א הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ב יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ג יֹֽאמְרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ד יֹֽאמְרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ה מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ ו יְהוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃ ז יְהוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃ ח ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃ ט ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃ י כָּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃ יא סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃ יב סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃ יג דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי׃ יד עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃ טו ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃ טז יְמִ֣ין יְ֭הוָה רוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃ יז לֹֽא אָמ֥וּת כִּי־אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃ יח יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃ יט פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃ כ זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃ כא א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃ כב אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃ כג מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃ כד זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃ כה אָנָּ֣א יְ֭הוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ כו בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהוָֽה׃ כז אֵ֤ל ׀ יְהוָה֮ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃ כח אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמְמֶֽךָּ׃ כט הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב עשה אתנו, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
פסוק ב:
מיקוד הפנייה לנמענים מסוימים: יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
פסוק ג:
יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, הכהנים המשרתים בבית ה': כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
פסוק ד:
יֹאמְרוּ נָא גם יִרְאֵי ה': כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
פסוק ה:
ומכאן אמירה בגוף ראשון על חסד ה' המושיע מלחץ צבאי או מדיני: מִן הַמֵּצַר, מקום צר ודוחק, כשהרגשתי שגבולות חיי הולכים ומצטמצמים, קָרָאתִי בתפילתי ליָּהּ. עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. ה' נענה לקריאתי, לא במלים אלא בהרחבה ממשית של חיי.
פסוק ו:
אם ה' לִי, אתי, לֹא אִירָא, אפחד, שהרי כשהוא אתי, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?!
פסוק ז:
ה' לִי בְּעֹזְרָי, עם עוזרי, לוחמי – וַאֲנִי אֶרְאֶה בְמפלתם של שׂנְאָי.
פסוק ח:
טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' יותר מאשר לבְטֹחַ בָּאָדָם, שהרי כוחו בוודאי גדול יותר, והוא נאמן יותר.
פסוק ט:
טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' יותר מאשר לבְטֹחַ בִּנְדִיבִים, אנשי מעלה עשירים.
פסוק י:
כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, הייתי נתון תחת מצור או הותקפתי על ידי צבאות שבאו מצדדים שונים. ואולם בְּשֵׁם ה' אני בוטח כִּי אֲמִילַם, אמולל, אמעך ואכלה אותם.
פסוק יא:
ושוב: האויבים סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, הקיפו אותי מכל הצדדים, אך בְּשֵׁם ה' אני בוטח כִּי אֲמִילַם.
פסוק יב:
סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים, המקיפות את המתקרב לכוורתן מכל עבר ומנסות לעקצו. דֹּעֲכוּ, דעכו, הוכנעו כמו אֵשׁ שהבעירה קוֹצִים, שתחילה היא יוצרת להבה גדולה, ותוך זמן קצר מאוד היא דועכת. בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
פסוק יג:
אתה, האויב, דָּחֹה דְחִיתַנִי, דוחה ודוחף אותי לִנְפֹּל, ליפול, ואולם ה' עֲזָרָנִי ועל כן לא נפלתי.
פסוק יד:
עָזִּי, כוחי וְזִמְרָת, וזמרתי הם ביָהּ. עצמתי באה ממנו ותהילתי מופנית אליו. ולכן – וַיְהִי ה' לִי לִישׁוּעָה.
פסוק טו:
קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה נשמע אז בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, המשבחים את ה' על ישועתו: יְמִין, ידו החזקה של ה' עֹשָׂה חָיִל, מצליחה וגוברת.
פסוק טז:
יְמִין ה' רוֹמֵמָה, יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל.
פסוק יז:
המשורר מבקש: לֹא אָמוּת, כִּי אם אֶחְיֶה, ועל כן אֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. עלי לפרסם את מעשי ה' ולהודות לו,
פסוק יח:
יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ, וְאולם לַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.
פסוק יט:
כיוון שעודני חי, אספר בשבחו. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, את שערי המקדש. אָבֹא, אכנס בָם – בשערים הללו אל המקדש למען אוֹדֶה ליָהּ בפומבי, וכך ישמעו הרבים את תודתי, ושם ה' יגדל בעיניהם.
פסוק כ:
והמענה לבקשת הבא להודות, לפתוח לו את שערי הצדק – זֶה הַשַּׁעַר לַה', אל בית ה', צַדִּיקִים, אלה שיצאו זכאים ומנצחים, יָבֹאוּ בוֹ כדי להודות לה'.
פסוק כא:
הצדיק הנכנס אומר: אוֹדְךָ, אודה לך כִּי עֲנִיתָנִי, ענית לתפילתי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
פסוק כב:
אֶבֶן שמָאֲסוּ הַבּוֹנִים, משום שלא נראתה להם מספיק חזקה או יפה, הָיְתָה, הפכה בסופו של דבר לְרֹאשׁ פִּנָּה, לאבן המוּצבת בקצה העליון של החומה, במקום שבו הכול רואים אותה. במבט לאחור השתנתה הערכת המציאות שלי. מה שנראה בשעתו בלתי חשוב, התגלה כגורם עיקרי לישועה.
פסוק כג:
תובנה מחודשת זו מלמדת כי מֵאֵת ה' הָיְתָה התהפכות זֹּאת. הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ, חורגת מהבנתנו.
פסוק כד:
זֶה הַיּוֹם, יום הישועה הזה שעָשָׂה ה', נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ – בה', או: ביום.
פסוק כה:
להודאה על העבר מצורפת בקשה על הצלה בעתיד – אָנָּא, ה', הוֹשִׁיעָה נָּא. ולא רק ישועה ממצוקה – אָנָּא, ה', הַצְלִיחָה נָּא. ברך אותנו בכל דרכנו.
פסוק כו:
עד כאן שר המודה הבא בשערי בית ה'. עתה עונים לו הכהנים או אנשים אחרים: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'.
פסוק כז:
והכול אומרים: אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, הוא הוציאנו מאפלה וממצוקה אל האור. אִסְרוּ, קִשרו את החַג, הבהמה המובאת כקרבן החג בַּעֲבֹתִים, חבלים כדי שלא תשתולל, והָביאו אותה עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.
פסוק כח:
והמשורר שב ומודה לה': אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ.
פסוק כט:
הפרק מסתיים בקריאה להודות שבה הוא נפתח: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.