פסוק א:הוֹדוּ לַה', קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו, פעולותיו.
פסוק ב:שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו, בין שאלו נסים חריגים, ובין שזוהי השגחתו המתמדת עלינו בשגרה.
פסוק ג:הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, ובזיכרונות אלה של גדולתו ומעשיו יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'.
פסוק ד:דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.
פסוק ה:זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו, מצוותיו.
פסוק ו:תיאור מעשי ה': זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו, נבחריו.
פסוק ז:הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שבְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו. הוא שופט בכל הארץ. או: מצוותיו ממלאות את העולם.
פסוק ח:זָכַר לְעוֹלָם את בְּרִיתוֹ שכרת עוד עם הראשונים, שהיא דָּבָר שצִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, לכל הדורות.
פסוק ט:זוהי הברית אֲשֶׁר כָּרַת אֶת, עם אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק, יצחק.
פסוק י:וַיַּעֲמִידֶהָ – את הברית הזו, לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל, שמו השני של יעקב וגם שם העם שיצא ממנו – בְּרִית עוֹלָם.
פסוק יא:במזמור זה, העוסק בחסדי ה' בלבד, נזכרים רק סעיפי הברית שבהם ה' גומל טובות עם ישראל: לֵאמֹר: לְךָ – לצאצאיך, אברהם, עַם ישראל, אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, העתידה להיות חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם, הנחלה הנופלת בחלקכם.
פסוק יב:ראשית מימוש הברית בִּהְיוֹתָם, בזמן שהיו מְתֵי מִסְפָּר, אנשים ספורים, מעטים, כִּמְעַט, מעטים וְגָרִים, גֵּרים, יושבי עראי בָּהּ – בארץ כנען, בימיהם של אבות האומה.
פסוק יג:וַיִּתְהַלְּכוּ האבות מִגּוֹי אֶל גּוֹי, ומִמַּמְלָכָה אחת אֶל עַם אַחֵר. לעתים נדדו לשֵׁם פגישות עם מלכי הארצות, ולעתים גלו, כמו יעקב בחרן.
פסוק יד:בזכות הברית שה' כרת אתם, הוא לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם, לגזול מהם, וַיּוֹכַח, ייסר עֲלֵיהֶם, למענם מְלָכִים. כדי להגן על אברהם ויצחק.
פסוק טו:והטיף באוזניהם: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, במלכַי. מעמדם של האבות הוא כמעמד מלכים משוחים, ולכן זכו בחסות מיוחדת. וְלִנְבִיאַי, האבות אַל תָּרֵעוּ.
פסוק טז:ובימי יעקב: וַיִּקְרָא ה' רָעָב עַל הָאָרֶץ. כָּל מַטֵּה, משענת לֶחֶם שָׁבָר. ה' איבד את הבסיס הכלכלי מכנען ואחר כך הרעיב גם את מצרים.
פסוק יז:ואולם בזמני המצוקה הללו ה' שָׁלַח לִפְנֵיהֶם – לפני בני ישראל, אִישׁ שיכין להם את כלכלתם במצרים. אמנם לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף,
פסוק יח:ובהיותו בבית הסוהר עִנּוּ בַכֶּבֶל את רַגְלוֹ, באזיקי בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ,
פסוק יט:עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ של אלוקים, שקבע מראש את המועד הראוי לו. אִמְרַת, גזרת הייסורים שגזר עליו ה' צְרָפָתְהוּ, זיככה ותיקנה את המעשים שעשה יוסף קודם לכן שלא כהוגן.
פסוק כ:וכשהגיעה העת, ה' שָׁלַח מֶלֶךְ – פרעה, וַיַּתִּירֵהוּ – את יוסף מן הכבלים; שלח מֹשֵׁל עַמִּים – כינוי נוסף לפרעה, וַיְפַתְּחֵהוּ, שחרר את יוסף,
פסוק כא:ואף שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ,
פסוק כב:ונתן בידו את הסמכות לֶאְסֹר אפילו את שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ, לפי רצונו, ואת זְקֵנָיו וחכמיו של פרעה יְחַכֵּם יוסף, שכן את עצתו כיצד להתמודד עם שנות הרעב יעץ לפרעה בנוכחותם.
פסוק כג:וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל, הן האדם הפרטי, יעקב, והן צאצאיו, ראשיתו של עם ישראל, למִצְרָיִם, וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם, מצרים.
פסוק כד:וַיֶּפֶר, ה' הפרה אֶת עַמּוֹ מְאֹד, וַיַּעֲצִמֵהוּ, חיזק אותו יותר מִצָּרָיו, משונאיו המצרים.
פסוק כה:אף על פי שבתחילה קיבלו המצרים את ישראל ובניו ברצון, מאוחר יותר הָפַךְ לִבָּם של המצרים לִשְׂנֹא את עַמּוֹ מחמת קנאה, חשד ושנאה, ולְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו בגזרות מגזרות שונות.
פסוק כו:שָׁלַח ה' את מֹשֶׁה עַבְדּוֹ וכן את אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ להיות הכהן הגדול.
פסוק כז:משה ואהרן שָׂמוּ בָם – במצרים את דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו, נסיו של ה', וּמֹפְתִים עשו בְּאֶרֶץ חָם.
פסוק כח:וכאן מתוארות בקצרה מכות מצרים בסדר שונה מסדרן בספר שמות: שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ את מצרים, וְלֹא מָרוּ, הפֵרו משה ואהרן אֶת דְּבָרוֹ של ה' אלא צייתו לציוויו ודיברו קשות בפרעה, אף שבתחילה משה תהה לגבי מעשיו של ה'.
פסוק כט:הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם של המצרים לְדָם, וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם.
פסוק ל:שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים, שהגיעו לכל מקום והיו גם בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם.
פסוק לא:אָמַר, ה' ציווה, וַיָּבֹא עָרֹב, וגם כִּנִּים הגיעו בְּכָל גְּבוּלָם.
פסוק לב:נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד, שבתוכו התלקחה גם אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם,
פסוק לג:וַיַּךְ הברד את גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וַיְשַׁבֵּר את העֵץ שבגְּבוּלָם, באזור שלהם. זה היה הנזק הקשה ביותר שחולל הברד.
פסוק לד:אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה, וְיֶלֶק, שם נרדף לארבה, או: סוג מסוים של ארבה, וְאֵין מִסְפָּר, מִסְפָּר,
פסוק לה:וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם, וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם.
פסוק לו:וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם של המצרים, רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם, בכורם.
פסוק לז:ומיד לאחר מכה זו – וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב ששאלו ישראל מן המצרים, וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל. כל השבטים יצאו ממצרים יחדיו.
פסוק לח:אחרי המכות הללו שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם, כִּי גם נָפַל פַּחְדָּם של ישראל עֲלֵיהֶם.
פסוק לט:ובמדבר פָּרַשׂ ה' עָנָן לְמָסָךְ, כדי להגן עליהם, וְאֵשׁ – לְהָאִיר לָיְלָה.
פסוק מ:משה שָׁאַל, ביקש בשם העם, וַיָּבֵא ה' שְׂלָו, וְלֶחֶם שָׁמַיִם – מָן יַשְׂבִּיעֵם.
פסוק מא:פָּתַח צוּר, סלע – וַיָּזוּבוּ ממנו מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת, במדבריות, ועמם – נָהָר.
פסוק מב:כל הטובות הללו גמל ה' עמנו כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, הבטחתו והברית שכרת אֶת, עם, אַבְרָהָם עַבְדּוֹ.
פסוק מג:וַיּוֹצִא את עַמּוֹ ממצרים בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה, בשמחה – אֶת בְּחִירָיו, נבחריו.
פסוק מד:וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם – עמי כנען והסמוכים להם, ואת פרי העֲמַל של הלְאֻמִּים יִירָשׁוּ, כאשר התנחלו בארץ.
פסוק מה:את מתנת הארץ וטובתה נתן להם ה' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ את חֻקָּיו בארץ, וְאת תוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ. הַלְלוּיָהּ.
