פסוק ב:יאמרו גאולי ה׳. יאמרו הודו וגו׳ על אשר גאלם מיד צר:
פסוק ג:ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳ לשוב למקומם:
פסוק ד:תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת:
פסוק ה:רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים:
פסוק ה:תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו:
פסוק ו:בצר להם. בעת הים צר להם:
פסוק ו:ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא:
פסוק ז:וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה:
פסוק ח:יודו. האנשים ההם יודו לה׳ חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס:
פסוק ט:כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה:
פסוק ט:מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב:
פסוק י:יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל:
פסוק יא:כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל:
פסוק יב:ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר:
פסוק יד:ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר״ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים:
פסוק טז:כי שבר. על כי שבר וכו׳ ר״ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים:
פסוק יז:אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:
פסוק יח:תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה:
פסוק יח:ויגיעו. קרובים המה למות:
פסוק כ:ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ״א מרפא במאמרו:
פסוק כ:משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם:
פסוק כב:זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס:
פסוק כג:יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים):
פסוק כג:עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה:
פסוק כה:ויאמר. כאשר אמר ה׳ תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים:
פסוק כו:יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״ז מורידים אותה למטה עם אנשיה:
פסוק כו:ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם:
פסוק כז:יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור:
פסוק כז:וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה:
פסוק כט:יקם סערה לדממה. ר״ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד:
פסוק ל:וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים:
פסוק ל:וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו:
פסוק לב:בקהל עם. בקבוץ עם רב:
פסוק לג:ישם נהרות. ר״ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר:
פסוק לג:ומוצאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק לד:ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי:
פסוק לד:מרעת. ר״ל לא על חנם יעשה זאת כ״א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם:
פסוק לה:ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים:
פסוק לה:וארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:
פסוק לו:ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם:
פסוק לו:ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה:
פסוק לז:ויעשו. השדות והכרמים:
פסוק לז:פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה:
פסוק לט:וימעטו. ר״ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי׳ עליהם:
פסוק מ:שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים:
פסוק מ:ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״ל שוגים בדעתם:
פסוק מא:וישגב. ר״ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן:
פסוק מב:יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון:
פסוק מב:וישמחו. בראותם מהשגחת המקום:
פסוק מב:וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה:
פסוק מג:מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳ ר״ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳ ויבן אותם: