פסוק א:בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, כאשר בֵּית יַעֲקֹב יצא מֵעַם לֹעֵז, הדובר מצרית, שהיא שפה רחוקה מאוד מן העברית,
פסוק ב:הָיְתָה, נעשתה משפחת יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, לקדש את ה', ויִשְׂרָאֵל קיבל על עצמו את מַמְשְׁלוֹתָיו וכוחו של ה'.
פסוק ג:כאן מתוארות קריעת ים סוף בראשית נדודי ישראל במדבר וקריעת הירדן עם הכניסה לארץ מנקודת ראותם של מקווי המים: הַיָּם רָאָה את כבוד ה' – וַיָּנֹס, הַיַּרְדֵּן ראה אף הוא את כבודו של ה' ועל כן – יִסֹּב, הסתובב לְאָחוֹר ולא זרם כדרכו.
פסוק ד:האדמה רעדה, והֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת רקדו כִּבְנֵי צֹאן.
פסוק ה:כאן פונה המשורר אל הטבע שמסביב ושואל: מַה לְּךָ, הַיָּם, כִּי תָנוּס?! מה לך הַיַּרְדֵּן, כי תִּסֹּב לְאָחוֹר?!
פסוק ו:הֶהָרִים, מדוע תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, וגְּבָעוֹת, מדוע אתן מחוללות כִּבְנֵי צֹאן?!
פסוק ז:והם משיבים: תנועתנו ויראתנו מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי, המחולל, היוצר את האָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. יוצר הכול הוא היכול לשנות את סדרי העולם כרצונו,
פסוק ח:וכשם שהוא יכול לגרום לים להיבקע ולנהר שיפסיק לזרום, הוא גם הַהֹפְכִי, ההופך את הַצּוּר, הסלע לאֲגַם מָיִם, את החַלָּמִישׁ, הסלע הוא הופך לְמַעְיְנוֹ, למעיין מָיִם.