יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני
דוד המלך, אשר הבין היטב מה ערך החיים (הקב"ה אמר לו טובה שעה אחת שאתה יושב ועוסק לפני בתורה יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות על גבי המזבח, שבת ל.), אמר: "יסור יסרני י-ה ולמוות לא נתנני"(תהלים קיח יח). פרוש הדבר, דוד משבח את הקב"ה שהביא עליו ייסורים, למשל מרד אבשלום, ולא הרג אותו. כי אם דוד המלך היה נהרג ע"י שאול או על ידי אדם אחר, לא יכול היה לקיים מצוות ולעבוד את ה'. אם כן הייסורים הם חסד ה' שאפשר לדוד להמשיך ולעסוק בתורה ובכך לזכות לחיי עולם.
אדם המבזה את החיים בגלל הייסורים הנגררים עמהם, מוכיח שאיננו חושב מספיק ואיננו יודע מה יקרים הם ומה גדולה חשיבותם, לפיכך נאמר עליו בפרק מ"ט: "נמשל כבהמות נדמו"(תהלים מט יג).
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי ח"ן – שמות'