תנ"ך על הפרק - ויקרא יב - חזקוני

תנ"ך על הפרק

ויקרא יב

102 / 929
היום

הפרק

טומאת וטהרת היולדת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה׃וּבִמְלֹ֣את ׀ יְמֵ֣י טָהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖ה מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום הראוי ללידה פרט ליוצא דופן רבי שמעון אומר יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבין עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן בכור.וילדה אפילו בן שמונה בן שבעה בן ששה בן חמשה.זכר לרבות אם ילדה את המת.וילדה זכר נמצא בספר התולדות יש באשה שבעה נקבים שלשה בימין ושלשה בשמאל ואחד באמצע כשהזרע נכנס באותן שבימין תלד זכר ואם נכנס בשל שמאל תלד נקבה ואם נכנס בשל אמצע תלד טמטום או אנדרוגינוס כשהיא שוכבת סמוך אחר הבעילה על צלע ימין הזרע נכנס באותן נקבים של ימין וילדה זכר וממהרת הטומאה לצאת ולפי׳‎ אינה טמאה אלא שבעת ימים וטהורה שלשה ושלשים יום וכשהיא שוכבת סמוך אחר הבעילה על צלע שמאל הזרע נכנס בנקבים של שמאל ויולדת נקבה, ואין הטומאה ממהרת לצאת לפי׳‎ טמאה שבועיים, וזה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כדי להוליד זכרים.וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא.שבעת ימים תספר שבעת ימים לולד אחרון. שאלו תלמידיו את ר״‎ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה לזכר שבעה ולנקבה י״‎ד יום אמר להם זכר שהכל שמחים בו מתחרטת האם משבועתה לז׳‎ ימים, נקבה שהכל עצבים בה מתחרטת בה לי״‎ד יום.נדת לשון ריחוק כמו ומתבל ינידוהו, פי׳‎ נדודה ומרוחקת מבעלה.כימי נדת דותה תניא אמר רבי מאיר מפני מה אמרה תורה תהא נדה לשבעה אלא מתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טהרתה כיום כניסתה לחופה.וביום לרבות כל שאר הנולדים הנמולים שלא יהיו נמולים אלא ביום. וביום השמיני ימול שאלו תלמידיו את ר״‎ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה לשמיני, אמר להם שלא יהיו הכל שמחים, שיום המילה יום שמחה הוא כדכתיב שש אנכי על אמרתך, ואמרתו זו מילה, ואביו ואמו של תנוק יהיו עצבין שאסורין זה בזה, אבל שמיני מותרין שכבר טבלה לערב שביעי והרי הכל שמחים.וביום השמיני ימול מצוה זו נשנית ללמד אפילו בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל מלאכת צרכי מילה חוץ מן המילה עצמה.ימול בשר ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה שבת ואין בין השמשות דוחה שבת. והכי תנן קטן נמול לשמונה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יותר. כיצד, כדרכו לשמיני לתשעה כיצד כשנולד בין השמשות שהרי ליום השמיני של מחר הוא נמול דשמא בין השמשות יום הוא ונמול לתשעה. לעשרה כיצד כשנולד בין השמשות של ערב שבת אי אפשר למולו בשבת הבאה דשמא תשיעי הוא והויא לה מילה הבאה שלא בזמנה ואינו דוחה שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי. לעשתי עשר כיצד כשנולד בבין השמשות של ערב שבת וחל יום טוב להיות סמוך אחר השבת השנייה ללידתו אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונמול לעשתי עשרה. לשנים עשר כיצד כשנולד בין השמשות של מוצאי כ״‎ב באלול והכנסת כ״‎ג באלול שחל ביום חמישי בשבת אי אפשר למולו ביום חמישי הבא שהוא יום ראשון של ראש השנה דשמא תשיעי הוא ולא למחרתו ששי בשבת שהרי שניהם קדושה אחת ולא למחרתו ליום שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא יום שנים עשר. יעקב איש נבוריא הורה בצור מותר למול בנה של צורית בשבת שמע רב חגי אמר ליה איתא לקי, אמר ליה בר אינשי הורה מילתא דאורייתא ולקי, אמר ליה ומה היא דאורייתא א״‎ל דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם אמר ליה לא הורית טבת דכתיב לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי, תסיר לא נאמר אלא יסיר פי׳‎ חתנך צורי יסיר את בנו שהוא בנך מאחרי ללמדך בנך הבא מזה הצורי קרוי בנך ואין בנך הבא מן הצורית קרוי בנך אלא בנה אמר ליה רצוף ריצפך דהוא טבא לאולפנא.ושלשים יום ושלשת ימים גזר על הזכר כמספר הימים שתשלים צורתו בבטן והנקבה כפלים ודבר זה בחון ומנוסה.בדמי טהרה דמי לא מפיק, ימי מפיק. וסימנך את יום צאתך.תביא כבש שאלו תלמידיו את ר״‎ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמר להם שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק עוד לבעלה לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.[בן שנתו בתוך שנתו]. אל פתח אהל מועד מלמד שמטפלת בהן עד פתח אהל מועד.והקריבו את הכבש או את התור או בן היונה והמקרא אחז לו לשון קצרה וכמו כן לא הזכיר מליקת העוף.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך