בצאת ישראל ממצרים כו' הנה העם היוצאים מעיר אשר גרו בה בין הדרים שם מעם הארץ אם היה להם התקשרות עם העם ההוא יתייחסו ליוצאים מתוך עם הארץ ההיא זולת צאתם מהעיר אמנם אם היו משוללי קשר וקירוב דעת עם העם לא יתייחסו רק ליוצאים מהעיר בלבד והנה שלומי אמוני ישראל אשר היו במצרים כשבט הלוי ודומיהם אשר לא למדו ממעשיהם ולא נטמעו בהם הלא הם יקראו בשם ישראל אך אשר נטמעו ויתערבו בם ועשו כמעשיהם יקראו בית יעקב ואמר הנה בצאת ישראל הם אשר לא קנו התערבות בגוים לא יתייחסו ליוצאים מקרב עם המצרים רק ממצרים בלבד אך בית יעקב שהתערבו בם יצאו מעם כי בקרבם היו עומדים וגם אלה לא היו משוללי זכות כי הלא לא היה ההתערבות גדול כי הלא לא שינו את לשונם כי יצאו מעם שהיה לועז אך הם לא היו לועזים רק דוברי לשון הקדש ומכל שכן הוא שלא שנו את שמם שגם שמותם היו בלשון קדש ולא היו לועזים אף שם יהידות להקרא בשם יהידות בהבנת הלעז שלו ומה גם עתה שלא שינו שמותם לגמרי ולא הזכיר מה שגם לא נחשדו על העריות ולא על גלוי סוד כי אם דבר נרגש לכל ואינו בשב ואל תעשה. כלל הדברים שהיה להם זכות מה ליגאל:
פסוק ב:
עוד זכות אחר היה להם זכות האמנה ובטחון והוא כי נחשון בן עמינדב קדש שם שמים ונכנס במים עד חוטמו להורות הבטחון לעיני הכל וכמעט שנטבע ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וכל ישראל נמשכו אחריו שעל כן מאז זכה למשול זרעו על ישראל כאשר על ידו התנהלו ללכת בים אחרי ה' כי הוא ימלוך עליהם וינהלם וזהו היתה יהודה לקדשו שקדש שם שמים על כן זכה שהיו ישראל ממשלותיו של יהודה שתהיה ממשלותיו בם ואמר לקדשו כאלו הוא דבר מיוחד לו מקודם לזה נדקדק גם אומרו היתה והל"ל היה אך רמז כי יהודה המשיך דרך בור נוקר ממנו הוא תמר כי היא קדשה שם שמים במה שלא גלתה למי היתה הרה עד הושלכה לאור וכן יהודה קידש שם שמים באמרו צדקה והציל ג' נפשות מן האור וזה היתה לרמוז אליה ואומר יהודה לרמוז אל יהודה עצמו לכן עתה נמשך לקדשו הנהוג בו לכן היו ישראל ממשלותיו כמדובר הנה שבצאת ישראל ממצרים היה להם זכות מה. אמנם לנוס הים וליקרע לא בזכותם היה כי מה שקידש נחשון את ה' והמשיכם שלם לו אלהים בהיות ישראל ממשלותיו:
פסוק ג:
אך מה שנקרע הים וינוס כו' הלא הוא על דבר שהים ראה מה שעל ידי מה שראה על כן וינס:
פסוק ה:
ומה הוא הדבר שראה אמר הנה נשאר מה היה וזהו מה לך הים כי תנוס מה ראית ותשובתו מלפני אדון כו' כי ראתה את השכינה שהתנית עמו מבריאת העולם כנודע מרבותינו ז"ל ולבא אל ביאור הכתובים נשית לב אל אומרו ההופכי הצור כו' שהוא הפך הנדון והל"ל ההופכי הים לחרבה ומה ענין הזכיר יעקב לומר מפני אלוה יעקב וכן באמרו חולי ארץ אם שואלים לים יענה מפני אדון חולי ים אך בספר השרשים מביא בשם רבינו יונה ז"ל שחולי ארץ הוא לשון בריאה כד"א ותחולל ארץ ותבל. ונבא בזה אל הענין והוא כי ד' שאלות הם אל הים ואל הירדן כי גם הוא נבקע וישב אחור כמו שאמרו ז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים והוסיף בשובו אחור ואל ההרים ואל הגבעות שרקדו גם הם וענין השאלה מה לך הים כי תנוס שאם התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל לא התנה שינוס השר ואם נבקעו כל מימות שבעולם היה די גם כן יבקע הירדן אך לא שגם יסוב לאחור:
פסוק ו:
וגם ההרים וגם הגבעות מה להם לרקוד בקריעת הים על כן השיב על ראשון ראשון:
פסוק ז:
הים ענה ויאמר מלפני אדון חולי ארץ והוא מאמרם ז"ל בב"ר על יקוו המים ותראה היבשה כי באמרו יקוו רמז אל מה שהתנה הקב"ה עם הים. שיקרע והיה התנאי בהראות היבשה הנקראת ארץ כד"א ויקרא אלהים ליבשה ארץ וז"א מלפני אדון שהתראה פה אשר הוא בורא ארץ שענין בריאתו ארץ סיבב כי התנה מאז עמי ולא אמר שיתראה הוא בעצמו ועל כן בהראותו ראיתי ונבהלתי והירדן השיב ואמר מלפני אלוה יעקב והוא מאמרם ז"ל כי מאז עבר במקלו את הירדן נשתעבד הירדן ליקרע לפני בניו ליכנס לארץ ואמר כי גם מעתה בהגלות אלוה יעקב כי גם הוא נתחייב מאז לשוב אחור מלפני ישראל ולא היה התנאי שיתראה על כן עתה שנתראה זחל ויירא ומעתה שב אחור טרם זמן עבור בו ישראל וזהו מפני אלוה יעקב שנתראה בעצמו כמו שאמרו ז"ל שנתראה על ימין משה:
פסוק ח:
וההרים שרקדו גם הם השיבו ואמרו ההופכי הצור אגם מים והוא כי אמרו רבותינו ז"ל כי בים בעברם בין הגזרים הוציא יתברך להם מים מתוקים לשתות מצורים שבקרקע הים וכן ארז"ל כי ג' ימים שתו במדבר מאותם המים ועל כן ההרים והגבעות השיבו ואמרו מה שרקדנו הוא כי אמרנו כי ההופכי הצור אגם מים הוא יהפך גם כן במדבר חלמיש למעינו כענין המוציא לך מים מצור החלמיש על כן מאז רקדו ונזדעזעו ואין ספק כי על השר של הרים וגבעות ידבר. וכללות הענין הוא נמשך אל מזמור שאחריו לא לנו וכו' לומר הלא גם שיציאת ישראל והיות יהודה מלך היה בזכותם הלא קריעת הים אתה ה' עשית למען כבוד שמך בהראותך כד"א וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' כן גם עתה בגלות האחרון כמו שמאז לא לנו ה' כן גם עתה לא לנו כי לשמך תן כבוד כמאז.