תנ"ך על הפרק - תהילים קז - ויתבוננו חסדי ה' – תודה לה' על מדינת ישראל / הרב דוב ליאור שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים קז

674 / 929
היום

הפרק

הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃׆ יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃׆ וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃׆ יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃׆ הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃׆ וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃׆ יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה׃וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃׆ שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב דוב ליאור שליט
מאת:

ויתבוננו חסדי ה' – תודה לה' על מדינת ישראל

מי שיש בו יראת שמים אמיתית צריך להודות לה' על הניסים, על הנפלאות ועל הטובה שהקב"ה משפיע על עם ישראל. חז"ל (סנהדרין צד.) ביקרו את חזקיהו על שלא אמר שירה על מפלת סנחריב. לא להודות לה'?! לא לעשות פרסומי ניסא?! הרי אנחנו מוצאים בהלכות חנוכה וכן בהלכות פסח שעני צריך אפילו לחזר על הפתחים כדי שיהיו לו ארבע כוסות ונר חנוכה (שולחן ערוך או"ח תעב יג; שם שם תרעא א). במצוות אחרות אנחנו לא מוצאים הלכה כזאת, מפני שפרסומי ניסא נוגעים ליסודות האמונה. הַצִּדְקות היא לברך על ההלל, להודות לה' על מה שהוא משפיע ולא להיות כפויי טובה.

אף שלא זכינו עדיין שהמדינה תונהג על פי התורה, יש להודות על מה שיש, ומאידך גיסא יש לשאוף להנהיג את המדינה לאורה של תורה, ולהתנגד בתוקף לכל מה שהוא נגד התורה. אין כאן סתירה. מצינו בתלמוד (ברכות נט:; ראה שולחן ערוך או"ח רכג ב) שיש מצב שמברכים באותו זמן שתי ברכות שלכאורה סותרות: אדם שמת מורישו, מברך שתי ברכות: דיין האמת על הפטירה והטוב והמטיב על הירושה. איננו פועלים על פי רגש אלא על פי הדרכתה של תורה, ולעיתים אור וחושך משמשים בערבוביה.

מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְ-הוָֽה׃
(תהילים קז מג)

אין להתפעל מכך שיש אנשים שאינם רואים במדינה את תהליך הגאולה. גם בזמן יציאת מצרים היו מבני ישראל שהסתפקו אם זוהי הגאולה. בספר שמות נאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עימו, כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד א-להים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם". שואל החתם סופר: אם יוסף השביע את בני ישראל, מדוע הם לא לקחו את ארונו של יוסף ורק משה לקח אותו? משיב החתם סופר (תורת משה שביעי של פסח, מודפס לפני פרשת שמיני) שהם היו מסופקים אם זאת הגאולה. אנו לומדים מדבריו שייתכן שאדם חי במצרים, ראה במשך שנה שלמה את שידוד מערכות הטבע, עשר המכות ובגללן מכת בכורות, ובכל זאת הסתפק אם זאת הגאולה. אם כן על פי החתם סופר אפשר ללמד זכות על מי שאינם רואים במדינה את תהליך הגאולה.

נראה שטעותם של הרואים אחרת את משמעות דורנו נעוצה בחוסר לימוד התנ"ך. הנביאים נכתבו כדי לפקוח את עינינו להביט בהשגחת ה' בעולם. מהיכן יהיו לנו הכלים הנכונים לכך אם לא מן התנ"ך? בגמרא (בבא קמא צב:) מובאת רשימת דברים השגורים על לשון בני אדם, ולכל אחד מהם מביאה הגמרא ראיה מפסוק, בסגנון 'מנא הני מילא דאמרי אינשי' (=מה המקור לביטויים שגורים אלו). מה הטעם למצוא מקור בפסוק לדברי בני אדם? הסביר אחד מבעלי המוסר, שהגיבוי מהתנ"ך מלמד שהדברים אמיתיים. הנבואה היא אמת מוחלטת. נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה כדי ללמד את הדורות כיצד להתבונן על המציאות. צריך ללמוד תנ"ך כדי לדעת להתבונן.

מי שאינו חש בצורך להודות על הניסים שזכינו להם חוטא בכפיות טובה!

אמנם לא כל אחד בר הכי להתבונן. הגמרא (ברכות נד:) אומרת לגבי ברכת הגומל, שצריך להודות בפני עשרה, שמתוכם שניים הם תלמידי חכמים, כנאמר בפרקנו: "וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃"(תהילים קז לב). מדוע דווקא בברכת הגומל צריך שמתוך העשרה יהיו שני תלמידי חכמים, ובמקומות אחרים שהצריכו חכמים מניין של עשרה לאמירת דבר שבקדושה וכיוצא בזה, כל ישראל כשרים? התשובה היא שכדי להודות לה' צריך התבוננות, ורק לתלמידי חכמים אמיתיים יש יכולת להתבונן בראייה נכונה על מעשי ה' מתוך אמיתתה של תורה.

אין להתפעל מכך שיש רבנים חשובים שיש להם דעה אחרת. ידועים דברי הגר"א (מובאים בקול התור פרק ה, עמ' תקלד בספר התקופה הגדולה מהדורת תשל"ב) שהסטרא אחרא לוכד ברשתו אפילו אנשים גדולים כדי למנוע את הופעת הגאולה. למשל, יש רבנים הטוענים שהחזרת שטחים נחוצה מטעם פיקוח נפש, אף על פי שהמציאות מוכיחה את ההיפך הגמור, כפי שנרחיב במאמר לפרק ק"כ, שהרי ככל ש'מתקדמים' בהסכמי השלום כך גובר הצורך באמצעי המיגון. ובכל זאת הם ממשיכים לטעון כך. לכן אין להתפעל מדבריהם. אנחנו הולכים בדרך הנכונה והפשוטה: מודים לקב"ה בפה מלא על הקמת המדינה, ראשית צמיחת גאולתנו.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך