פסוק א:הודו לה׳ וגו׳ ארבעה פסוקים אלו מזמור אחד אמרם דוד על עצמו כמודיע לעם שכלם ראויים להודות לה׳ על מלכותו ואמ׳ תחלה דרך כלל הודו לה׳ ואח״כ פרט בחלקי ישר׳ ובית אהרן ויראי ה׳.
פסוק ב:ישראל שהיה דוד יוצא ובא לפניהם ונלחם מלחמותיהם כאמרם עליו גם מתמול גם משלשום בהיות שאול מושל עלינו אתה היית המוציא והמביא (ש״ב ה ב)
פסוק ג:ובית אהרן רמז להודאתכם על ששאול הרג נוב עיר הכהנים,
פסוק ד:ויראי ה׳ להיותכם בהשקט ובבטחה פנויים להתעסק בעבודת האל וכן שהיה מקרבם ומכבדם ומנשאם מאד כאומרו חבר אני לכל אשר ייראוך (תה׳ אשרי ת״ד אות ח) כלומ׳ שאיני כמלך עליהם אלא כאח וכרע וחבר ולעולם חסדו רומז על קיום מלכותו כמו שמתי לעד כסאו (ע׳ מזמור פט ל). וי״מ המזמור על ימות המשיח והודו לה׳ דרך כלל על כל האומות על שישיבם מעון וישראל על צאתם מצרת הגלות ובית אהרן בשובם כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם ויראי ה׳ על שטרדות צרותיהם בגלות היו מונעות שלימותם ואז יגיע עת דודים לדעת את ה׳ ולדבקה בו.
פסוק ה:מן המצר קראתי יה וגו׳. זה המזמור י״מ אותו על דוד על שהוציאו מצרה לרוחה ונתנו לראש פנה למלך על ישראל. וי״מ אותו על ענין המשיח ונאמ׳ בלשון יחיד על כלל העם ודברי המזמור נמשכים יפה לשניהם יפרשם הקורא כרצונו כפי שפע לשונו. מן המצר, מצר הוא שם מפעלי הכפל בלשון צוררים הם לכם (במד׳ כד יח). [וברבים] מצרים ובסמיכות מצרי שאול מצאוני כפלם מי שם ממדיה (איוב לח ה) ופי׳ מתוך המצוק קראתי וענני ליתנני במרחב יה. אם על דוד יאמ׳ מן המצר על שהיה במערות ואם על ישר׳ יאמ׳ מצר על מצוק הגלות וצאתם מצרותם לרוחה ומאפלתם לאורה גדולה
פסוק ו:ויאמ׳ ה׳ לי לא אירא כלומ׳ ה׳ עמי ולעזרתי לא אירא עוד משום אדם כי מה יעשה לי אדם אחרי שהוא עמי.
פסוק ז:וכן ה׳ לי בעוזרי ר״ל עם עוזרי ואחר שכן. אני אראה נקמתי בשונאי כדרך ותבט עיני בשורי (לעיל פ׳ צב).
פסוק ח:טוב לחסות בה׳ מבטוח באדם פירשו בו שהחסיה מונחת על ההסתופף וההסתר תחת הכנפים כאמרו בצל כנפיך יחסיון (תה׳ לו ח) והבטחון מונח על סמך חוזק והשענות גדול באהבה מתמדת ואמ׳ שהחסיה באל טובה מהבטחון הגמור באדם כ״ש הבטחון באל ית׳.
פסוק ט:טוב לחסות בה׳ מבטח בנדיבים ר״ל שרים ונכבדים והוא כפל ענין.
פסוק י:כל גוים סבבוני אם על הגלות רומז על מלחמת גוג ומגוג ואם על דוד רומז על הנלחמים עליו מפה ומפה ואמר שבעת שהיו סובבים אותו היה בוטח בה׳. כי אמילם ר״ל שאכריתם והיה ראוי להיות אמילם בצרי.
פסוק יא:סבוני גם סבבוני ענין אחד והכפל לחזוק הענין.
פסוק יב:ואמ׳ הם סבוני כדבורים ודעכו ר״ל כבו לשעתם כאש קוצים שהוא כבה מהרה ולא יעשה ממנו גחלים ודעכו מבנין פועל ובא החולם במקום שורק כדרך כי גורשו ממצרים (שמות יב לט) והוא מענין ידעך נירו (משלי כ כ).
פסוק יג:ואמ׳ כמדבר אל האויב דחה דחיתני לנפול וה׳ עזרני שלא נפלתי.
פסוק יד:עזי וזמרת יה י״מ שהיו״ד שבמלת עזי יתירה וזמרת סמוך וכן העז סמוך ושניהם סמוכים אל יה כלומ׳ עז וזמרת יה היה לי לישועה ומלת ויהי במקום היה כדרך ואשר לא שם לבו ויעזוב את עבדיו (שמות ט כא) והיה לו לכתוב עזב. וזמרת לשון עלוי והפלגה כמו מזמרת הארץ (בראש׳ מג יא) ובלעז נובלי דהוב ואע״פ שמלת וזמרת נקודה קמץ ואין דרך מלה סמוכה להקמץ, מצאנו כמוהו מנת המלך (דה״ב לא ג). וי״מ וזמרת חסר יוד כלומ׳ עזי וזמרתי יה ויוד של עזי משתמשת לשניהם כלומ׳ עזי וזמרתי הוא האל וכמוהו אשר נתנך ה׳ [היום] ביד (ש״א כו כג) שהוא כמו בידי ור״ל עזי שאבטח בו וזמרתי שאזמר לפניו היה לי לישועה
פסוק טו:ואז נמצא קול רנה וישועה באהלי צדיקים שמזמרים לפני האל ומודים שמאתו היה כן וימין ה׳ עושה חיל
פסוק טז:וכן היא רוממה להתגבר על הכל וכפל ימין ה׳ לחזוק.
פסוק יז:ואמ׳ לא אמות כלומ׳ אע״פ שלא היה ביניכם דן דיני לטוב וכולכם אמרתם עלי רפואות תעלה אין לך (ע׳ ירמ׳ ל יג) לא אמות כמו שאמרתם אבל אחיה ואספר מעשי יה
פסוק יח:ואשר ארכו ימי צרותי יסור יסרני יה לנקותי מפשע ולמות לא נתנני והדגש שבאותו הנון במלת יסרני לתפארת הקריאה כמו חנני אלקי׳ (בראש׳ לג).
פסוק יט:ואמ׳ פתחו לי שערי צדק דרך הערה ושערי צדק ר״ל שערי בית תהלה והודאה ואבא לבית האל להלל לפניו ולשבחו ולהללו על נפלאותיו אשר עשה
פסוק כ:כי זה השער לה׳ ר״ל שאין להודות ולשבח לזולתו ולכן הצדיקים שכל מעוזם באל ית׳ יזמר כל אחד מהם ויאמר אודך כי עניתני בקראי מן המצר שהיית לי לישועה
פסוק כב:אבן מאסו הבונים לרוב דקותו היתה לראש פנה עתה אם על דוד רמז על אמרו עוד נשאר הקטן והנה רועה בצאן (ש״א טז יא). ואם על הגלות רמז על היות ישר׳ נכנע ודחוי ומאוס בקרב העמים ועתה לראש פנה
פסוק כג:ויאמרו הכל כי אין זה רק כי מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו
פסוק כד:ואמ׳ דוד בסוף הדברים זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו.
פסוק כה:אנא ה׳ זה המזמור נאמר לימות המשיח מתפלל שיושיעם מצרת הגלות ובצאתם יצליחם הצלחה אמתית לדעת את ה׳ מקטנם ועד גדולים ולהיות כלם מתהפכים שפה אחת ודברים אחדים לקרוא כולם בשם ה׳.
פסוק כו:ואמ׳ ברוך הבא בשם ה׳ ר״ל שהבא לחסות תחת כנפיו יהי מבורך בשמו ואמ׳ ברכנוכם מבית ה׳ והוא מאמר העומדים בבית המקדש לברך את העם ואמ׳ כנגד הרחוקים שלא יהיו שם שאנחנו ברכנו אתכם ברכה כללית מבית ה׳.
פסוק כז:וליחס הגאולה לאל ית׳ אמר אל ה׳ ר״ל תקיף ויכול והוא האיר לנו מאפלה לאורה ולזכר הקרבן אמ׳ אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח כלומ׳ הביאו כבש קשור בעבותים עד קרנות המזבח להקריבו לה׳
פסוק כח:ויודה כל ישר׳ ויאמר לאל אלי אתה ואודך בהראות כוחך להצילנו מן הבור הזה וכפל הענין אלהי ארוממך.
פסוק כט:ואמ׳ דרך כלל לכל הבאים הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. ויש ספרים שחמשה פסוקים אלו הם סוף מזמור קיח אלא שבספרים מדוייקים מצאנוהו מזמור בפני עצמו.
