהי בבקר והנה היא לאה מקרא זה מלמדנו צניעותו של יעקב שלא ריבה דברים אפילו עם אשתו שאלו דבר עמה היה מכירה בקול שהרי כבר דר עמה שבע שנים. וא״ת והא היו לה קדושי טעות דהוא סבור שהיא רחל, וי״ל משידע שהיא לאה בעל לשם קדושין.
פסוק כז:ונתנה לך גם את זאת לשון רבים לפי שמתחלה רימהו לבן ליעקב ולא היה יעקב מאמינו עד שהבטיחוהו עכשיו אנשי המקום.
פסוק כח:ויתן לו את רחל וא״ת איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות בחייהן הרי קיים את כל התורה כלה אלא אמרו רבותינו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וי״א לאה ורחל משתי נשים היו וגר אין בניו מתיחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב.
פסוק ל:ויאהב גם את רחל מלאה מהו גם [את] אלא נוהג שבעולם אשה ראשונה שאדם בועל אהבתו תקועה בלבו עולמית וכאן יעקב אהב את רחל כשבא אליה יותר מלאה אעפ״י שבא אל לאה תחלה וזהו גם.
פסוק לד:ילוה אישי אלי עד עכשיו הייתי מנהלת שני בני בשתי ידי ועכשיו שנולד לו בן שלישי יצטרך אישי לסייע לי לנהלם.
פסוק לד:על כן קרא שמו לוי יעקב קרא שמו שסברת שמו תלויה ביעקב כדכתיב עתה ילוה אישי אלי ואע״פ שסברת שם זבולן תלויה ביעקב כדכתיב יזבלני אישי והיא קראתו זבולן י״ל לפי שלא הודה יעקב לדבריה להיות עיקר דירתו עמה, אלא עם רחל לכך קראתו לאה.
פסוק לה:ותעמד מלדת כתב בה לשון עמידה כי לאחר מכן שבה אל לדתה, ולא שבה עד לאחר לידת אשר.
