ביאור פרק ההלל השני

בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃
הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃
(תהילים קיד א-ב)

ההלל ממשיך לעסוק בהנהגה הניסית המיוחדת שעושה הקב"ה עם ישראל. פרק זה חובר על השלב השני, כאשר נעשו ישראל לעם ביציאת מצרים.

המשורר מקדים שדברים אלו אירעו בשעה של יציאת יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם, אשר אז גם הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ, כלומר שנעשו לעם קדושו של ה'. וכמו כן נעשו ישראל למַמְשְׁלוֹתָיו, כלומר ממלכתו. אלו הם שני העניינים שנזכרו בפרשת מתן תורה: "ממלכת כהנים וגוי קדוש". הם חלקי הוויית עם ישראל ובעת ההיא נעשו המאורעות דלהלן, "הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס" וכו'.

מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱ-ל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב׃
(תהילים קיד ז)

הנהגה זו היא מצד היותו אֱ-ל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב. כי ניסים ונפלאות אלו הם מצד שהקב"ה מופיע כ"א-להי ישראל", שהרי רק לישראל נתחדשה הנהגה מיוחדת זו, שהוא מחולל עבורם ניסים ונפלאות גם נגד סדרי הטבע, וכבקשת משה, "ובמה יוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה"(שמות לג טז), ונענה לו הקב"ה, "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים..."(שמות לד י).

הַהֹפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם׃
(תהילים קיד ח)

צריך להבין מהי תשובת הים שתולה מנוסתו בהפיכת הצור למים. היה המשורר יכול גם לתלות הפיכת הצור במנוסת הים, ובפרט שהמאורע של הפיכת הצור היה אחר קריעת ים סוף.

נראה שתשובת הים היא שהיה מוכרח לנוס מפני האדון, משום שאם לא היה נס והיה עומד בדרכו היה האדון מבטלו לגמרי, לאין ואפס, כמו שהפך את הצור למים. ואכן הים והירדן חזרו לאיתנם.

עוד לגבי פסוק זה:

החלמיש קשה מצור, והיינו 'לא זו אף זו' כדרך הפסוק. וכן ההמשך, לא רק שהופך לאֲגַם־מָיִם עומדים ושוקטים, אלא הסלע הקשה הופך למים נובעים ומתרבים כמעיין.