תנ"ך על הפרק - תהילים קה - ביאור פסוקים כ"ג-כ"ה / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים קה

672 / 929
היום

הפרק

הוֹד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִּשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו׃שִֽׁירוּ־ל֭וֹ זַמְּרוּ־ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל־הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת־אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ לְיִשְׂחָֽק׃וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם׃לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל־הָאָ֑רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶ֥חֶם שָׁבָֽר׃שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יוֹסֵֽף׃עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶלרגליורַגְל֑וֹבַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַּתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל־קִנְיָנֽוֹ׃לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשׁ֑וֹ וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם׃וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃שָׁ֭לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֑וֹ אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּֽוֹ׃שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־דברוודְּבָרֽוֹ׃הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם׃אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם׃וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם׃אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר׃וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם׃וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אוֹנָֽם׃וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי־נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם׃פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה׃שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם שָׁ֝מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר׃כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ׃וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃בַּעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

ביאור פסוקים כ"ג-כ"ה

וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃
וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃
הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃
(תהילים קה כג-כה)

ננסה להבין את הפסוקים. דוד המלך מספר על השתלשלות המאורעות שהביאו לגלות מצרים, לשעבוד ישראל ולעשר המכות. כאשר ירד יעקב למצרים הגיע לשם בכבוד על פי הוראת פרעה והתיישב במיטב הארץ, בארץ גושן, שהייתה חלק ממצרים. "וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם" – יִשְׂרָאֵ֣ל, רמז לאנשים החשובים, הם שהגיעו לארץ גושן. וְ֝יַעֲקֹ֗ב, רמז לאנשים הפשוטים.

האנשים הפשוטים לא נשארו בגושן, אלא עברו לגור בְּאֶֽרֶץ־חָֽם. הכוונה, עזבו את ארץ גושן, שם גרו אברהם ושרה, שם שהה יעקב ובניו, ועברו לגור בארץ חם. והרי חם בנו של נח היה מושחת בגזל ובעריות. הגמרא אומרת: "חמישה דברים ציווה כנען(בנו של חם) את בניו: אהבו את הגזל, אהבו את הזימה, שנאו את אדוניכם, אל תדברו אמת, ואהבו זה את זה"(פסחים קיג: בשינוי קל). אם כן האנשים הפשוטים עברו לגור בסביבה של אנשים רשעים בעלי מידות רעות ומושחתות, בארץ חם.

הקב"ה קיים את הבטחתו ליעקב שאמר לו בירידתו למצרים: "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם"(בראשית מו ג), "וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד", הקב"ה הפרה (וַיֶּ֣פֶר מלשון פריה ורביה) את בניו שיהיו מרובים, על פי הכתוב: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד"(שמות א ז) חז"ל אומרים שהיו יולדים ששה בכרס אחד (רמז לדבר: פרו, וישרצו, וירבו, ויעצמו, במאוד, מאוד - שש מלים בפסוק). וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו, עם ישראל היה יותר מרובה מהגויים כלומר הריבוי הטבעי שלהם היה יותר גדול מזה של הגויים.

כאשר עם ישראל מתנהג על פי התורה אין אומות העולם נותנות את דעתם לעובדה שעם ישראל יותר חכם ויותר בריא מהן, וממילא אינן חוששות מפני בני ישראל. אולם כאשר בני ישראל סוטים מדרך ה' מעורר הקב"ה את העמים להתחיל להתבונן בכשרונותיהם של בני ישראל, בהתרבותם, בהצלחתם, בעמדות המפתח שהם תופסים. ואז מתחילים העמים לחשוש שמא בכל זאת עם ישראל חפץ להשתלט על המדינה, לגזול את חיל העמים, לשעבד את הגויים ולנצלם לטובתו. אפילו שאין שום כוונות כאלה אצל בני ישראל בכל זאת העמים חוששים מכך ובהתאם לחששות אלה משנים את מדיניותם לרעת העם היהודי. כאשר יעקב (האנשים הפשוטים) גר בארץ חם (בסביבה גרועה מבחינה מוסרית ורוחנית) והקב"ה הרבה את העם וחזקו מן המצרים, וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו, לכן הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ.

נשים לב למלה לִ֭בָּם. כידוע המח הוא איבר השכל והחכמה בעוד שהלב הוא איבר הרגש והבינה. הכתוב לא אומר הפך מוחם לשנוא עמו. כלומר השנאה שהחלו המצרים לטפח כלפי ישראל אין מקורה בשכל. לא היה שום חשש הגיוני שעם ישראל ירע למצרים. במשך למעלה ממאה שנה היו בני ישראל אזרחים טובים ומועילים וגם עתה לא עלה על דעתם לנהוג אחרת. אך הקב"ה הפך לבם. הם החלו לשנוא את עם ישראל ללא כל הגיון והכל נבע מפני שהקב"ה הפך את לִ֭בָּם לשנות את יחסם לישראל ללא היגיון כדי לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל (לחשוב כל מיני דרכים ועצות כיצד להרע) לישראל. והכל משום שהחלו לבקר בבית טרטיאות ובבתי קרקסיאות. הקב"ה ראה שעם ישראל עומד בפני סכנת התבוללות משום שהחל מתיידד ומתחבר עם המצרים. מיד נתן בלבם (ללא כל הגיון) לשנוא את ישראל ועל ידי זה דחו המצרים את ניסיונות ההתקרבות של בני ישראל ואף החלו לשעבדם.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן - שמות'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך