תנ"ך על הפרק - תהילים קיח - "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים קיח

685 / 929
היום

הפרק

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃יֹֽאמְרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃יֹֽאמְרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃יְהוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃יְהוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃כָּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי׃עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃יְמִ֣ין יְ֭הוָה רוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃לֹֽא אָמ֥וּת כִּי־אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃אָנָּ֣א יְ֭הוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהוָֽה׃אֵ֤ל ׀ יְהוָה֮ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמְמֶֽךָּ׃הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה"

הקדמה

נאמר בפרקנו:

כא. אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה.
כב. אבן מאסו הבונים, היתה לראש פנה.
כג. מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.
כד. זה היום עשה ד', נגילה ונשמחה בו.

יש לשאול על פסוק כ"ב ארבע שאלות:

1. מי היא האבן?
2. מי הם הבונים?
3. מדוע הבונים מאסו את האבן?
4. כיצד היא היתה לראש פנה?

בהסבר שאלות אלו נאמרו שתי דרכים עיקריות: האחת של הגמרא, שהאבן היא דוד, והשניה של רש"י ורד"ק שהאבן היא עם ישראל. בימינו נוספה דרך שלישית, ולפיה האבן היא מדינת ישראל.

א. הסבר הגמרא: האבן היא דוד

1. הסבר הגמרא

הגמרא במסכת פסחים (דף קיט ע"א) מפרטת מי אמר כל חלק מהפסוקים האחרונים בפרקנו:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
אודך כי עניתני - אמר דוד,
אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה - אמר ישי,
מאת ד' היתה זאת - אמרו אחיו,
זה היום עשה ד' - אמר שמואל,
אנא ד' הושיעה נא - אמרו אחיו,
אנא ד' הצליחה נא - אמר דוד,
ברוך הבא בשם ד' - אמר ישי,
ברכנוכם מבית ד' - אמר שמואל,
א-ל ד' ויאר לנו - אמרו כולן.
אסרו חג בעבֹתים - אמר שמואל,
א-לי אתה ואודך - אמר דוד,
אלקי ארוממך - אמרו כולן.

2. הסבר רש"י

הסביר רש"י:

אבן מאסו הבונים - כלומר: דוד, שמִיָמָיו רועה צאן היה, ונעשה ראש.
ונפלאת בעינינו, לשון רבים, אמרו אחיו.
זה היום עשה ד' - שמואל היה מתנבא עליהם, שסופן לגיל ולשמוח, שיושיעם מיד אויביהם.
הושיעה נא אמרו אחיו - כלומר: על ידי דוד, ודוד אמר: הצליחה נא, שיצליח במלכותו.
ברכנוכם אמר שמואל - שיברך כולם, כלומר: מברכין אנו אתכם.
לנו - לשון רבים.
אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח.

נראה שהגמרא דורשת את הפסוקים על משיחתו של דוד על ידי שמואל, בקרב אחיו. ולפי רש"י האבן היא דוד, שמאסו אותו, לפי שהיה רועה צאן. והוא נהיה למלך, שהוא ראש פנה.

כעין זה כתב ה"מצודת דוד": "אבן מאסו - עם כי הייתי אני, דוד, כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין, עתה אני אבן הניתן בראש הזויות, כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל, להיות נראה משתי הרוחות".

אבל הגמרא ורש"י לא ביארו מי הם הבונים, ומדוע הם נקראים כך.

3. הסבר המהרש"א

הסבר לכך כתב המהרש"א בחידושי אגדות שם:

אודך כי עניתני אמר דוד וכו'. נראה לפרש 'אודך כי עניתני' וגו' במלחמה עם גלית הפלשתי. ולפי שעל ידי זה אמר שאול: 'בן מי זה הנער' (שמ"א יז, נד), שראה בו טכסיסי מלכות, ודואג השיב על זה: עד שאתה שואל אם הוא ראוי למלכות, שאל אם ראוי הוא לבוא בקהל, כמפורש כל זה במסכת יבמות (עו ע"ב), על כן אמר ישי: 'אבן מאסו הבונים', שהם דואג וסייעתו, שהיו תלמידי חכמים, שנקראו 'בונים' (שבת קיד ע"א), שהיו מואסים בו, שאינו ראוי לבא בקהל, והיה לראש פנה מבית דינו של שמואל שהותר לבוא בקהל, ונעשה ראש פנה ומלך על ידו.
ואמר 'מאת ד' היתה זאת' אמרו אחיו, שמתחילה גערו בו מלילך במלחמה על גלית, כמפורש בקרא (שמ"א יז, כח), ואחר שראו שהצליח אמרו: 'מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו' שיהרוג דוד הפלשתי שכל ישראל יָראו מפניו.
ואמר: 'זה היום עשה ד'' וגו' אמר שמואל על אותו יום שבא שמואל על פי הקדוש ברוך הוא למשוח את דוד. ועל זה אמר בשעת משחו דאז.
'אנא ד' הושיעה' גו' אמרו אחיו ו'הצליחה' אמר דוד, כמו שנאמר: 'וימשח אותו בקרב אחיו, ותצלח רוח ד' אל דוד' (שמ"א טז, יג).
ואמר: 'ברוך הבא' גו' אמר ישי, כדכתיב בענין: 'ויחרדו זקני העיר לקראתו, ויאמר: שלום בואך' (שם, ד), דהוה ליה למימר: 'ויאמרו: שלום' וגו', אבל אמר: 'ויאמר' בלשון יחיד, על ישי, שהוא עיקר הזקנים. ואמר: 'שלום בואך', דהיינו שאמר כאן שהוא אמר: 'ברוך הבא' ו'ברכנוכם מבית ד'' אמר שמואל בתחילת ביאתו לשם, שהיה מסתפק באיזה מאחיו בחר ד', אמר לכולם: 'ברכנוכם מבית ד'' גו', ו'א-ל ד' ויאר לנו' גו' אמרו כולם אחר שהאיר הקדוש ברוך הוא לשמואל מי הוא מבניו שנבחר למשוח, אמרו כולם: 'א-ל ד' ויאר לנו'.
'אסרו חג בעבותים' אמר שמואל, כמו שנאמר בענין: 'התקדשו אתי בזבח' וגו'.
'א-לי אתה ואודך' אמר דוד בסוף סעודה, על שבחר בו הקדוש ברוך הוא יותר מאחיו, ולו נאה לברך ברכת המזון, כדלקמן (קיט ע"ב) בסעודה דלעתיד, דלאחר שאוכלים ושותים כו' אומר דוד: לי נאה לברך וכו'.
ועל זה 'וארוממך' אמרו כולם, דהיינו שאומרים ברכת הזימון, כדאמר בפרק 'שלושה שאכלו' (ברכות מח ע"ב): מנין לברכת הזימון? שנאמר: 'גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדו'.

לפי זה הבונים הם תלמידי החכמים שמאסו בדוד, וחשבו שהוא אינו ראוי לבוא בקהל. והוא נהיה למלך, שהוא ראש פנה.

ב. הסבר המפרשים: האבן היא עם ישראל

הסבר אחר לגמרי כתבו המפרשים ולפיו האבן היא עם ישראל.

1. הסבר רש"י

כתב רש"י: "אבן מאסו הבונים - עם שהיו שפל בין האומות".

רש"י ענה על השאלה הראשונה מי היא האבן: עם ישראל.

על השאלה השניה מי הם הבונים נראה שרש"י ענה שהם העמים. אבל רש"י לא הסביר מדוע הם נקראים בונים.

על השאלה השלישית מדוע הבונים מאסו את האבן רש"י לא ענה, אבל יודעים אנו שהגויים שונאים את ישראל.

על השאלה הרביעית כיצד היא היתה לראש פנה רש"י לא ענה.

2. הסבר הרד"ק

הסבר מפורט לכל השאלות כתב הרד"ק:

אבן מאסו הבונים, אם על ישראל נאמר, יקרא כל ישראל בכלל אבן, כמו: 'רועה אבן ישראל' (בראשית מט, כד), על דרך משל, כי ישראל עיקר העולם, שמקיימים בנין העולם בחוקיהם ובמשפטיהם על בני אדם.
והנה ישראל היו מאוסים בגלות, והיו מואסים אותו הבונים, כלומר: המלכים, מלכי הארץ מאסו זאת האבן, שתהיה אפילו אחת אבני הבנין, כל שכן שתהיה פינה. כלומר: שמחשבתם שאין צורך לעולם בהם, ויחשבו לכלותם. והנה בעת הישועה, היתה לראש פנה, כמו שיעשה האדם פינות הבית באבנים גדולות ויפות, להעמיד ולקיים אבני הבנין, כן יהיו ישראל לעתיד לבוא יהיו לראש פנה, ויהיו קיום העולם.

לפי הרד"ק האבן היא עם ישראל.

הבונים הם מלכי העמים שמאסו את ישראל ורצו להשמידם.

ובגאולה השלמה יראו כל העמים שעם ישראל הוא קיום העולם!

ג. הסבר הרב צבי יהודה: האבן היא מדינת ישראל!

הסבר שלישי אמר הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, שהאבן היא מדינת ישראל,

הבונים הם תלמידי החכמים (כמו שהסביר המהרש"א), שמאסו בציונות ובמדינה, וחשבו שהיא אינה ראויה לקום. אבל היא נהיתה לראש פנה, הצליחה וקמה ומתפתחת עוד ועוד. ולא מאתנו הדבר, אלא "מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו"!

ולכן "זה היום עשה ד' - יום העצמאות - נגילה ונשמחה בו".

שנזכה לגאולה השלמה בקרוב, ואז יראו כל העמים יותר ויותר שמדינת ישראל ועם ישראל הם קיום העולם!

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך