א הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ב יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃ ג וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃ ד תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃ ה רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃ ו וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃ ז וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃ ח יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ ט כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃ י יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃ יא כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃ יב וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃ יג וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃ יד יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃ טו יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ טז כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃ יז אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃ יח כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃ יט וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃ כ יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃ (׆) כא יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ (׆) כב וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃ (׆) כג יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃ (׆) כד הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃ (׆) כה וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃ (׆) כו יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃ כז יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃ כח וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃ כט יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃ ל וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃ לא יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ לב וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃ לג יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃ לד אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ לה יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃ לו וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃ לז וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה׃ לח וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃ לט וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃ (׆) מ שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃ מא וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃ מב יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃ מג מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הֹדוּ לה' כִּי הוא טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
פסוק ב:
את הקריאה הזאת יֹאמְרוּ בעיקר גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר, אויב,
פסוק ג:
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִן היָּם או: מדרום, כלומר מכיוון ים סוף.
פסוק ד:
הקבוצה הראשונה בגאולים – הולכי מדבריות: תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ, בדרך שוממה, עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ.
פסוק ה:
לפיכך היו רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים בלכתם במדבר, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף, התעלפה.
פסוק ו:
וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, בצרתם בדרכם במדבר, ומִמְּצוּקוֹתֵיהֶם הוא יַצִּילֵם.
פסוק ז:
וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב, וכך מצאו דרכם לצאת מן המדבר.
פסוק ח:
יוֹדוּ לַה' על חַסְדּוֹ וְאת נִפְלְאוֹתָיו יספרו לִבְנֵי אָדָם,
פסוק ט:
כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה, צמאה, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב.
פסוק י:
הקבוצה השנייה – האסירים: יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, בתי הסוהר שכנו לרוב בחדרים חשוכים בעומק האדמה, אֲסִירֵי עֳנִי, כבולים בעינוייהם ואזוקים בכבלי בַרְזֶל.
פסוק יא:
יש שאסירים אלו נכלאו בעוונם – כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל, וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ, חירפו, ביזו.
פסוק יב:
וַיַּכְנַע אלוקים בֶּעָמָל, עבודה קשה את לִבָּם, בכך שהם כָּשְׁלוּ, וְאֵין עֹזֵר להם.
פסוק יג:
וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.
פסוק יד:
יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת ואת מוֹסְרוֹתֵיהֶם, כבליהם יְנַתֵּק.
פסוק טו:
ואז הם יוֹדוּ לַה' על חַסְדּוֹ וְאת נִפְלְאוֹתָיו יספרו לִבְנֵי אָדָם.
פסוק טז:
כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת, שבהן נעלו את בתי הסוהר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ, כרת, שבר.
פסוק יז:
הקבוצה השלישית – החולים: גם ביניהם יש שמחלתם הייתה עונש על חטאיהם: אֱוִלִים, חולים, או: שוטים שמִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם הביאו עליהם את מחלתם, וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם, ובגלל חטאיהם יִתְעַנּוּ, הם מעונים מאוד,
פסוק יח:
וחלשים עד כדי כך שכָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, אין להם תיאבון כלל, וַיַּגִּיעוּ במחלתם עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת.
פסוק יט:
וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.
פסוק כ:
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם ממחלתם, וִימַלֵּט, יציל אותם מִשְּׁחִיתוֹתָם, הן מחטאיהם והשחתת דרכם הן ממצב גופם שהידרדר.
פסוק כא:
יוֹדוּ לַה' על חַסְדּוֹ וְאת נִפְלְאוֹתָיו יספרו לִבְנֵי אָדָם.
פסוק כב:
וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה, בשירה.
פסוק כג:
הקבוצה הרביעית – יורדי הים: יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, ספנים וכיוצא באלה עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים.
פסוק כד:
הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה', וְאת נִפְלְאוֹתָיו ראו בִּמְצוּלָה.
פסוק כה:
לעתים הם רואים – וַיֹּאמֶר ה' וַיַּעֲמֵד, עורר בציוויו רוּחַ סְעָרָה על הים וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.
פסוק כו:
ואז באניותיהם הם יַעֲלוּ שָׁמַיִם על גבי הגלים הגבוהים, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת. נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג, תימס הן מסבל טלטולי הים הן מפחד.
פסוק כז:
הם יָחוֹגּוּ, יסתובבו וְיָנוּעוּ מצד לצד כַּשִּׁכּוֹר, וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע, תיעלם כשיאבדו עשתונותיהם בים.
פסוק כח:
וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם.
פסוק כט:
יָקֵם, יהפוך את הסְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ, ישתקו גַּלֵּיהֶם של המים.
פסוק ל:
וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ המים מעליהם, והם יוכלו להמשיך ולשוט. וַיַּנְחֵם ה' אֶל מְחוֹז, נמל חֶפְצָם, שרצו להגיע אליו.
פסוק לא:
ולאחר כל זה הם יוֹדוּ לַה' על חַסְדּוֹ וְאת נִפְלְאוֹתָיו יספרו לִבְנֵי אָדָם,
פסוק לב:
וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים, במקום שנמצאים בו זקני העדה, יְהַלְלוּהוּ. הם מהללים את שם ה' בפניהם.
פסוק לג:
כאן עובר המזמור לדבר על כוחו של ה' ביצירת תמורות בעולם: יש שה' יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, נהרות מתייבשים, וּמֹצָאֵי, מקורות מַיִם הופכים לְצִמָּאוֹן,
פסוק לד:
אֶרֶץ פְּרִי הופכת לִמְלֵחָה, המים מתמעטים ונעשים מלוחים יותר ופחות ראויים לשתייה ולהשקיה. כך ה' עושה מֵרָעַת, כעונש על רשעותם של יוֹשְׁבֵי בָהּ – בארץ הזאת.
פסוק לה:
ומנגד, יש שה' יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה, שממה הופכת לְמֹצָאֵי, למקורות מָיִם.
פסוק לו:
וַיּוֹשֶׁב שָׁם – במדבר שהפך להיות פורה, רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ, יְיסדו שם עִיר מוֹשָׁב.
פסוק לז:
וַיִּזְרְעוּ בה שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים, וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה.
פסוק לח:
וַיְבָרְכֵם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד, וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט.
פסוק לט:
אך אפשר שגם זה ישתנה לרעה: וַיִּמְעֲטוּ, מספר התושבים יתמעט, והאנשים עצמם יָּשֹׁחוּ, נעשים מושפלים מֵעֹצֶר, ממצוקה רָעָה וְיָגוֹן.
פסוק מ:
אכן, לפעמים ה' שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים, עשירים, ומשפיל את מעמדם וחייהם, וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ, ללא מוצא.
פסוק מא:
ומנגד, וַיְשַׂגֵּב, ייתן מחסה ומעוז לאֶבְיוֹן מֵעוֹנִי, וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, ירבה מאוד, עדרים עדרים את המִשְׁפָּחוֹת אשר קודם לכן התמעטו בגלל המחסור.
פסוק מב:
יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמחוּ בחסדי ה', וְכָל עַוְלָה, רִשעה קָפְצָה, סגרה את פִּיהָ ואין היא נשמעת עוד. רק קולות תודה נשמעים.
פסוק מג:
מתוך ההתבוננות בעליות ובירידות עולה הסיכום: מִי חָכָם וְיִשְׁמָר, ישים לב ויזכור את כל הדברים האֵלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ בחַסְדֵי ה'.