אשה כי תזריע וילדה זכר. הנה אמרו חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וסמך אקרא דלעיל דכתיב זאת תורת הבהמה כי אדם נא' יצירתו ותורותיו אחר כל בהמה חיה ועוף כי האחרון גובר תמיד על הכל ולכך שבת קודש שהוא אחרון בימים הוא כולל וגובר על הכל וכן אדם שהוא אחרון שביצירה גובר על הכל וכתיב ביה ורדו בדגת הים וגו' ואפילו במלאכים עיין בזוהר ותיקונים ולכך אשה מזרעת תחלה היא מזרעת בחינה דידה היינו נוקבא וא"כ אחר כך הזכר מזריע בחינה דידיה אחרון גובר וילדה זכר וכן להיפך אם היא מזרעת לבסוף היא גוברת ויולדת נקבה ולכך נכתב כאן ללמדך שלכך האדם נברא לבסוף כי הוא גובר על הכל או בא להורות כי יתרון האדם מבהמה הוא מחשבה והרהור כי בהמה אין לה מחשבה ורעותא כלל משא"כ האדם ולהורות כי העיקר הוא המחשבה והרעיון ולכך נקרא יעקב בכור היותו במחשבה בכור כי אשה תהרהר ומחשבתה בבעלה הזכר ולכך יולדת זכר כי גדול כח המחשבה והרעיון שפועל למאוד וכן להיפך הרהור הבעל בנוקבא:
פסוק ב:
וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא וביום השמיני ימול בשר ערלתו. מבואר במדרש תן חלק לשבעה וגם לשמונה שבעה אלו שבעה ימי נדה וגם לשמונה ימי המילה כי לכך ענין הזכר החצי מדם טוהר ומדם טמא מנקבה הוא כי המילה מכפר החצי והענין הוא במצות מילה נאמר אל שדי אני שאמרתי לעולמי די ויש לשאול למה נאמר כן במילה ומה ענין אמירת די ונראה שהוא על פי מה שאמרו בגמרא ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד ימים רק אמרינן דיו להבא מן הדין להיות כנדון ולכך תסגר רק שבעת ימים וזהו מחסד ה' דבכל דבר אם יחטא איש לחבירו עונשו כך אם כן אם יחטא לאלהים הרי ק"ו שיהיה עונשו כפלי כפלים אבל הקב"ה מתנהג ברחמיו מבלי לענוש רק כאלו חטא נגד אדם לבד ולא נגד כבודו יתעלה וזה מטובו הגדול כי לולי כן אי אפשר לעמוד בעונש רק בחסדו אומר די שיהיה כאלו חטא רק נגד אדם ודי להיות כנדון וזה שאמרתי לעולמי די שלא יהיה העונש בגדר ק"ו שיהיה הולך בכפלי כפלים רק אומר דיו וכן הוא במילה כי ראוי היה לאברהם ויצחק שיהיו קרבן לה' וכן כולם כדכתיב מה אכוף וגו' האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי רק ברוב רחמיו אמר די שדי בחתיכת ערלה שמביא הילד לסכנה וכדומה לכך נאמר שם אל שדי ובזכות מילה אמר די והנה בלידה נתעורר חטא חוה כדכתיב בעצב תלדי בנים ובאמת בעת לידה הנחש מטיל בה ארס הוא השטן המתלבש בנחש ולכך משם באים החבלים ועל זה אמרו אילה רחמה צר ומזמין לה נחש בעת לידה כי הנחש מטיל ארס ומשם החבלים ובאמת ארס שמטיל הוא גורם מקצת מיתה ולכך יריכה מצטננת והוא מיתה לשעה כמ"ש האר"י ז"ל ולכך נאמר ויום המות מיום הולדו כי גם שם מיתה ולכך נתעורר בעת לידה חטא חוה ככל אופן וצריכה נזיפה כאשר אביה ירוק בפניה שבעה ימים וגערה שלשה ימים ונידוי שלשים יום הרי מ' יום וק"ו לשכינה פ' ימים והכל כפל רק הקב"ה אומר די והיינו בזכות מילה ולכך בנקבה הכל כפל מזכר כי בזכר די ולא בנקבה ואמרו בגמרא כי לכך בנקבה כפול כי יצירת נקבה מזכר והטבעיים הסכימו בזה כי אשה תרגיש תיכף אם היא מעוברת מזכר לאחר מ"א יום משא"כ בנקבה לאחר פ"א ימים ואם כן