פסוק ב:אשה כי תזריע. אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף:
פסוק ב:כי תזריע. לרבות שאפלו ילדתו מחוי, שנמחה ונעשה כעין זרע, אמו טמאה לידה:
פסוק ב:כימי נדת דותה תטמא. כסדר כל טמאה האמורה בנדה מטמאה בטמאת לידה, ואפלו נפתח הקבר בלא דם:
פסוק ב:דותה. לשון דבר הזב מגופה לשון אחר לשון מדוה וחולי, שאין אשה רואה דם שלא תחלה (י"ג: תחלה) ראשה ואבריה כבדין עליה:
פסוק ד:תשב. אין תשב אלא לשון עכבה, כמו (דברים א מו) ותשבו בקדש, וישב באלני ממרא (בראשית יג יח):
פסוק ד:בדמי טהרה. אף על פי שרואה דם טהורה בדמי טהרה לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר:
פסוק ד:ימי טהרה. מפיק ה"א, ימי טוהר שלה:
פסוק ד:בכל קדש וגו'. לרבות את התרומה, לפי שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים, של מחר תביא את כפרת טהרתה:
פסוק ד:לא תגע. אזהרה לאוכל, כמו ששנויה ביבמות (עה א):
פסוק ז:והקריבו. למדך שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם ואי זה הוא, זה חטאת, שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה, מי שהוא בא לכפר, בו הטהרה תלויה:
פסוק ז:וטהרה. מכלל שעד כאן קרויה טמאה:
פסוק ח:אחד לעלה ואחד לחטאת. לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל הקרבת חטאת קודם לעולה, כך שנינו בזבחים בפרק כל התדיר (זבחים צ א):