אשה כי תזריע. לפי שלמעלה פירש דיני טומאת מאכל וטומאת מגע ומשא. מהבהמות הטמאות והטהורות. בא עכשיו להזהיר על טומאת האשה היולדת. ועל טומאת האדם והבגדים והבתים. והתחיל ביולדת. להשלים תורת הקרבנות מהששה מינים שכתבתי בפרשת ויקרא. ותורת היולדת היא שבכולם שכתב בכאן תביא כבש בן שנתו לעולה וכו' וכן סמך פרשה זו לכאן. להודיענו שכל הטומאות והנגעים נתהוו ובאו מחטא אדם הראשון וחוה אשתו. ולפי שטומאת נדה וזיבה נמשכו מחטא חוה. כאומרו בעצב תלדי בנים. לכן אחר שאמר את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. כעין מה שנאמר באדם מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. בא עכשיו לומר מה שנמשך מחטאתו ומחטאת חוה. כי קודם החטא היו ראויות כל הנשים שלא לראות וסת נדה וזיבה. אלא טהורות בלא דם. כמו שאמרו בכתובות באותה אשה שלא מצא לה בתולים. ובא בעלה לב"ד. והיא משיבה ואמרה ממשפחת דורקטי אני. ואמרינן מאי דורקטי. דור קטוע שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים. ואמר ליה רבי פלוני אשריך שזכית למשפחת דורקטי. לפי שהן טהורות ואין בהם ספק נדה לבעליהן. כמו שהיתה חוה קודם החטא. עד שבסבת הנדה והזיבה תתילד הטומאה והחטא באדם. כאומרו הן בעון חוללתי לפי שהולד נוצר מדם נדות. ולכן אמרו איו האשה מתעברה אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעון חוללתי. ולכן סמך לכאן אשה כי תזריע וטמאה שבעת ימים. כימי נדת דותה. האמורים בחוה. תטמא. שאמר שם הרבה ארבה עצבונך. מהו הרבה ארבה ב' פעמים. שבעה בשבעה. שעומדת האשה. בעצבון ובטומאה. ובנדה נפרשת מבעלה. והרונך בעצב תלדי בנים. זאת היא טומאת הלידה. ולפי שכפל וחזר לומר בעצב תלדי בנים על עצבונך והרונך. הוסיף בטומאת הלידה ושלשים יום ושלשת ימים. ובנקבה שבועים כנדתה. וששים וששת ימים. ולכן לא תמצא בקללת אדם הראשון אלא בעצבון תאכלנה. ולכן לזכר לא צוה אלא שבעה ימים. אבל באשה שכפל. ואמר בעצב על עצבונך. אמר בנקבה וטמאה שבועים. ולזה כיוונו זכרונם לברכה באומרם למה שבועים לנקבה. ז' של אם וז' של בת. ולזכר ז' של אם לבד:
וי"א כי הטעם בזה לפי שטבע האשה לחה וקרה. וכשתלד נקבה שהיא גם כן קרה ולחה. היא ראיה על תגבורת הקור והלחות ברחמה. ולכן צריכה להתנקות זמן יותר ארוך. שידוע אצל הרופאים שהלחות הקרות העבות. זמן הרקתם ונקיותם הוא יותר ארוך מזמן נקיות והרקת החמות ע"כ. ונראה בעיני שזה מיוסד על מאמרם ז"ל שאמרו כי שלום קרבן היולדת הוא. לפי שבזמן שחבלי יולדה יבואו לה. היא קופצת בשבועה שלא תזדווג יותר לבעלה. אחר שזה הצער בא לה מצדו. ולכן צוותה התורה שתביא כבש בן שנתו לעולה. לכפר על הרהור הלב. ובן יונה או תור לחטאת. על חטא שפתיה. וידוע כי האשה היולדת אחר עבור עליה כל אלו המכאובות על חבלי יולדה. אם יולדת זכר הכל נשכח. ומיד מתחרטת בשמחת הזכר. והיתה רצונה להזדווג מיד עם בעלה להוליד זכר אחר. והשם יתברך היודע הלבבות. צוה בזכר וטמאה שבעת ימים. לפי שהיא מתחרטת מיד. אבל בנקבה שעברו עליה צירים וחבלים ביום ובלילה. ואחר כך ילדה בת. היא עצובת רוח בעצב כפול. כמו שכפל העצבון בחוה. ולכן אינה מתחרטת משבועתה ומהעולה על לבה. אבל היא מקיימת הדבר. ובאותו זמן אומרת שלעד לעולם לא תזדווג לבעלה. ולכן התורה שירדה לסוף דעתה. צוותה עליה וטמאה שבועים כנדתה. בענין שבזה הזמן תתחרט. ולפי שטבע האשה מוטבעת בתאוות יותר מהאדם. כאומרם ז"ל יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא. וזה בא לה מקללת חוה. שכתוב בה בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך. להורות שאעפ"י שיולדת בצער ובמכאובות. ויודעת שזאת הרעה באה לה מבעלה. עם כל זה תשוקתה ותאותה בלי טעם. לחזור ולהזדווג לבעלה ולאהוב אותו כנפשה. לכן צוותה התורה שתחזור לבעלה אחר זמן שבועים. וזהו ואל אישך תשוקתך. שלא כדין ובלי טעם. והוא ימשול בך לעבוד עבודתו כשפחה או עבד. ולכן אמר תשוקתך שהוא כמו חשק. וחשק הוא דבר בלי טעם. כמו שכם בני חשקה נפשו בבתכם. בלי טעם. כי אחרות יש בארצינו יותר ראויות לו ויותר יפות. וכן כי בי חשק. בלי טעם וידיעה. בשכר זו אפלטהו. אבל אם ידע שמי בטעם וידיעה. לאיש כזה אשגבהו. וזהו ואל אישך תשוקתך בלי טעם ודעת. אחר שאת רואה שהוא מושל בך ומשעבד אותך. וצירים וחבלים יאחזוך בסבתו. וזה תמצא ברור בטבע האשה. כי כשהיא יושבת על המשבר בחבלי יולדה. אעפ"י שהיא יודעת שכל זה הרע בא לה מצדו. תשוקתה ואהבתה וחפצה וישעה. היות בעלה אצלה לאמן זרועותיה:
ומצאתי בפירוש ישעיהו בפירוש רבי יוסף קמחי ז"ל שביאר זה באומרו ה' בצר פקדוך צקון לחש. כי זה מורה על מעלת ישראל שאעפ"י שיודעים שהקב"ה מביא עליהם צרות וייסורין בעונותיהם. אז חוזרים אליו בלב שלם ומתפללים לפניו. אעפ"י שמן הדין היה ראוי להפך. וזהו צקון לחש מוסרך למו. ואיך איפשר זה. לז"א שקרה להם כמו שקרה לאשה הרה שתחיל תזעק בחבליה. ומגעת עד דכדוכה של נפש. ויודעת שכל זה הרע עשה לה בעלה. ועם כל זה אז מתדבקת ומתקשרת עמו יותר. כן היינו מפניך ה'. שכל עוד שאתה פוקד ומייסר אותנו בייסורים. אז אנו מתפללין אליך יותר ואנו מתדבקין בך. הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. ולא כמו האשה שיולדת זכר או נקבה. אלא אחר כל החבלים ילדנו רוח. אחר שאין אנו רואים ישועה בארץ לעמך. ואין אנו רואים נקמה ונפילה ביושבי תבל. זהו מה שראיתי לפ' בזה כאלו הנבואה דברה בי. ואלו לא כתבתי בזה הספר דבר אחר אלא זה די לאנשי המדע אלו דבריו ז"ל. וזה מסכים עם מה שפירשתי באומרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. וזהו מה שאמר דוד על יהונתן צר לי עליך אחי וגו'. נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. לפי שידוע שאהבת יהונתן לדוד היתה בלי טעם. וחוץ מן המנהג הטבעי. כי אחר שיהונתן היה יודע שדוד עתיד ליקח מלכותו ממנו. ראוי היה לשנוא לו וליטור לו איבת עולם. ולא עשה כן אלא אהבת עולם אהבהו. ואיך היה זה כי זה דבר פלא ואין לו טעם. לז"א נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. רוצה לומר ממין אהבת הנשים שאוהבות לבעליהן בלי טעם. שמושלים בהן ומשתעבדין בהן כשפחות. ויודעות שהרע המגיען הוא בסבתם. ועם כל זה אוהבות אותם. וכן בזה הדרך היתה אהבת יהונתן ודוד. וכל זה מקללת בעצב תלדי בנים. ועם כל זה ואל אישך תשוקתך. ולכן בכאן כשיולדת זכר שהיא אם הבנים שמחה. ומשעה שמזדווגת מבקשת ואומרת שיהיה זכר. וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר. זמן חרטתה אינו אלא ז' ימים. אבל כשיולדת נקבה שהיא בלא רצונה. כאומרם ז"ל שלשה דברים אין אדם רוצה שיהיו לו וא"א לעולם בלא הם. ואלו הם נקבה בבניו. קמה בשדהו. חומץ ביינו. לכן אינה מתחרטת כ"כ מהרה לפי שילדה נקבה. אבל עם כל זה לפי הרכבתה. ואל אישה תשוקתה. לכן כתב וטמאה שבועים כנדתה. כסדר הטומאה האמורה בחוה שכפל בה. ואמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים. אבל באדם לא כתב אלא בעצבון תאכלנה. ולכפר על חטאתה ועל העולה על לבה. אמר תביא כבש בן שנתו לעולה:
