אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה
אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃
מֵאֵ֣ת יְ֭-הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃
(תהילים קיח כב-כג)
הכוונה בפסוקים אלו לעם ישראל, שהיו בזויים ושפלים ונתונים למרמס ועבדות, ואף היו המעט מכל העמים. הנה הצלחתם הפלאית היא בעליל רק מאת ה'. כל מי שראה אותם בראשית דרכם לא האמין כי יצלחו למאומה, כמו אבן שהבונים מואסים מלבנות עמה. וכל פריחתם, שנעשו עם רב ועצום תחת שעבוד פרעה, והקב"ה הוציאם להיות עם מרומם ונכבד, הלא היא רק מאת יד ה' אשר רוממה אותם. כל מציאותם יצירת פלא המעידה על יד ה', אשר הוא א-להי ישראל והוא יצר לו את עמו וצאן מרעיתו; "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך". וכן הוא הדבר לכל אורך הדרך עד הגאולה השלמה.