לפירוש זה תיכף אם היא פקחית תוכל להרגיש בעת הריון אם תלד זכר או נקבה לקדימת הרגשה וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר שתיכף אחר הזריעה תרגיש בלידת זכר ועיין בזוהר מ"ש קרוב לזה אבל אין ראיה להכחיש דברי חכמים שאמרו שיצירת זכר ונקבה שווים לארבעים יום כדאיתא במדרש כי ידוע מי שטבעו חם תנועתו יותר בקרוב ומי שטבעו קר תנועתו מאוחר וא"כ זכר שטבעו חם התנועה נרגשת מוקדם לנקיבה שטבעה קר ולח ממרה לבנה ונרגשת במאוחר אכל בשביל זה לא יחויב כי יש הבדל ביצירה ועכ"פ מה שכתבתי הוא אמת כי יורגש תיכף אם הולד זכר או נקבה אמנם לר' ישמעאל שנקבה יצירתה מאוחרת נראה הטעם כי הנשמה מסרבת לבוא בעולם השפל והטעם כמו שאמרו נמנו ורבו טוב שלא נברא משנברא ועיין מהרש"א דפירש הטעם דמצות ל"ת שהם שס"ה רבו ממצות עשה שהם רמ"ח וא"כ רחוק משכר וקרוב להפסד עיי"ש וא"כ בנקבה הרבה מצות שהזמן גרמא שפטורה ואם כן פשיטא דקרובה להפסד ולכך היא מתאחרת ביותר ועיין ילקוט ראובני אם נקבה תלד הביא בשם פסיקתא כי היא פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא ולכאורה הוא תמוה וברור שכיון למה שכתבתי ולכך אמרו כי חבלי לידה של זכר מעוטים מנקיבה והוא הטעם כי גם בעת לידה מסרבת לצאת לעולם כמ"ש מי יתנני כירחי קדם וע"י כן החבלים באים ובזכר החבלים מועטים וגם לפמ"ש לעיל כי בא בשביל נחש מארס שלה ובזכר בשביל מילה מגין לומר די והבן ולכך אין לזכר כל כך ימי טוהר כי הם דם טוהר לכך הוא טהור כי אינו בא רק מחמת פרוק אברים וצער וחבלים ולכך אינו כשאר דם נדה ולכך אינו מטמא דהוי כדם מכה וחבלי זכר מעוטין ולכך דם טוהר מעוטין ואמרו חז"ל ברחם האשה יש שני דלתות ובזכר יפתח רק דלת אחד כי אינו מתאפק וממהר לצאת ודלת בלשון הקודש הוא גל דכתיב גל נעול אחותי כלה ופרש"י דלת כמאמרם טרוקי גלי ולכך דם טוהר של זכר ג"ל ימים ובנקבה תרין דלתות תרין ג"ל ס"ו ימים דם טוהר והנה בזוהר משמע כמו ביציאת נשמה צריך אבילות ז' ימים דאז הנשמה עדיין קשורה בגוף כן בעת לידה הנשמה אינה בגוף ולכך אשה טמאה ז' ימים כי עדיין ארס נחש קשור בה ובכלל ארבה עצבונך וכמו ביציאת נשמה אבילות ל' יום דקילי מאבילות ז' כי אף דנשמה מתפרדת אבל עדיין חוברה במקצת ולכך שלשים יום דם טוהר ושלשה ימים נוספים והוא צער ימי מילה והבן ולכך בנקבה הכל כפול כי היא בעצם שוהה ביותר להתדבק כמש"ל:
פסוק ו:
ובמלאת ימי טהרה תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת וגו'. וטהרה ממקור דמיה וגו'. ואם לא תמצא ידי די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת הנה הקרבן ג"כ בא בשביל חטא אדם וחוה וזהו וטהרה ממקור דמיה כי משם המקור שבאה לידי טומאה וכיוצא בה והיא הרהרה להיות כאלהים ולכך תביא עולה הבאה על הרהור הלב ולהיות כי חשבה להשיג סודות נעלמים ע"י עץ הדעת וכבשי דרחמנא ולכך תביא כבש לעולה כבשי דרחמנא וגם בא נחש על חוה ולכך תביא חטאת ותביא יונה לחטאת כי היונה משמרת להתדבק במינה ואם לא תשיג ידה שהיא עניה ועני חשוב כמת וע"ז מטמא כמת והיא הרהרה בעבירה כי נתנה עיניה בעכו"ם להתיר לה עריות אשר ענינו עץ הדעת ולכך תביא שתי תורים המשמרים את מינם והבן: