וירא ה' כי שנואה לאה והוא תמוה כמה שתמה הזהר דכל בנין מעלי היה מלאה והן בני שנואה. ונראה דהכוונה כי יעקב בראותו ברוה"ק כי זיווגו היא רחל וחשב כי כמו שאברהם הוצרך לב' נשים מחמת כי עדיין לא נסתלק הזוהמא ולא היתה מטתו שלימה והוצרך אחת ממנה ישמעאל אף שהגר היתה ג"כ צדקת דלכך נקראת קטורה שמעשי' כקטרת מ"מ מחמת ששרה היתה קדושתה גדולה לא הי' כדאי שיצא ממנה ישמעאל והוצרך לישא את הגר רק יצחק משום שהי' לו קדושת עולה והוצרך לצאת עשו מרבקה וחשב יעקב בראותו שבעל הסיבה סיבב שנשא עוד אתת על רחל חשב שמא עדיין לא נטהר עוד הזוהמא מכל וכל ולא יהי' ח"ו מטתו שלימה ולכך הוצרך לישא את לאה בכדי שלא יצא ח"ו זרע רע מרחל הגם שלאה היתה צדקת כמו כן הגר היתה ג"כ צדקת לזה וירא ה' כי שנואה לאה היינו כי היא שנואה בנשואין כמו שדרשו חז"ל באחת אהובה ואחת שנואה והנה הנשואין שלה הי' שנואה בענין שחשב שלא יהי' ח"ו מטתו שלימה ממנה ויפקון מיני' ח"ו זרע דלא כשר ועם כל זה אָהַבה אהבה גמורה כמו שנאמר ויאהב גם את רחל מלאה משמע שאהב גם את לאה אהבה רבה וגמורה לצדקתה כי בהדי כבשי דרחמנא למה לך ואם לא נטהר מזוהמתו עדיין ומוכרת הוא שלא תצא הטומאה והקדושה מרחם אחד מה היא חייבת בדבר רק שחשב שרחל מעולה ממנה והקדושה ממנה תצא וכראות השי"ת את זה נתן לה ה' הריון שיראה תיכף בלידת ראובן מה זרעא מעליא דיכיא ממנה כי בוודאי ניכר תיכף בהריונה ובלידתו כי הוא זרע ברך כמו שהכירה רבקה בהריונה בהליכת בהמ"ד שיעקב מפרכס לצאת ועוד נראה הטעם שסיבב הקב"ה זה כדי שיהי' ראובן הבכור במעשה ויוסף בכור במחשבה. כמבואר בזהר כי אם יחטא ראובן ילקח הבכורה ממנו וינתן ליוסף:
פסוק לב:
ותקרא שמו ראובן כי אמרה ראה ה' בעניי וגו' בגמרא (ברכות דף ח) אמרינן מפני מה נקרא שמו ראובן וכן במדרש אמר הטעם על כל השבטים מפני מה נקראים שמם כך. ולכאורה קשה דהא הטעם מפורש בתורה, ונראה דהנה אמרו במדרש צדיקים שמם קודם דכתיב ושמו מרדכי ורשעים הם קודמים לשמם. וקשה הא מצינו ה' שמו ונכתב הוא קודם. וכן מצינו ברשעים ששמם קודם דכתיב ולרבקה אח ושמו לבן. ולכן נראה דיש להבין דבצדיקים שמם קודם וברשעים הן קודמים לשמם. ומה הפרש בין זה לזה ולהבין נראה דהנה בש"ס אמרו ר"מ דייק בשמא באחד שהי' שמו כידור ואמר כי הוא רשע ולשון כי דור תהפוכות המה וכן אמרו למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוה להב"ה בשירות ותושבחות וכדומה הרבה וכן השמות הנזכרים בתנ"ך הן עפ"י רוה"ק מאיזה טעם ולכך הצדיקים שמם קידם דהא מצינו בירמי' הנביא שאמר לו הקב"ה בטרם תצא מרחם הקדשתיך ואף שבוודאי לא ניטל הבחירה רק הקב"ה עשה האדם ישר כמו שאמר הקב"ה בעצמו אתה עשית והרשעים מקלקלין ועושין עצמן רע ולכן בצדיקים שמם מורה על צדקתם קודם שנברא כמו שמצינו במדרש ובש"ס שהקב"ה הראה למשה נשמת רבי עקיבא ואמר הקב"ה אליעזר בני אומר פרה בת שתים וצדיקים אין מקלקלים את שמם הראוי לצדיקים ונשאר להם משא"כ ברשעים הם קודמים לשמם כי בהוולדם לא היו ראוים לשם זה רק שהוקנו להם שם זה המורה על רשעותם מעצמם ולכן הם קודמים לשמם ובזה א"ש מה שנאמר ה' שמו שהוא קודם לשמו כי ידוע שהשי"ת לא אית לי' שם ידוע רק כל השמות של הקב"ה הן תוארים הפעולות ואפי' שם הויה ב"ה אינו רק שם שמהוה הוויות ולזה הוא קודם לשמו ועל מה דכתיב ושמו לבן אמרו במדרש כי לבן הי' משרש הטומאה טרם יצא מרחם כי משרש נחש יצא צפע ושם המורה על רשעתו הי' קודם לידתו ולזה שמו קודם וא"ש נמי מה שאמרו חז"ל טעם אחר על שמות השבטים מה שם יקרא היות כי שמם של צדיקים מחויב שיהי' מורה על צדקתם כנ"לוטעם שמותם הנאמר בקרא אינו מורה על צדקתם כמו ראובן כי ראה ה' בעניי וכן שמעון כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכן כולם אמרו האמהות מה שהוא צרכם ולכך אמרו חז"ל טעם מה ששמם מורה על צדקתם כמו שאמרו חכמינו ז"ל ראובן ראו מה בין בני לבן חמי וכו':
פסוק לב:
ראו מה בין בני (ברכות דף ח) אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי אע"ג דמדעתי' זבניה בכירותי' מה כתיב בי' וישטום עשו את יעקב ואלו בני אע"ג דע"כ שקל בכורתו מיני' כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם המאמר הזה תמוה מאוד דהא נטילת הבכירה שנטל יעקב מראובן היה קודם מיתת יעקב ואחר זמן רב של מכירת יוסף וא"כ למה הי' לו לראובן לקנא. לכן נראה דרש"י בפ' ויחי בפסוק ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז במלכות וכו' נמצא שמצד בכורה ראוי הוא שהמלכות יצא ממנו ובזהר מבואר שמחמת שראובן היה בכור במעשה ויוסף בכור במחשבה להכי כאשר ראובן חטא יכול להעתיק הבכורה מראובן ליוסף וכיון שיוסף הוציא דבה על אחיו שחוטאים. ועפ"י דברי יוסף שראובן הוא חוטא ע"כ גם הבכורה ינתן לו, וינטל ממנו מחמת החטא ובפרט החטא של בלבול יצועי אביו אשר כבר היה וראוי הי' שיקנא ראובן יתר מכל אחיו ואפ"ה לא מיקני' בי':
פסוק לב:
ותקרא שמו ראובן בברכות שם אמרינן אמר ר' אליעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי. דבן חמי אע"ג דמדעתי' זבני' לבכורותי' כדכתיב וימכור את בכורתו ליעקב חזו מה כתיב בי' וישטם עשו את יעקב וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים. דבע"כ שקלי' יוסף לבכורתו מיני' כדכתיב בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף אפ"ה לא אקני בי' דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. והמאמר הזה תמוה מאוד דמה שייך לבקש בין זהב ובין צואה וטנופת שמבקש הבדל בין ראובן לעשו וכי לא מצא הבדל ביניהם אלא דבר זה. דראובן לא קינא ליוסף הלא ראובן צדיק גמור הי' ועשו רשע גמור הי' שעבר על ג"ע וש"ד וע"ז. וכל תועבת ה' עשה ולמה עשתה הבדל זה דוקא בינו לבין עשו ולא בין כל גויי הארץ דכולם רשעים גמורים הי' וזה צדיק ועוד שאמרה בני אע"ג דבע"כ שקלי' יוסף לבכורתו מיני' אפ"ה לא איקני בי' הא כשראובן הצילו עדיין לא ניטל הבכורה ממנו. ועוד הא בשם ראובן לא נזכר כ"א אלו השני תיבות ראו בין ויתר הדרוש לא נזכר כלל. לכן נראה דעיקר קריאת השם לא היה רק זה ראו בן לומר כי לאה היתה יראה שלא יהי' כמו באברהם ויצחק אשר נולדו להם ישמעאל ועשו מזוהמא שלהם ולכך הי' ישמעאל ראשון והיתה לאה ג"כ יראה מזה. אולי רחל היא עקרת הבית והיא תלד צדיקים וממנה תצא הזוהמא והנה הרע תיכף ניכר בהולדו כמו עשו שניכר תיכף בלידתו ברשעו. כדכתיב ויקראו את שמו עשו שכל העולם קראוהו שמו כך תיכף. ואפי' בעודה מעוברת הכירה רבקה שיש רשע במעי' והצדיק ניכר בהולדו כמו שנאמר במשה שנתמלא הבית כולו אורה ולזה כשנולד ממנה ראובן שמחה ואמרה ראו בן כלומר אין זה כבן חמי דהיינו שניצלת מהפחד שהיה לה שלא יהי' ח"ו כבן חמי שעדין יש זוהמא ח"ו ביעקב. וממילא לא יחשב כזרע ליעקב ח"ו כמו שעשו לא נחשב זרע יצחק ועכשיו שהי' ניכר שנולד צדיק שמחה ואמרה ראו בן שהי' צדיק והוא בן ליעקב והוא שאמרו רז"ל שיראה שלא תפול בגורלו של עשו היינו שממנה לא תצא ח"ו זרע רע כמו שיצא מיצחק והא דמה בין בני לבן חמי סתמא דש"ס אמרה כן ודרך מליצה אמרה. ובא ליישב שלא תקשה על צדקת ה' מהא דעשו דמשמע דאי לא מכר עשו בכורתו. לא היה יצחק יכיל ליטול בכורתו ממנו מפני חטאו. וא"כ כשהוא מכר בכורתו ניטל ממנו אפי' חלק פשיטותי' ולא נשאר עליו שם בן וזרע ליצחק כלל. וראובן נטלה ממנו בע"כ וע"כ שהי' חטאו גדול כ"כ עד שהי' ראוי ליטול הבכורה ממנו ואפ"ה נתקיים אצלו חלק פשוטותו ונשאר בן ליעקב. ולזה אמר כי צדיק ה' וגומל לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו. כי עשו מחמת שנתן עיניו בשאינו ראוי לו לכך אף שלו נטלה ממנו כמו שאמרו בסוטה דף ט' ע"ב והיינו שהבכורה לא הי' ראוי לו וכבר ביזה אותה בעצמו ומכרה ליעקב ומ"מ קינא ע"ז ליעקב ואמר את בכורתי לקח וישטום עליו להרגו ונתן עיניו בדבר שאינו שלו. ולכך אף אותו ברכה שרצה יצחק לברכו בברכה שהי' שייך לו מחמת שקינא על הבכורה דבר שאינו ראוי לו אף שלו דהיינו ברכה הראויי' לו ניטלה הימנו עד שאמר לו אביו בא אחיך במרמה ולקח ברכתך ולראובן גמל כצדקתו מפני שלא הפר אחוה בשעת קנאת אחיו אלא שעיקר קנאת השבטים כתב בעל עקידה שהיו יראים שלא ימסור הברכות רק ליוסף וא"כ הי' לראובן לקנאות יותר מאחיו מחשש נטילת הבכורה בהיות שמבואר בזהר שהחטא גורם שניטל הבכורה מבכור במעשה לבכור במחשבה ואפ"ה לא אקני בי' ואדרבא הצילו ולכך אפי' כשחטא נשאר בן ליעקב ולא יצא מגדר האחוה: