א הוֹד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִּשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו׃ ב שִֽׁירוּ־ל֭וֹ זַמְּרוּ־ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃ ג הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃ ד דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃ ה זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃ ו זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃ ז ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל־הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃ ח זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃ ט אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת־אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ לְיִשְׂחָֽק׃ י וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם׃ יא לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃ יב בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃ יג וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃ יד לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃ טו אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃ טז וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל־הָאָ֑רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶ֥חֶם שָׁבָֽר׃ יז שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יוֹסֵֽף׃ יח עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו (רַגְל֑וֹ) בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃ יט עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃ כ שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַּתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃ כא שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל־קִנְיָנֽוֹ׃ כב לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשׁ֑וֹ וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם׃ כג וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃ כד וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃ כה הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃ כו שָׁ֭לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֑וֹ אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּֽוֹ׃ כז שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃ כח שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־דברוו (דְּבָרֽוֹ׃) כט הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃ ל שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם׃ לא אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃ לב נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם׃ לג וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם׃ לד אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר׃ לה וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם׃ לו וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אוֹנָֽם׃ לז וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃ לח שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי־נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם׃ לט פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה׃ מ שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם שָׁ֝מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃ מא פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר׃ מב כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ׃ מג וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃ מד וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃ מה בַּעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
בשמו. המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו:
פסוק א:
הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:
פסוק ב:
שירו לו. בפה:
פסוק ב:
זמרו לו. בכלי שיר:
פסוק ב:
שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו:
פסוק ג:
התהללו. שבחו א״‎ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכלתו:
פסוק ג:
ישמח לב. למען שישמח לב כ״‎א ממבקשי ה׳‎ בשמעו כל אלה:
פסוק ד:
ועוזו. דרשו להראות לכם עוזו ויכלתו:
פסוק ה:
ומשפטי פיו. המשפטים שעשה במאמר פיו:
פסוק ו:
זרע אברהם. אתם זרע אברהם עבדו ובני יעקב הנבחרים לה׳‎ מזרע של אברהם:
פסוק ז:
הוא וגו׳‎. ר״‎ל מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ הוא אלהינו:
פסוק ח:
זכר. הברית שכרת זוכר לעולם:
פסוק ח:
דבר צוה. הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ״‎ש שומר הברית והחסד וגו׳‎ לאלף דור (דברים ז׳:ט׳):
פסוק ט:
אשר כרת. על הדבר אשר עליה כרת ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:
פסוק י:
ויעמידה. הברית ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע:
פסוק י:
לישראל וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק יא:
לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם:
פסוק יא:
חבל נחלתכם. מה שהיא עתה חבל נחלתכם:
פסוק יב:
בהיותם. בעוד היותם אנשי מספר בחשבון היותר מעט והיו בה כגרים בארץ:
פסוק יג:
ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד אבל הלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו׳‎ ודרך בני המדינה היה לפנים לעשוק הנכרי הבא לדור מבלי קבע:
פסוק יד:
ויוכח. למענם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ועם כי לא הוכיח מי בעבור יצחק אמר עליהם לפי שזה היה סבה שלא נגע אבימלך ברבקה אשתו):
פסוק טו:
אל תגעו. בהמכאוב שהביא כאלו אמר אל תגעו וכו׳‎ ולאבימלך נאמר בפירוש:
פסוק טו:
במשיחי. ר״‎ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחי לכורש (ישעיה מה):
פסוק טו:
ולנביאי. כי האבות היו נביאים:
פסוק טו:
אל תרעו. אל תעשו רעה:
פסוק טז:
ויקרא. וכאשר קרא רעב לכל הארץ ושבר כל משען לחם:
פסוק יז:
שלח לפניהם. לפני יעקב ובניו הנזכרים למעלה שאמר זרע וכו׳‎ בני יעקב בחיריו לפניהם שלח את יוסף ונמכר לעבד:
פסוק יח:
ענו בכבל רגלו. ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו (ישעיה כט):
פסוק יט:
עד עת. ישב במאסר עד עת בא דבר פתרון החלום לפרעה:
פסוק יט:
אמרת ה׳‎. אז אמרת ה׳‎ צרפה אמרי יוסף ר״‎ל דבר ה׳‎ היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה:
פסוק כ:
שלח. בעבור החלום שלח פרעה להתירו ממאסרו:
פסוק כ:
מושל וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
פסוק כא:
שמו. פרעה שם את יוסף להיות אדון על ביתו:
פסוק כב:
לאסור. המשילו ממשל רב לאסור שריו בנפשו וברצונו מבלי מוחה:
פסוק כב:
וזקניו יחכם. למד חכמה עם זקני פרעה:
פסוק כג:
ויבוא. עי״‎ז בא ישראל למצרים:
פסוק כג:
בארץ חם. הוא מצרים הבא מחם וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק כד:
ויפר. הפרה והרבה את עמו:
פסוק כד:
ויעצימהו. חזקו יותר מן צריו הם אנשי מצרים:
פסוק כה:
הפך לבם. המקום הפך לב מצרים לשנוא את עמו:
פסוק כה:
להתנכל. לחשוב בעבדיו מחשבה רעה וערמה:
פסוק כז:
שמו בם. משה ואהרן שמו במצרים:
פסוק כח:
ויחשיך. החשיך את הארץ:
פסוק כח:
ולא מרו. האותות לא מרו את דבר ה׳‎ וכאשר צוה כן היה וכן באו:
פסוק ל:
שרץ ארצם. ר״‎ל מימי ארצם:
פסוק ל:
בחדרי. באו בחדרי מלכיהם:
פסוק לב:
נתן גשמיהם ברד. במקום הגשם ירד הברד:
פסוק לב:
אש להבות. אש מתלהב ובוער ירד עם הברד כמ״‎ש ותהלך אש ארצה (שמות ט׳:כ״ג):
פסוק לג:
ויך. הברד הכה עצי גפנם ותאנתם:
פסוק לד:
ילק. וגם מין ילק ואין מספר להם:
פסוק לו:
ראשית. הראשון מכל בניהם הבאים מכוחם וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק לז:
ואין בשבטיו. בכל בני שבטיו לא היה מי כושל בעונו:
פסוק לח:
פחדם. של ישראל נפל על מצרים:
פסוק לט:
למסך. להיות סוכך עליהם:
פסוק לט:
ואש. פרש עמוד אש להאיר את הלילה:
פסוק מ:
שאל. ישראל שאל בשר והביא שליו:
פסוק מ:
ולחם שמים. הוא המן:
פסוק מא:
הלכו בציות. במקום ציה ומדבר הלכו המים כמו נהר:
פסוק מב:
כי זכר. ה׳‎ את דבר קדשו אשר הבטיח את אברהם עבדו:
פסוק מה:
בעבור. כל הטובה הזאת עשה ה׳‎ להם למען ישמרו חוקיו וכו׳‎:
פסוק מה:
הללויה. לזה הללו את יה על הטובה שעשה לאבותינו: