תנ"ך על הפרק - ויקרא יב - העמק דבר

תנ"ך על הפרק

ויקרא יב

102 / 929
היום

הפרק

טומאת וטהרת היולדת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה׃וּבִמְלֹ֣את ׀ יְמֵ֣י טָהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖ה מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כי תזריע וילדה זכר. כי תזריע מיותר. ויש דרשות כידוע. אמנם יש להוסיף ע״פ האגדה בנדה דל״א תניא היה ר״מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה א״ת תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ולמדו זה הטעם ממקרא זה שהפסוק הקדים דמש״ה היא טמאה באשר כי תזריע והיינו מעוברת ומסולקת מדמים ומותרת לבעלה מש״ה נתן הכתוב לה שבעת ימי יולדת להיות אסורה לבעלה כמו נדה. ומש״ה אם ילדה זכר שהולד מחבבה על בעלה די בפרישה ז׳ ימים. ונקבה שאינה כן ה״ז מפרשה ממנו שבועים: כימי נדת דותה תטמא. אע״ג שעדיין לא נזכר דין נדה מכ״מ כבר היו נהוגים להיות מרוחקים מדבור ושאר צרכי ב״א כמש״כ הרמב״ן כאן ובפרשת ויצא : תשב על דמי טהרה. פי׳ על דינים ואזהרות של דמי טהרה. היינו בכל קודש לא תגע וגו׳: כבש בן שנתו. ידוע הדרש בערכין בן שנתו שלו ולא של מנין העולם. וכבר הקשו התוס׳ שם די״ח למ״ל קרא תיפוק ליה מתמידין ומוספין של ר״ה. דאי נימא שנה של מ״ע. לא משכחת תו״מ דמי שנולד לפני ר״ה עברה שנתו. ואם נולד בר״ה ה״ז מחוסר זמן עד שמיני. ומזה העלו בד׳ ל״א דלא צריך אלא לשעות של מעל״ע. ומזה העלו דבכ״ד דתנן שהם בשנים שלהם אינם מעל״ע משעה לשעה אבל באמת לק״מ שהרי בתו״מ באמת לא כתיב רמז ע״ז דפי׳ בן שנה הוא בשנה שלו ולא של מ״ע. ורק ביולדת ובכבש העומר הוא דפירש הכתוב בן שנתו. והיינו משום דבתו״מ היינו יודעים בל״ז וכקו׳ התוס׳. ואדרבה בזה נתיישב הא שלא חש הכתוב לפרש משמעות בן שנה אי בתוך שנה ראשונה או להיפך פי׳ בן שנה שתהי׳ דוקא עברה עליו שנה. וכבר העיר ע״ז הראב״ע כאן וכ׳ שאינו אלא קבלה דפי׳ בתוך שנה. אבל לדברינו למדנו כ״ז מדיוק המקרא דכך פירושו. דאי היה הפי׳ לאחר שעברה עליו שנה א״כ הוצרכנו לבאר גם בתמידין ומוספין שיהיו בשנה שלהם ולא של מנין עולם וכמו שפי׳ הכתוב כאן ובעומר. ולעיל ט׳ ג׳ בחנוכת המשכן דכתיב ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ג״כ ביארנו מדיוק הלשון דבא ללמדנו שיהיו בני שנתן ולא של מ״ע וא״כ אמאי לא נזכר רמז גם בתו״מ. אלא ע״כ משמעות בני שנה הוא בתוך שנה דוקא. ומש״ה ניחא דבתו״מ לא נצרכנו ללמד דמיירי בשנה שלהם ולא של מ״ע. [והא שהעלו בתוס׳ דבכ״ד אינם מעל״ע משעה לשעה עי׳ להלן כ״ה ל׳]: ובן יונה או תור לחטאת. בכ״מ הקדים הכתוב תורים לב״י. משום דחשיבי יותר ורק בחטאת לחוד עדיף בן יונה שאינו מהודר כ״כ. וע״ע בסמוך מקרא ח׳. זהו פשטא דקרא. ודעת חז״ל ידוע: וטהרה ממקור דמיה. תתרפא שלא תהא שופעת עוד כלל אפילו דם טוהר שהוא מחליש וחולי היא: זאת תורת היולדת. ידוע דרשת חז״ל מכאן בת״כ ובכריתות ד״ט דעל כל לידה שאחר מלאת צריכה קרבן בפ״ע : אחד לעלה ואחד לחטאת. כבר אמרו ע״ז בזבחים ד״צ למקראה הקדים הכתוב ונתקשו רבותינו התוס׳ למאי נ״מ שהקדים במקרא. ובשם ר״ח כהן רצו לומר דלהקדש עולה קודם. ודחו התוס׳. ובאמת מבואר לעיל בס׳ קרבן עו״י והביא את אשמו לה׳ שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. וזה מיירי בהקדשה דבהקרבה על המזבח כתיב שם בפ״ע והקריב את אשר לחטאת ראשונה. והכי מוכח עוד במס׳ הוריות דהקדשה דומה להקרבה ואכ״מ לבאר. ואחר שכן יש להבין מקרא זה אכן לדברינו במקרא ו׳ דבחטאת בן יונה קודם לתור. וכאן דחטאת ועולה הקדים הכתוב תורים לבני יונה. והיינו משום דאע״ג דלהקדש והקרבה חטאת קודם לעולה מכ״מ למקראה הקדים עולה לחטאת לומר דעולה קודם לזה שתורים קודמין לב״י כמו בעולה. ומש״ה רק בפ׳ זו כתיב אחד לעולה וא׳ לחטאת משום דכאן הקדים הכתוב בחטאת לחוד בן יונה. ובחטאת ועולה תורים תחלה להכי פירש הכתוב דהעיקר הוא העולה. והכי דייק הכתוב בפ׳ זבין ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה. וידוע דהאחד הוא המובחר שבזוג. הרי דעולה עיקר בזה ג״כ דהמשובח קודם לעולה. וע״ע מש״כ בס׳ במדבר ח׳ ח׳ בס״ד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך