א בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃ ב הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃ ג הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃ ד הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃ ה מַה־לְּךָ֣ הַ֭יָּם כִּ֣י תָנ֑וּס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן תִּסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃ ו הֶֽ֭הָרִים תִּרְקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃ ז מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב׃ ח הַהֹפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
בצאת. בעת יצאו ישראל ממצרים:
פסוק א:
בית יעקב. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ב:
היתה. בעת ההיא נהיה יהודה עם קדושו וישראל בכללם עם ממשלתו:
פסוק ג:
הים ראה. את ישראל באים אל תוך הים נס ממקומו ונעשה חרבה:
פסוק ג:
הירדן. בימי יהושע סיבב הירדן לחזור לאחור לבלי לכת דרך מהלכו:
פסוק ד:
ההרים רקדו. בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאילים לגודל החרדה:
פסוק ה:
מה לך הים. כאלו שואל אל הים מה לך כי תנוס מדוע זה תנוס הירדן לאחור:
פסוק ו:
ההרים. מה לכם ההרים כי תרקדו וגו׳‎:
פסוק ז:
מלפני. כאילו ישיבו לומר אנו נסים וגו׳‎ מלפני פחד האדון החולל את הארץ מלפני וגו׳‎. כפל הדבר במלות שונות:
פסוק ח:
ההופכי. ההופך את הצור היבש להיות אגם מים:
פסוק ח:
חלמיש. כפל הדבר במ״‎ש: