פסוק ב:דבר אל בני ישראל. אין לי אלא בני ישראל, גיורת ושפחה מניין שמטמאין בלידה, ת"ל אשה כי תזריע .
(כריתות ז' ב')
פסוק ב:דבר אל בני ישראל. בני ישראל מטמאין בלידה ואין עובדת כוכבים מטמאין בלידה .
(תו"כ)
פסוק ב:כי תזריע וילדה. [הפילה שליא טמאה לידה], דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה, מלמד שאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה .
(נדה כ"ז ב')
פסוק ב:כי תזריע וילדה. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן, מאי טעמא, דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת .
(שם מ' א')
פסוק ב:וילדה זכר. א"ר יצחק א"ר אמי, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר .
(שם ל"א א')
פסוק ב:וילדה זכר. זכר – לרבות את המת .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"א)
פסוק ב:וטמאה. תנא תנא קמיה דרב, המפלת בריית גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך, יכול תהא אמו טמאה לידה, ת"ל אשה כי תזריע וטמאה וביום השמיני ימול, מי שראוי לברית שמונה, יצא זה שאינו ראוי לברית שמונה .
(נדה כ"ד ב')
פסוק ב:וטמאה. היא טמאה ואין הולד טמא .
(תו"כ)
פסוק ב:וטמאה שבעת ימים. שאלו התלמידים את ר' שמעון בן יוחאי, מפני מה אמרה תורה לזכר טמאה שבעת ימים ולנקבה ארבעה עשר, אמר להם [בשעה שהאשה כורעת לילד נשבעה שלא תזקק לבעלה], וכשיולדת זכר שהכל שמחין בו מתחרטת לשבעה וכשיולדת נקבה שהכל עצבין בה מתחרטת לארבעה עשר .
(נדה ל"א ב')
פסוק ב:וטמאה שבעת ימים. יכול שבעת ימים בין סמוכים בין מפוזרים, ת"ל כימי נדת דותה תטמא, מה ימי נדתה סמוכים אף ימי לידתה סמוכים .
(תו"כ)
פסוק ב:כימי נדת דותה. מקיש יולדת לנדה, מה נדה טובלת בלילה אף יולדת טובלת בלילה .
(פסחים צ' ב' ברש"י)
פסוק ב:כימי נדת דותה. מקיש ימי לידתה לימי נדתה, מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן .
(נדה ל"ז ב')
פסוק ב:כימי נדת דותה תטמא. דותה תטמא – לרבות את בועלה, לרבות הלילות, לרבות את היולדת בזוב שצריכה לישב שבעה נקיים .
(שם ל"ה ב')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. כיום ואפילו בשבת .
(שבת קל"ב א')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. אמר רבה א"ר אסי, כל שאמו טמאה לידה נמול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה אק נמול לשמונה, שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול .
(שם קל"ה א')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. כל היום כשר למול, שנאמר וביום השמיני ימול אלא שזריזין מקדימין למצות .
(פסחים ד' א')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. אין מלין עד שתנץ החמה, שנאמר וביום השמיני ימול .
(מגילה כ' א)
פסוק ג:וביום השמיני ימול. אין לי אלא הנמול לשמונה שאין נמול אלא ביום, מניין לרבות הנמול לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, ת"ל וביום , ואפילו למאן דלא דריש ו', אבל ו' ה' דריש .
(יבמות ע"ב ב')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. א"ר שיזבי, טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נמול לשמונה, שנאמר וילדה זכר וביום השמיני ימול, עד שיהא זכר משעת לידה .
(ב"ב קכ"ז א')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. שאלו התלמידים את ר' שמעון בן יוחאי, מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה אמר להם, כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים .
(נדה ל"א ב')
פסוק ג:וביום השמיני ימול. בעי ר' חגי קומי ר' יוסי, כתיב וביום השמיני ימול, עבר ולא מל מהו , אמר ליה, כתיב (פ' תצא) כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו, דבר שהוא ניתן לתשלומין, יצא זה שאינו ניתן לתשלומין .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק ג:וביום השמיני ימול. מכאן שהאב מצוה על בנו למולו .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ז)
פסוק ג:בשר ערלתו. ת"ר, מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, דכתיב ימול בשר ערלתו, בשר ואע"פ שיש שם בהרת .
(שבת קל"ב ב')
פסוק ג:בשר ערלתו. ת"ר, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק , ולא אנדרוגינוס ולא נולד בין השמשות ולא נולד כשהוא מהול.
(שם שם)
פסוק ד:ושלשים יום. יכול שלשים בין רצופים בין מפוזרים ת"ל יום, מה יום כולו רצוף אף שלשים כולם רצופים .
(כריתות י' א')
פסוק ד:ושלשים יום ושלשת ימים. מה ת"ל, שיכול אם נקבה שימי טומאתה מרובים ימי טהרתה מרובים אינו דין שזכר שימי טומאתו מעטים יהיו ימי טהרתו מרובים ת"ל ושלשים יום ושלשת ימים .
(תו"כ)
פסוק ד:בכל קודש. לרבות התרומה .
(יבמות ע"ה א')
פסוק ד:לא תגע. אין זו אלא אזהרה לאוכל, או אינו אלא לנוגע, ת"ל ואל המקדש לא תבא, מקיש קודש למקדש, מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קודש דבר שיש בו נטילת נשמה , והא דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה – הכי קאמר, נגיעה באכילה .
(שם שם)
פסוק ד:ואל המקדש לא תבא. תניא, טמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור, שנאמר ואל המקדש לא תבא, דרך ביאה אסרה תורה .
(שבועות י"ז ב')
פסוק ד:ואל המקדש לא תבא. אמר עולא אמר ריש לקיש, טמא שהכניס ידו לפנים לוקה, שנאמר בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא, מקיש ביאה לנגיעה, מה נגיעה במקצת שמה כניעה, אף ביאה במקצת שמה ביאה .
(זבחים ל"ב ב')
פסוק ה:ואם נקבה תלד. תלד – לרבות טומטום ואנדרוגינוס .
(נדה מ' א')
פסוק ה:וטמאה שבעים. שבעים כתיב, ונימא אהני קרא ואהני מסורת ותבעי למיתב ארבעין ותרין שאני התם דכתיב כנדתה .
(זבחים ל"ח א')
פסוק ה:כנדתה. כנדתה ולא כזיבתה, מכלל דזיבתה טהור ואיזו זו – זו קישוי בימי זיבה .
(נדה ל"ו ב')
פסוק ה:תשב. ת"ר, תשב – לרבות המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמיה שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד .
(שם ל"ח ב')
פסוק ו:ובמלאת ימי טהרה. תניא, יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא , יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שאחר מלאת ותפטר משתיהן , ת"ל ובמלאת ימי טהרה, ביום מלאת תביא, תוך מלאת לא תביא .
(נזיר ס"ד ב')
פסוק ו:כבש בן שנתו. ת"ר, שנה האמורה בקדשים מעל"ע, דכתיב תביא כבש בן שנתו, שנתו שלו ולא שנה של מנין עולם .
(ערכין י"ח ב')
פסוק ו:ובן יונה או תור. ר' שמעון אומר, בכל מקום תורים קודמין לבני יונה, יכול מפני שהם מובחרים מהם, ת"ל ובן יונה או תור לחטאת, מלמד ששניהם שקולין .
(כריתות כ"ח א')
פסוק ז:והקריבו. מה תלמוד לומר , שיכול לפי שהיא טעונה שנים יהיו שניהם מעכבין, ת"ל והקריבו. אחד מעכב ואין שנים מעכבין, ואיני יודע איזה, כשהוא אומר וכפר, הוי אומר חטאת מעכב, שכן מצינו בכל מקום כפרה בחטאת .
(תו"כ)
פסוק ז:במקור דמיה. חמשה דמים טמאים באשה, האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג , ואימא אדום ותו לא, א"ר אבהו, אמר קרא דמיה דמיה (פ' אחרי) הרי כאן ארבעה, ושחור אדום הוא אלא שלקה .
(נדה י"ח א')
פסוק ז:זאת תורת היולדת. היולדת בין פקחת בין שוטה, שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה [נרדים ל"ה ב'].
פסוק ז:זאת תורת היולדת. מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה , יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת כאחת, ת"ל זאת .
(כריתות מ' ב')
פסוק ז:לזכר או לנקבה. להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם .
(תו"כ)
פסוק ח:ולקחה. א"ר חסדא, אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן , דכתיב ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת, וכתיב (פ' מצורע) ועשה הכהן אחד חטאת ואחד עולה, או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן .
(יומא מ"א א')
פסוק ח:אחד לעולה ואחד לחטאת. [והא קיי"ל חטאת קודמת לעולה כדכתיב (פ' ויקרא) והקריב את אשר לחטאת ראשונה], אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב לעולה .
(זבחים צ' א')
פסוק ט:וטהרה. תניא, מחוסר כפורים שטבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. מנה"מ, אמר רבא, תלתא קראי כתיבי, לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים (פ' אמור) וכתיב (שם) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב כאן וכפר עליה הכהן וטהרה, הא כיצד, כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים .
(יבמות ע"ד ב')
פסוק ט:וטהרה. כל הזבחים שקיבל דמן מחוסר כפורים פסולים, שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה, טהורה מכלל שהיא טמאה .
(זבחים י"ט ב')
פסוק ט:וטהרה. תניא, נקיות מביאה לידי טהרה, דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה .
(ירושלמי שבת פ"א ה"ג)