פסוק א:הודו וכו'. התבאר ישעיה י"ב:
פסוק ד:דרשו, בקשו. עי' יחזקאל (ל"ד ו'):
פסוק ה:נפלאותיו מופתיו. המופת הוא הנעשה לברר הדבר, כמו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת:
פסוק ו:עבדו, בחיריו. עי' ישעיה (מ"א ח', מ"ב א', למעלה פ"ט ג'):
פסוק ט:(ט-י) כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם. כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם:
פסוק יג:גוי, עם. עם מעולה מן גוי שמורה על קיבוץ שיש לו מלך, לכן אמר ממלכה אל עם אחר (ישעיה א' ד'):
פסוק טז:ויקרא רעב. כמו כי קרא ה' לרעב דהיינו הגזירה:
פסוק יז:לעבד נמכר. פי' הרד"ק הלמ"ד בעבור להיות עבד, וא"צ שהוא כמו והתמכרתם שם לעבדים:
פסוק יט:דברו. היינו דבר צוה לאלף דור:
פסוק כ:ויתירהו. נופל על התרת הכבל, ויפתחהו נופל על הברזל:
פסוק כב:בנפשו. ברצונו שלא ברשות המלך:
פסוק כג:ישראל, יעקב. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז'):
פסוק כד:ויפר. מבנין הפעיל:
פסוק כה:הפך. פעל יוצא, ה' עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם:
פסוק כו:עבדו, בחר בו. העבד יש לו מעלה מצד עבודתו ובזה משה גדול מאהרן, וכנ"ל פסוק ו', והבחירה הוא לעולם, ובזה יש מעלה לאהרן:
פסוק כז:אותותיו ומופתיו. כנ"ל (ע"ח מ"ג):
פסוק כח:לא מרו. מוסב על האותות והמופתים שעשו שליחותם:
פסוק מא:הלכו, בציות. המים הלכו במקום ציה כנהר:
פסוק מד:גוים, לאומים. לאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ"ל ב' א'), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ"ש חז"ל ראה שלא קיימו ז' מצות כו':
פסוק מה:ישמרו, ינצרו. הנוצר גדול מן השומר, והתורות צריכים שמירה יתירה יותר כי הם כוללות גם עקרי האמונה והלמודים: